Loading AI tools
צורת מחאה, שהמשתמשים בה משבשים את התנועה הסדירה של כלי תחבורה בכביש מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסימת כבישים היא צורת מחאה, שהמשתמשים בה משבשים את התנועה הסדירה של כלי תחבורה בכביש. השיבוש נעשה על ידי שימוש בגוף החוסמים, על ידי העמדת כלי רכב או על ידי הצבת חפצים הגורמים לחסימה. לעיתים החסימה היא מטרה בפני עצמה, כחלק מהמחאה, ולעיתים נועדה לשבש פעילות צבאית או משטרתית.
חסימת כבישים נעשית בצורות מגוונות, על ידי מפגינים הנמצאים על הכביש, או באמצעות חפצים גדולים שהמפגינים מציבים על הכביש. לעיתים, המפגינים מבעירים את החפץ על מנת להקשות על המשטרה להזיז אותו. תנועת Reclaim the Streets, שהחלה את דרכה בלונדון, מארגנת מסיבות ברחוב או על כבישים מהירים על מנת לשבש את תנועת המכוניות הסדירה, מתוך דעה שבשטח הציבורי יש מקום לפעילויות מגוונות ולא רק לתנועת מכוניות.
מדי שנה, כחלק מהתנגדות לקיום ועידת ארגון המדינות המתועשות, יוצאים אלפי פעילים בניסיונות לשבש את תנועת המנהיגים ופמלייתם לוועידה. המפגינים חוסמים כבישים ומסילות רכבת ואף ניסו להשבית פעילות של נמל תעופה. חלק גדול מהמפגינים משתמש בפעולה ישירה לא אלימה בשילוב עם מוזיקה או הומור.
על מנת להאט את תנועת המכוניות הסדירה, אך לא לעבור על החוק, פעילים רבים משתמשים בטקטיקת מסה קריטית, בשיטה זאת, המפגינים רוכבים באיטיות על אופניים, באופן שמעכב את תנועת המכוניות אך לא חוסם אותה. שימוש בטקטיקה מבוצע בעיקר על ידי פעילי איכות הסביבה, אך היא נלקחה גם לתחומים אחרים כגון מאבק בכיבוש או מאבק למען זכויות בעלי חיים. סיסמתם של המפגינים היא "אנחנו לא חוסמים את התנועה, אנחנו התנועה!".
לעיתים קורה שהפגנה שקטה הופכת למהומה והמפגינים ללא כל תכנון מוקדם חוסמים את נתיב המכוניות.
במדינות שונות חסימת כבישים אסורה על פי חוק,[דרושה הבהרה] ואינה נכללת ברישיון לעריכת הפגנה. אף שלא ניתן רישיון לחסימת כבישים במהלך מחאה, הפגנה מרובת משתתפים עשויה להביא לחסימת כבישים, בדרך כלל מתוך כוונת תחילה. בקרב מפגינים ישנם חילוקי דעות האם חסימת כבישים היא כלי מחאה לגיטימי או לא[דרוש מקור]. הדעה הרווחת בקרב ארגוני מחאה היא שחסימת כבישים אינה בגדר מחאה אלימה[דרוש מקור]. ההתנגדות לחסימת כבישים נובעת משיבוש התנועה, מעיכוב נהגים, מבזבוז זמנם בשהייה לא רצויה, ולעיתים אף משיבוש הגעתם למוקדי חירום, למשל במצבי חירום רפואיים.
בישראל, שימשה חסימת כבישים קבוצות מפגינים שונות.
לעיתים חסימת הכבישים היא במסגרת מחאה של החוסמים על היעדר הסדרי תחבורה נאותים עבורם, בבחינת 'אם אני לא אסע גם אחרים לא יסעו'. כך היה למשל במחאה של תושבי שפרעם בשנת 1959[4], ובמחאת תושבי שכונת עין הים בחיפה בשנת 1966[5].
במקרים אחרים מטרת החסימה היא להפנות תשומת לב לדרישות כלכליות של המפגינים.
לעיתים חסימת כבישים היא חלק ממחאה על החלטות מדיניות:
חסימת כביש ללא אישור היא עבירה על החוק בישראל. על פי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – היא מהווה "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", והעונש המרבי בגינה הוא עשרים שנות מאסר. בשני מקרים הייתה חסימת כבישים, בפועל או בתכנון, חלק מכתב אישום שהסתיים בהרשעה:
יש לציין כי משה פייגלין לא הורשע בעבירת חיי אדם בנתיב תחבורה או בחסימת כבישים בשום שלב (יש לקשר כאן את פסקי הדין). בכתב האישום נאמר כי פייגלין וחבריו "קראו לציבור, בין היתר, לשבש את תפקוד הרשויות על ידי חסימת כבישים, הפגנה בקרית הממשלה, והקמת מאחזים חדשים ביהודה ושומרון שיאוישו על ידי נושאי נשק, תוך התעלמות מהכרזת הצבא על היות השטח שטח צבאי סגור"[21].
ביוני 2005, בעקבות חסימות כבישים שהיו חלק מהמחאה נגד תוכנית ההתנתקות, פורסם באתר וואלה מאמר בשם "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש"[24]. המאמר הציע שלל פעולות בהן ניתן כביכול לנקוט נגד המפגינים נגד התוכנית. בין השאר הוצע לאיים להצית מפגין שעומד להצית צמיג באמצע נתיב נסיעה ולרוקן מטף כיבוי אש לכיוון עיני המפגינים אם הצמיג כבר בוער. המאמר עורר סערה בציבור ובכנסת. לאחר תלונת מועצת יש"ע בפני היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט מזוז להסתפק באזהרה בלבד כלפי וואלה! תקשורת ולא לפתוח בחקירה פלילית בחשד להסתה[25]. המאמר הוסר מהאתר רק ביולי 2019 על רקע חסימות הכבישים הנרחבות בהפגנות יוצאי אתיופיה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.