השרון

חֲדָשׁוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, 1936
	במשך שתים עשרה השנים האחרונות נוֹשְׁבוּ על ידי היהודים שְׁטָחִים גדולים בשני גושים: בַּשָׁרוֹן הדרומי והצפוני וּבְעֵמֶק חֵפֶר.; רק לפני כעשר שנים היה כל השרון עֲרָבָה אחת שׁוֹמֵמָה, והנה נִטְעוּ בערבה זו כמאה אלף דונם מַטָעֵי הדרים. נוסדו כְפָרִים וחַוּוֹת; נִתְיַשְׁבוּ אלפי אנשים, בעלי המְשָׁקִים ועובדיהם. וְהַתְּנוּעָה בכל רַחֲבֵי השרון מצד תל אביב אינה פּוֹסֶקֶת ביום. מתוך הספר "שיטת ברליץ לעברית"; מאת מ.ד. ברליץ, ירושלים, 1936. עמוד 193, הכתיב והניקוד החלקי במקור.

השרון (אזור גאוגרפי)
מדינה / טריטוריה	ישראל
קואורדינטות	32°17′00″N 34°55′00″E
אזור זמן	UTC +2
	(למפת נתניה רגילה) השרון

הַשָּׁרוֹן, הוא חבל ארץ בארץ ישראל, המתאר את החלק של מישור החוף הנמצא ממערב לשומרון. מבחינה אדמיניסטרטיבית, השרון היא אחת מארבע הנפות של מחוז המרכז, אולם אין חפיפה מלאה בין השטח האדמיניסטרטיבי של נפת השרון במחוז המרכז לבין השטח של השרון כחבל ארץ.

ערך זה עוסק באזור בארץ ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו השרון (פירושונים).

עובדות מהירות מדינה / טריטוריה, קואורדינטות ...

סגירה

גבולות השרון

צפון – נחל אלכסנדר (יש המחשיבים את נחל תנינים כגבול הצפוני, כך שהשרון כולל גם את חדרה ויישובי מנשה. וישנם המחשיבים את נחל חדרה כגבול הצפוני כך שעד חדרה זה אזור השרון)
דרום – נחל הירקון
מערב – הים התיכון
מזרח – השומרון

אלו ההגדרות הגאוגרפיות היבשות. אך בקרב הציבור הרחב השרון נחשב לחלק של מישור החוף הנמצא מצפון לכביש 5, ומדרום לכביש 9.

אזורי המשנה של השרון ומאפייניהם הפיזיים

ניתן לחלק את אזור השרון לארבעה גלילי משנה עיקריים:

השרון המזרחי – "המרזבה" – כוללת רצועות נרחבות של אדמות בינוניות ומנוקזות על ידי נחלים (ומכאן גם כינויו של האזור בשם "מרזבה"), הניתנות לעיבוד רב-שנתי בתנאי חקלאות הבעל המסורתית, ומאופיינת במקורות מים זמינים קבועים: בארות ומעיינות.
השרון הצפוני מאופיין בקרקעות בינוניות בלתי מנוקזות באגני הניקוז של הנחלים, באדמות חול אדום ובדיונות חול החודרות לפנים היבשת. במזרח האזור נובעים מספר מעיינות אולם רובו של אזור זה אינו מתאים לעיבוד חקלאי ללא ניקוז מסיבי, עצירת החולות הנודדים מלהתקדם מזרחה ודישון החול האדום.
השרון המרכזי כולל את השטח המשתרע מקו נתניה–טולכרם ועד הירקון, ובו מצויות רוב אדמות החמרה, שבתנאים של טכנולוגיה חקלאית מסורתית כמעט ולא ניתן היה להתמודד עם טיב הקרקע הירוד שלהן, פתרון בעיות הניקוז וניצול פוטנציאל מי התהום העמוקים. לרצועת מישור החוף של גלילת השרון ערך אקולוגי מיוחד בהיותה "מוקד אנדמיות למינים ותת מינים שאין כמותם באף אזור אחר בעולם, למעט ישראל וקצותיה"^[1].
חוף השרון מאופיין ברצועה צרה של רכס הכורכר המערבי ובדיונות חול המשתרעות עד לחוף הים, ברובו אינו ראוי לעיבוד חקלאי בתנאי הטכנולוגיה החקלאית המסורתית וסובל ממחסור במקורות מים. עם זאת, הים הסמוך סיפק בעבר לאזור זה את הבסיס הכלכלי העיקרי – מעגנים ימיים לייצוא תוצרת חקלאית, בעיקר אבטיחים.

יער השרון והביצות

זאב וילנאי כותב בספרו "אגדות ארץ ישראל" כי ”יש סברה שהשם 'שרון' נגזר מהמילה החורית הקדומה: שרנה, ופירושה יער. השרון נקרא בפי היוונים בשם דרימוס, ופירושו יער אלונים”. עד ראשית המאה ה-20 היו רוב קרקעותיו של אזור השרון מכוסות ביער של אלון התבור, אך במלחמת העולם הראשונה נכרתו כמעט כל העצים על ידי השלטון העות'מאני כדי לשמש חומר דלק לרכבות. מקבצי אלונים נותרו בשמורת אלוני יצחק בשמורת אלון, בשמורת אלוני קדימה, בחדרה ובמקומות נוספים.

מקורות בכתב ומן הממצא הארכאולוגי מעידים כי בתקופת ממלכת ירושלים היה בשרון יער אלונים רחב ידיים. היער ה 'מקורי' באזור זה היה יער אלון מצוי מעורב באלה ארץ ישראלית, מאוחר יותר בזמן התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל החל תהליך מתמשך שבו הפך אלון התבור למרכיב חשוב ביער השרון^[2].

חלק מהחוקרים משערים כי קרקעות השרון, שהן ברובן חמרה, היו בעבר חול ים, ונוכחותם של עצי אלון התבור במשך אלפי שנים שינתה את סוג הקרקע.

בעבר היה רוב השרון מכוסה ביצות; זאת משום שבאזור זה ישנם מספר נחלים, שנחסמו בעבר על ידי רכסי הכורכר והדיונות של חוף הים, ובקרקע הסחף שמסביב לרכסי הכורכר המים מחלחלים באטיות רבה. הביצות נוקזו בתחילת ההתיישבות הציונית, ורוב מי המעיינות והנחלים מנוצלים לפני שהם מגיעים לאזור.

בשרון ישנן ארבע מועצות אזוריות, שתים עשרה ערים ועשר מועצות מקומיות. דרומו של השרון מהווה חלק מגוש דן.

בכתובות מצריות על מסעו של אמנחותפ השני לארץ כנען, שעבר גם בשרון, נקרא האזור "פא-עמקו סרן" (עמק שרון), בכתובת אשמונעזר של מלך צידון מהמאה ה-5 לפנה"ס נכתב: ”ועוד נתן לנו אדון המלכים, את דאר ואת יפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון”. על פי הכתובת הזאת, יפו הייתה חלק מהשרון. והשרון היה אסם התבואה של צידון.

בחלוקת הארץ בין 12 השבטים השרון שייך היה לשבט מנשה.

עד לתחילת המאה ה-20 יחסית לאזורים אחרים של ארץ ישראל, לא היו בו יישובים עירוניים. עד לתקופת הממלוכים, אפולוניה, עיר נמל שמוקמה מצפון להרצליה, הייתה היישוב העירוני המרכזי בחבל הארץ. כאשר לאחריה תפסה העיר טולכרם את תפקידה כעיר המרכזית בשרון. ההתיישבות בשרון הייתה מועטה יחסית בשל כך שרוב אדמותיה היו מכוסים בביצות.

ראשית ההתיישבות היהודית בשרון החלה עם הקמת המושבה כפר סבא ב-1906. שלאחריהן הצרפו כשני עשורים מאוחר יותר רעננה, הרצליה ורמת השרון. אך התנופה של היישוב היהודי החלה בשנות השלושים אז הוקמו רוב היישובים בשרון. וכלכלתו הייתה בעיקר בענף הפרדסנות. כביש החוף הישן שנסלל באותו עשור הביא לפיתוח משמעותי לשרון ותרם להתיישבות היהודית הצפופה בו שהתהוותה בו.

עובדות מהירות חֲדָשׁוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, 1936 ...

סגירה

בזמן מלחמת העצמאות, בין דצמבר 1947 למרץ 1948, כפרים ערביים רבים בשרון פונו מיושביהם. לדברי בני מוריס, רובם "פונו מפאת הפחד של יושביהם מפני הישוב, ובגלל תחושת הבידוד שלהם לנוכח ריחוקם ממרכזי האוכלוסייה הערביים".^[3] בתחילת מאי 1948 כמעט שלא נותרו עוד תושבים ערבים בשרון ממערב לאזור המרזבה.^[4]

לצד נתניה שכבר בשנות הארבעים התפתחה כמרכז עירוני, וקלטה את רוב העולים שהגיעו לשרון בשנות החמישים והשישים, במהלך שנות השבעים המושבות של השרון הדרומי החלו לנטוש את החקלאות והחלו להפוך לערים גדולות, ולהיחשב כפרברים של מטרופולין תל אביב. ההליך החל גם בשנות התשעים והעשור הראשון של המאה ה-21 על כלל השרון. כאשר המושבות של מרכז השרון תל מונד, אבן יהודה, פרדסיה, קדימה וכפר יונה החלו לפתח את עצמן כיישובים של פרברים נרחבים צמודי קרקע.

אבי דגני, דוד גרוסמן, אבשלום שמואלי (עורכים), השרון: בין ירקון לכרמל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור; ארץ: מחקרים ופרסומים בגאוגרפיה, תש"ן 1990.
יהודה זיו, השרון: פרקי הלכה ומעשה בידיעת הארץ למורה ולתלמיד, תל אביב: תרבות וחינוך, תש"ך 1960.
רינה (רייניץ) אידן, עירית כהן-עמית (מחברות) וניר מן (עורך), השרון וכל נתיבותיו: לסייר עם יד יצחק בן-צבי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשע"ד 2013.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

השרון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: יואב רגב (עורך), השרון, בסדרה: ספי בן-יוסף (עורך), מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול, כרך 8, משרד הביטחון – ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות ספרים, 2001
מעין הס-אשכנזי, ‏ההגירה הערבית לשרון בתקופת המנדט, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 116-103
רועי מרום, תפקידו של יער האלונים הגדול (אל-ע'אבה) בתהליכי ההתיישבות בשרון בשלהי התקופה העוסמאנית, הכנס השנתי השלישי להיסטוריה סביבתית, יד יצחק בן-צבי, 2016.
טיולים בשרון - רשימת אתרים וטיולים בשרון מאתר הטיולים "טבע ונופים בישראל".
השרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
השרון (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

[1]
Kutiel, P.2001. Conservation and management of Mediterranean coastal sand and dunes in Israel. Journal of Coastal Conservation 7, 183-192
[2]
ברוך רוזן, ‏עמוד 31-32.pdf גידול חזיר בארץ -ישראל לאחר התקופה הרומית, קתדרה
[3]
בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 81–82.
[4]
בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 166.

[1] [1]
Kutiel, P.2001. Conservation and management of Mediterranean coastal sand and dunes in Israel. Journal of Coastal Conservation 7, 183-192

[ברוך_רוזן-2] [2]
ברוך רוזן, ‏עמוד 31-32.pdf גידול חזיר בארץ -ישראל לאחר התקופה הרומית, קתדרה

[3] [3]
בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 81–82.

[4] [4]
בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 166.

[1]

[2]

[3]

[4]