Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במרחב הרומני, הכולל מחוזות שהיו חלק מרומניה בתקופות מסוימות בהיסטוריה, פעלו כל זרמי היהדות של התקופה:[דרושה הבהרה] החסידות, האשכנזים הישנים, רפורמיזם שכונה גם "מודרניזם", הנאו-אורתודוקסיה, הספרדיות והיהדות הלאומית. הרבה חצרות חסידיות פעלו במרחב זה במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 והשפיעו על דמותה של יהדות רומניה ועל חיי הדת והתרבות שלה.
בנסיכות מולדובה (מאוחר יותר חבל מולדובה ברומניה) חדרו והתבססו בהדרגה בשטפנשט, בבוחוש, בפשקאן ובאדז'וד, החצרות החסידיות המונהגות על ידי בני משפחת פרידמן. בני המשפחה הזאת ייסדו, בתקופה שבין מלחמות העולם, חצרות חסידיות גם בפלוישט ובבוקרשט במונטניה. במקביל לחצרות של בני משפחת פרידמן התקיימו חצרות של אדמו"רים מהמשפחות לנדמן (Landman), דרברמדיגר (Derbaremdiger), הלפרין (Halperin) ופרנקל. בבוקובינה בלטה גם משפחת האדמו"רים האגר (Hager) ובבסרביה המשפחות פרידמן וטברסקי (Twerski) ותנועת חב"ד. בטרנסילבניה היו ענפים של משפחת האגר וחסידות סטמר (בחלק שהיה פעם חבל מרמורש שהיום כלול בטרנסילבניה).
על פי מסורת יהודי רומניה אבי החסידות, הבעל שם טוב, נולד במרחב הרומני, כנראה באזור בוקובינה או בגליציה, בקרבת הגבול עם בוקובינה[1]. יעקב נימירובר, הרב הראשי של יהדות רומניה בתקופה שבין מלחמות העולם, טוען שרבי ישראל בעל שם נולד ברומניה או לפחות חי בה בצעירותו, במולדובה, ליד ישוב בשם פיאטרה[2]. הרב, שבתחילת דרכו היה חסיד חב"ד, שניאור זלמן שכטר, טוען, במאמרו על הבעל שם טוב, שצמיחת תנועת החסידות במרחב הרומני התאפשרה משום ששכבת האינטלקטואלים ברומניה לא הייתה מפותחת והפלפול הרבני לא שלט בעולם היהודי של רומניה, כפי ששלט בפולין. לדעתו תנועת החסידות הרגיעה וקלטה לתוכה את הפרנקיזם[2].
ההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב מצטט היסטוריון יהודי אחר, את נחמן קרוכמל, איש תנועת ההשכלה, שבמכתב מ-1816, המופנה לחסידי גליציה, התלונן על היחס שקיבל מהחסידים באזורים השוממים ובעיקר "בקן השודדים של ולאכיה" ומכאן לומדים שבאותה תקופה כבר היו חסידים בוולאכיה[3]. יאשי, בירת נסיכות מולדובה ומושב החכם באשי, הייתה למרכז חסידות חשוב. הצדיק הראשון המוזכר ביאשי היה רבי אריה לייביש וולצ'יסקר (Arie Leibish Volcisker) שהוריש את מעמדו לבנו, רבי יוסף ישקה (Iosef Ishke). בתחילת המאה ה-19 הגיע ליאשי רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, שכונה "הרבי מאפטא", שהוזמן על ידי הבנקאי היהודי העשיר יחיאל מיקל דניאל שהבטיח להעמיד לרשותו בית בו יוכל לארח את הבאים לשמוע את פרשנותו לתורה. לרבי מאפטא, הידוע בכינוי ה"אוהב ישראל" על שם חיבורו המפורסם, הייתה השפעה גדולה על יהדות מולדובה, אולם בעקבות סכסוכים שונים עזב את יאשי לאחר שמונה שנים, אך שמר על קשר עם הקהילה וזומן לעיתים קרובות כדי לפתור בעיות הלכתיות במולדובה ובבסרביה. ביאשי נבנה בית כנסת על שמו. אותו חסיד עשיר, יחיאל מיקל דניאל, הגיע להסכם עם השלטונות, שעל פיו היהודים יוכלו לבחור בין ערכאות המדינה ובין שיפוט פנים-קהילתי. לרוב היהודים בחרו בשיפוט פנים קהילתי ולשם כך נבחר רב חסיד, הרב יוסף לנדאו, שהובא ליאשי מליטין שבגליציה, על ידי יחיאל מיקל בן דוד, לפי המלצתו של הצדיק מסדגורה, רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (שסירב למלא את התפקיד בעצמו). רב חסיד נוסף הובא ליאשי, הרב אהרון טאובס ובין השניים נוצרו חיכוכים בנושאי הלכה, אך אלה שככו במהרה, לאחר שבן הרב לנדאו נשא את בתו של הרב טאובס ויצרו בכך שושלת חסידית חדשה[4].
ב-1813, לרגל חתונה חסידית, נפגשו ביאשי כמה מהצדיקים החשובים ביותר של התקופה וביניהם: רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בנו, רבי ישראל מפיקוב, רבי חיים תירר ממוהליב, המוכר גם בשם "הרבי מצ'רנוביץ" ועוד. את הצדיקים קיבל בבית הכנסת הגדול (שנחנך ב-1670) קהל של כאלפיים חסידים, אירוע בגודל נדיר בתקופה ההיא[5].
ביאשי כיהן גם הרב יצחק משה מיאשי, מתלמידיו וחסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, והוא עשה נפשות לחסידות בנוסח חב"ד. היו לא פעם חילוקי דעות בינו ובין הרב יהושע השל מאפטא. חסידי חב"ד במולדובה נודעו באדיקותם עד כדי כך שהכינוי "חב"דניק", בנוסח המקומי, "חבוטניק" נכנס לשפה הרומנית כתיאור לאדם אדוק במיוחד בדתו[5].
הגירה יהודית מגליציה, פולין ואוקראינה אל מולדובה הגדילה בהדרגה את אחוז החסידים בין יהודי מולדובה ועם גידול מספרם, תבעו החסידים מינוי שוחטים ורבנים שיפעלו לפי מנהגיהם. על פי המקובל אצל החסידים, לשחיטה כשרה דרושה סכין שחיטה מושחזת ומלוטשת, אך לפי מנהג היהודים האחרים, הסתפקו בסכין מושחזת. השוחטים, שמונו על ידי מוסד החכם באשי, לא נהגו לפי מנהג החסידים והחסידים הפסיקו להביא להם בעלי חיים לשחיטה, אלא שחטו אותו אצל שוחטים משלהם, שלא מונו על ידי החכם באשי. עבור שחיטה כשרה נגבה מס שנועד להחזקת מוסדות הקהילה והימנעות החסידים משחיטה אצל שוחטי החכם באשי, גרע את המס מהכנסות הקהילה. הסכסוך בין הקהילה היהודית החסידית, שהפכה לרוב בין יהודי מולדובה ובין מוסד החכם באשי, שהונהג על ידי בני משפחת נפתולוביץ, הלך והתעצם והובא בפני השלטונות. בשנות השלושים של המאה ה-19 נציגי שלטונות הכיבוש הרוסים קבעו לנסיכויות הרומניות את התקנון האורגני והחסידים ביקשו, על סמך החקיקה החדשה, ביטול מוסד החכם באשי ומתן חופש התארגנות קהילתי. לאחר תהליך בירור ממושך התקבלה תביעת החסידים ומוסד החכם באשי ההיסטורי בוטל[6].
בשנות הארבעים של המאה ה-19 הודפסו ביאשי ספרי חסידות ביידיש ובעברית וגם ספרי תפילה ובנוסף לכך היה יבוא ספרים מפולין.
הרבנים החסידים במרחב הרומני הציגו מגוון עמדות כלפי הציונות, מדחייה מוחלטת, מסיבות של תפיסה דתית, כמו חסידות סאטמר, דרך דחייה מסיבות פרקטיות, כמו חסידות וסלוי.
דוד שו"ב, פורץ הדרך של העלייה הראשונה ומוביל ההתיישבות בראש פינה היה מחסידי בוהוש ועשה את צעדיו בעידוד רבו. התנגדותם של רבים מהאדמו"רים לציונות, בתקופה בה הופיעה והתפשטה תנועת חובבי ציון, הביאה לסכסוכים בין שני המחנות[7].
מראשית החסידות הצדיקים מתחברים לאגדות על מעשי נסים שעשו או שהיו המתווכים אליהם - כך הם נקלטו בתודעת ההמון היהודי וזו הייתה מעלה גדולה עבור המון שחי בדלות ובדיכוי קשים, רק נסים יכלו להושיעו והחסידות סיפקה, לצד שמחת הזמר, את הנסים. הסופר הישראלי ויקטור רוסו, פותח ספרו בשפה הרומנית, בלדה לעיירה היהודית (הוצאת HASEFER, 2009) בסיפור החסידי הבא:
בימי פורענות, כשהסכנה איימה על העדה, בעל שם טוב היה יוצא בלילה אל היער, אל מקום הידוע רק לו, הדליק אש והשמיע תפילה. הסכנה הוסרה. יורשו, המגיד ממזריטש, לא ידע את התפילה המיוחדת - בבוא הסכנה יצא מלא אמונה אל היער, אל המקום המיוחד והדליק את האש, הנס התקיים. עברו שנים והצדיק החדש, אברהם מלאך, לא ידע את התפילה וגם לא ידע להדליק את האש. ידע רק לצאת אל היער. גם זה הספיק. הנס התקיים והאסון נמנע. שנים נוספות עברו, הצדיק החדש מרוז'ין קונן ביושבו על הכס: "ריבונו של עולם, אדון תבל! אנחנו לא יודעים את הדרך ביער, לא יודעים את המקום. אנחנו לא מסוגלים להדליק את האש וגם את התפילה לא יודעים. כל מה שנשאר לנו, זה הסיפור לבדו. אנחנו רק יודעים לספר ואת זה, אדוני, קבל נא מאיתנו." והנס התקיים פעם נוספת, כמו בעבר, הודות לקורבן הצנוע של הסיפור[8][9].
ערך מורחב – חסידות ויז'ניץחסידות ויז'ניץ היא שלוחה של חסידות קוסוב, שהתבססה בבוקובינה, בעיירה המולדובית ויז'ניץ (כעת באוקראינה), באמצע המאה ה-19 ומשם הגיעו בני משפחת האדמו"ר של ויז'ניץ אל עיירות בוקובינה הסמוכות והנהיגו חצרות חסידיות. שושלת האדמו"רים של ויז'ניץ מבוססת על משפחת האגר.
ערך מורחב – חסידות סערט ויז'ניץחסידות סערט ויז'ניץ היא שלוחה של חסידות ויז'ניץ שהתבססה בעיר הרומנית סירט. החסידות הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה-20 ובראשה עמדו בני משפחת האגר.
ערך מורחב – חסידות סדיגורהחסידות סדיגורה נוסדה בסדיגורה שבבוקובינה באמצע המאה ה-19 על ידי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, נינו של המגיד ממזריטש שהיה יורשו של הבעש"ט בהנהגת תנועת החסידות.
ערך מורחב – חסידות שאץ ויז'ניץסעיף של חסידות ויז'ניץ שמייסדו היה ר' משה הגר, נכד ר' מנחם מנדל מוויז'ניץ, הרבי מוויז'ניץ הראשון שהיה בנו של ר' חיים הגר מקוסוב ונכדו של ר' מנחם מנדל מקוסוב, מייסד השושלת.
ערך מורחב – חסידות בוהושחסידות בוהוש נוסדה בבוהוש, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי יצחק פרידמן, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין, אבי האדמו"רים לבית רוז'ין. כיום מרכז החסידות נמצא ברחוב חגי 6 בבני ברק, כאשר האדמו"ר רבי יעקב דוד מענדיל לייב פרידמן משמש גם כאדמו"ר מפאשקאן.
ערך מורחב – חסידות פאשקאןחסידות פאשקאן נוסדה בפאשקאן, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי משה יהודה לייב פרידמן, בנו של רבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש. כיום מרכז החסידות נמצא ברחוב חגי 6 בבני ברק, כאשר האדמו"ר רבי יעקב דוד מענדיל לייב פרידמן משמש גם כאדמו"ר מבוהוש.
ערך מורחב – חסידות שטפנשטחסידות שטפנשט נוסדה בשטפנשט, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט, בנו של רבי ישראל מרוז'ין אבי האדמו"רים לבית רוז'ין. לאחר פטירת בנו האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן בשנת 1933 חדלה החסידות להתקיים.
ערך מורחב – חסידות וואסלויחסידות וסלוי נוסדה בווסלוי, רומניה, על ידי הרב שלום הלפרין, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין, וחתנו של רבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש. במהלך הזמן היא עברה לערים אחרות ברומניה ובהמשך בישראל.
ערך מורחב – חסידות סאטמרחסידות סאטמר היא החצר החסידית הגדולה ביותר ומקורה בעיר סאטו מארה (פירוש השם הוא "הכפר הגדול") שברומניה.
ב-1896 פרסם יוסף ברוצ'ינר ברומנית את הספר "Chasidismul în România" (חסידות ברומניה).
ש"י עגנון כתב סיפורים על העולם החסידי של רומניה וביניהם "העיצה", סיפור על עיצה שנתן צדיק לאחד החסידים, עיצה שהצילה אותו מצרה גדולה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
