Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוקת צרפת הנוכחית אומצה ב-4 באוקטובר 1958. היא נקראת בדרך כלל חוקת הרפובליקה החמישית (בצרפתית: Constitution de la Ve République), והיא החליפה את חוקת הרפובליקה הרביעית של 1946. החוקה הנוכחית כוללת את הפרדת הדת מהמדינה, דמוקרטיה ורווחה חברתית כעקרונות הליבה של המדינה הצרפתית.[1]
נשיא צרפת הראשון בתקופת הרפובליקה הצרפתית החמישית, שארל דה גול, היה הכוח המניע העיקרי בהצגת החוקה החדשה וביצירת הרפובליקה החמישית, בעוד שהטקסט נוסח על ידי מישל דברה. מאז תוקנה החוקה עשרים וארבע פעמים, האחרונה ב-2008.[2]
ההקדמה לחוקה מזכירה את הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789, ומבססת את צרפת כמדינה חילונית ודמוקרטית השואבת את ריבונותה מהעם.
מאז 2005 היא כוללת את עשרת הסעיפים של אמנת הסביבה.
החוקה הצרפתית קבעה שיטת משטר חצי-נשיאותית, עם שתי משרות "מתחרות":[3] לרשות המבצעת יש גם נשיא וגם ראש ממשלה, ובניגוד לדמוקרטיות פרלמנטריות (בהן לנשיא יש תפקיד סמלי וראש הממשלה מנהל את הממשלה) שני התפקידים הם ביצועיים באופיים.[3] תפקידים אלו נתמכים בסעיפים 5 ו-21 לחוקה, הקובעים בהתאמה כי הנשיא הוא שומר המדינה והחוקה, ולראש הממשלה הסמכות להחליט על פעולות ומדיניות הממשלה.[3]
הפרלמנט הצרפתי חלש יחסית למערכות פרלמנטריות,[3] ויש לו סמכות חקיקה מוגבלת: סעיף 34 של החוקה מפרט תחומים בלעדיים לחקיקה פרלמנטרית, אך שאר התחומים נותרים לתקנות ההנהלה.[3] לנשיא יש גם את הסמכויות המכריעות לערוך משאל עם ולפזר את האספה הלאומית.[3] בעוד שהפרלמנט עשוי להעביר הצעת אי-אמון בממשלה.[3]
שארל דה גול, הנשיא הראשון של הרפובליקה החמישית, היה גורם מרכזי באימוץ החוקה החדשה, שכן הוא נקרא לחזור בו מפרישה ונמנע בקושי מהפיכה כתוצאה ממלחמת העצמאות של אלג'יריה.[4][3] דה גול תמך בפרשנות של החוקה התומכת בנשיא חזק.[3] הנשיא הסוציאליסטי הראשון, פרנסואה מיטראן, שנבחר ב-1981, תמך גם הוא בפרשנות זו.[3]
החל משנת 1986 נבחרו מעת לעת פרלמנטים עם רוב שלא תמך בנשיא.[3] תקופות כאלה מכונות בצרפת חיים משותפים (Cohabitation), ובהן הנשיא ממנה ראש ממשלה מהרוב הפרלמנטרי החדש.[3] במהלך החיים המשותפים, מלבד הסמכויות השמורות לנשיא על פי החוקה,[5] כל שאר סמכויות הממשלה מופעלות על ידי ראש הממשלה.[3] בשנת 2000 תוקנה החוקה על ידי קיצור כהונתו של הנשיא משבע שנים לחמש, במקביל לתקופת כהונת הפרלמנט.[3] משמעות התיקון היא שהבחירות לנשיאות צרפת יתקיימו בסביבות הבחירות לפרלמנט, מה שמגדיל את הסיכוי לבחירת נשיא ופרלמנט שיסכימו זה עם זה ומפחית את הסיכוי לחיים משותפים.[3]
החוקה קובעת את בחירת הנשיא והפרלמנט, בחירת הממשלה, הסמכויות של כל אחד מהם והיחסים ביניהם.[3] הוא מבטיח סמכות שיפוטית ויוצר בית משפט גבוה, מועצה חוקתית[3] ומועצה כלכלית וחברתית.
החוקה מאפשרת אשרור של אמנות בינלאומיות[6] וכאלה הקשורות לאיחוד האירופי. לא ברור אם הנוסח תואם את משפט האיחוד האירופי.
החוקה גם קובעת שיטות לתיקון של עצמה: משאל עם (סעיף 11) או הליך פרלמנטרי בהסכמת הנשיא. התיקון חייב להיות מאומץ על ידי שני בתי הפרלמנט ולאחר מכן לעבור ברוב רגיל במשאל עם או ברוב של שלוש חמישיות בקונגרס הצרפתי, מושב משותף של שני בתי הפרלמנט (סעיף 89).
לפני 1971, אף על פי שהחלטות ביצועיות, מינהליות ושיפוטיות היו חייבות לעמוד בעקרונות הכלליים של המשפט, לא היו הגבלות על החקיקה. ההנחה הייתה ששופטים לא נבחרים ופקידים ממונים אחרים לא יהיו מסוגלים לבטל חוקים שעברו בפרלמנט הצרפתי שנבחר ישירות.
בשנת 1971 ציינה החלטה של המועצה החוקתית את ההקדמה לחוקה והתייחסויותיה לעקרונות שנקבעו בהצהרת זכויות האדם והאזרח כסיבה לדחיית חוק, שלטענת המועצה הפר את אחד העקרונות הללו.[4] למרות שנחשבה אז כהפיכה משפטית, ההחלטה היוותה היום את הבסיס של המועצה החוקתית.[4]
מאז "החסימה החוקתית" כוללת לא רק את החוקה, אלא גם את שאר המסמכים הנזכרים בהקדמה שלה:
מאז ניתנה האפשרות לעתור נגד חוקים בפני המועצה. בפועל האופוזיציה עותרת נגד החוקים השנויים במחלוקת.
התהליך מזכיר את הביקורת השיפוטית בישראל, בה נפסלים חוקים על ידי בית המשפט הגבוה לצדק מאז המהפכה החוקתית.
בחוקה כתובים עקרונות הרפובליקה הצרפתית:[1]
החוקה של 1958, הידועה גם כחוקת הרפובליקה הצרפתית החמישית, מקיימת את המבנה השלטוני הנוכחי של צרפת. היא מספקת יציבות פוליטית וכוללת את העקרונות של הדמוקרטיה, זכויות האדם, הפרדת הרשויות, והתחייבות למדינה אחת מאוחדת עם מערכת פוליטית פרלמנטרית ונשיאותית. החוקה חותרת לשלב בין שלטון מרכזי חזק לבין דמוקרטיה פרלמנטרית.
סעיף זה מהווה את לב החוקה ומכיל את עקרונות היסוד של הרפובליקה הצרפתית. החוקה קובעת את היסודות הדמוקרטיים של הרפובליקה הצרפתית.
סעיף זה עוסק בריבונות העם, שהיא עקרון יסוד בחוקה הצרפתית. כל הכוח השלטוני מקורו בעם, והחוקה מבטיחה שהרפובליקה הצרפתית תתנהל בהתאם לרצון העם ובצורה דמוקרטית.
סעיף 3 קובע את עקרון שלטון החוק במדינה, לפיו כל פעולה של השלטון חייבת להיות על פי החוק, והאזרחים חייבים לציית לחוקים שנחקקו.
סעיף זה מבהיר את צורת המשטר של המדינה, שהיא רפובליקה. החוקה שותפה בהכרה בעקרונות הרפובליקה הצרפתית, שבהם השלטון מצוי בידיים של העם. אין מקום למשטר מלוכני או למשטרים של אוליגרכיה. סעיף זה גם מגדיר את הקווים המרכזיים של הסדר החברתי והפוליטי בצרפת.
סעיף 5 קובע כי שלמות הטריטוריה הצרפתית לא תישחק או תיפגע. אם יש לאיומים על הגבולות או על שלמות המדינה, תהיה חובה על הרפובליקה להפעיל אמצעים דחופים לשמירה על הטריטוריה.
החוקה קובעת את הבחירות הכלליות, בהן כל אזרח מעל גיל 18 זכאי לבחור ולהיבחר. בחירות אלה הן חופשיות, שוות, חשאיות וכוללות. הבחירות מתקיימות באופן תקופתי ובאמצעות הצבעה ישירה כדי להבטיח את הדמוקרטיה הייצוגית במדינה.
הרשות המבצעת בצרפת מורכבת מהנשיא וההמשלה, כאשר לכל אחד מהם תפקידים וסמכויות ברורים. הרשות המבצעת אחראית על ניהול המדינה, קביעת מדיניות, ביצוע חוקים וייצוג המדינה בזירה הבינלאומית. הנשיא מכהן כראש הרשות המבצעת, ויש לו סמכויות נרחבות, בעוד שראש הממשלה והממשלה כולה פועלים בניהול השוטף של ענייני המדינה.
הנשיא הצרפתי הוא תפקיד מרכזי מאוד במערכת השלטון, ובעל סמכויות רחבות ביותר, במיוחד בתחום מדיניות החוץ והביטחון.
הממשלה הצרפתית היא רשות מבצעת, בראשות ראש הממשלה, והיא אחראית לניהול השוטף של המדינה. הממשלה מורכבת מחברי הממשלה, אשר ממונים על ידי הנשיא או ראש הממשלה. כל חבר ממשלה עומד בראש משרד ומופקד על תחום ניהולי מסוים (כגון בריאות, כלכלה, חינוך). ראש הממשלה נבחר על ידי הנשיא ומאושר על ידי האספה הלאומית. הממשלה חייבת לפעול בהתאם למדיניות שנקבעת על ידי הנשיא והפרלמנט.
ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא והוא אחראי על ניהול הממשלה ומימוש מדיניותה. הממשל הצרפתי מאופיין בשיתוף פעולה הדוק בין הנשיא וראש הממשלה, במיוחד כאשר יש "קואליציה נשיאותית" (כלומר, כאשר הנשיא וראש הממשלה הם מאותו מפלגה פוליטית).
סמכויות ראש הממשלה:
הרשות המחוקקת בצרפת היא דו-בתית, כלומר, היא מורכבת משני בתים: האספה הלאומית (Assemblée nationale) והסנאט (Sénat). כל אחד מהבתים מציע, דן ומאשר חוקים, ויש להם תפקידים שונים.
האספה הלאומית היא הגוף המרכזי של הרשות המחוקקת ומורכבת מ-577 חברי פרלמנט הנבחרים ישירות בבחירות כלליות לכל תקופה של 5 שנים (כמו הנשיא). לכל חבר אספה יש את הזכות להציע חוקים ולבצע פיקוח על פעולתה של הממשלה.
סמכויות האספה הלאומית:
הסנאט בצרפת מורכב מ-348 חברים שנבחרים על ידי אסיפות אזוריות (לפי פרובינציות ומחוזות). הסנאט לא נבחר ישירות על ידי הציבור, אלא נבחר באמצעות מערכת אלקטורלית עקיפה.
הרשות השופטת בצרפת נועדה לאכוף את החוק ולהבטיח שהחוק מתקיים כפי שנקבע על ידי המחוקק. הרשות השופטת עצמאית לחלוטין מהשלטון המבצעי והמחוקק, ותפקידה הוא לפסול חוקים או החלטות שמנוגדות לחוקה.
המערכת המשפטית הצרפתית מתאפיינת במבנה היררכי שבו ישנן ארבעה סוגים עיקריים של בתי משפט:
החוקה הצרפתית מבטיחה את העצמאות השיפוטית והאחריות המשפטית של מערכת המשפט, כך שאין לרשויות המבצעות או המחוקקות להשפיע או להתערב בפסיקות השופטות.
פרק 6 בחוקה הצרפתית עוסק במערכת המשפטית של הרפובליקה הצרפתית ובפיתוחה של מערכת עצמאית ואפקטיבית שיכולה לפקח על פעולתה של הממשלה ולשמור על עקרונות הדמוקרטיה. הרשות השופטת בצרפת נפרדת לחלוטין מהשלטון המבצעי והמחוקק, והעצמאות השיפוטית היא אחד העקרונות המרכזיים של החוקה.
המועצה החוקתית (Conseil Constitutionnel) מהווה את הזרוע החוקתית שמפקחת על חוקיות החוקים ומפקחת על תקינות פעולתה של המדינה, במיוחד בנוגע לבחירות ולחוקי היסוד.
הפרק ה-8 של החוקה עוסק בתהליך תיקון החוקה, שהינו תהליך מחמיר במטרה לשמור על יציבותה של החוקה, אך עם זאת מאפשר לה להשתנות ולהתעדכן בהתאם לצורכי הזמן.
סעיף 89 – תהליך תיקון החוקה: תיקון לחוקה יכול להתבצע על ידי האספה הלאומית והסנאט בהצבעה של רוב חברי הפרלמנט, או על ידי העם באמצעות משאל עם.
תהליך זה מבטיח את היציבות החוקתית, אך גם מאפשר גמישות במקרים של צורך בשינויים גדולים, כמו בסוגיות פוליטיות או חברתיות.
החוקה הצרפתית מכילה מנגנון לשעת חירום המאפשר לממשלה לנקוט באמצעים חריגים בעת מצבים בלתי רגילים, כגון מלחמה או משברים גדולים. זאת על מנת לשמור על יציבות המדינה ולהתמודד עם מצבים של איום מיידי.
החוקה הצרפתית כוללת התייחסות לשטחים שמעבר לאירופה ולחברות של צרפת עם מדינות אחרות. המדובר בשטחים הצרפתיים כמו הפולינזיה הצרפתית והגוואדלופ, שבהם החוקה מתקיימת תחת משטר מיוחד.
פרק זה עוסק בהגנה על זכויות האדם בצרפת, ובפרט באותם עקרונות שנקבעו בהצהרת זכויות האדם של 1789, אשר מהווה את הבסיס לזכויות פרטיות וכלליות במדינה.
הפרק עוסק בהסכמים בינלאומיים בין צרפת למדינות אחרות. הסכמים בינלאומיים יכולים להיות חשובים במיוחד בשמירה על אינטרסים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים של המדינה.
כחלק מההגנה על המדינה במצבים קיצוניים, סעיף זה עוסק בהפעלת נשיאות חירום בעת מלחמה.
פרק זה עוסק בזכותה של צרפת להגן על גבולותיה מפני כל איום חיצוני או פנים. החוקה מאפשרת סנקציות ואמצעים צבאיים לשמירה על הטריטוריה.
פרק זה קובע את התחולה של החוקה ואת הדינים הנוספים הנוגעים למערכת השלטונית ולתפקוד המדינה, כמו גם את ההתאמות הנדרשות במדינות ובאזורים מעבר לים.
לפי סעיף 89, לחוקה יש נוסחה מתקנת. ראשית, הצעת חוק חוקתית חייבת לעבור בשני בתי הפרלמנט. לאחר מכן, הצעת החוק חייבת להיות מאושרת על ידי הקונגרס, מושב משותף מיוחד של שני הבתים, או לעבור במשאל עם.
ב-1962 הציע שארל דה גול שהנשיא ייבחר בבחירות ישירות.[3] הוא עקף את הליך התיקון החוקתי על ידי שליחת ההצעה ישירות למשאל עם, לפי סעיף 11. הנוהל היה הליך להצעת חקיקה, לרבות שינוי ארגון המוסדות החוקתיים.[3] משאל העם של 1962 אושר ב-62% מהקולות, אך רק 46% מהמצביעים הרשומים הצביעו בעדו.[4][3] התיקון איפשר לעם לבחור את הנשיא, מפני שהפרלמנט היה מפיל את הצעת החוק.
משאל העם היה שנוי במחלוקת מאוד באותה תקופה, אך המועצה החוקתית קבעה שהיא יכולה לבחון רק פעולות חקיקה לא-חוקתיות, לא פעולות ביצועיות. מאחר שמשאל העם הוצע על ידי הרשות המבצעת, הוא לא נתון לביקורת.[4] מאחר שמשאל העם ביטא את רצון העם הריבוני, קבעה המועצה כי התיקון אומץ.
ב-21 ביולי 2008 העביר הפרלמנט רפורמות חוקתיות של הנשיא ניקולא סרקוזי בהפרש של שני קולות. השינויים, שהיו סופיים, הציגו מגבלה של שתי קדנציות רצופות לנשיאות, העניקו לפרלמנט זכות וטו על כמה מינויים לנשיאות, הפסיקו את השליטה הממשלתית על מערכת הוועדות של הפרלמנט, אפשרו לפרלמנט לקבוע סדר יום משלו, אפשרו לנשיא לנאום בפרלמנט בזמן המושב וסיים את זכותו של הנשיא לחנינה קולקטיבית.[7]
עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
פורטל צרפת | |||
פורטל חוק ומשפט |
{{cite web}}
: (עזרה){{cite web}}
: (עזרה)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.