השטח הגדול
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השטח הגדול היה כינוי בשנות ה-50 ובשנות ה-60 לאזור הגרעין העתיק של יפו, שבמרכזו גן הפסגה של ימינו (יפו העתיקה), שלאחר שנהרס בפעולת עונשין בריטית בימי המרד הערבי הגדול ובמלחמת העצמאות הפך לשטח של חורבות, ומוקד לפשע וזנות. בשנות ה-60 פונו התושבים שגרו בו והוא שוקם והפך לאזור של תיירות, גנים ציבוריים ורובע אמנים.
השטח הגדול בשנת 1936, זמן קצר לאחר שהבריטים פוצצו וישרו את השטח המוביל לכיכר השעון (רחוב טיילת מפרץ שלמה. המוביל לגן הפסגה) | |
מידע | |
---|---|
עיר | תל אביב-יפו |
קואורדינטות | 32°03′17″N 34°45′11″E |
עד ליצירתו של "השטח הגדול" היה אזור יפו העתיקה מאוכלס בצפיפות בבנייה רוויה, בדומה לקסבה בלבן של ערים ערביות. ביוני 1936 נערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי מבצע עוגן, תוואי השטח ממעוף הציפור לאחר ההריסה הוא דמוי עוגן, בו נהרסו בתים על מנת לפלס נתיבים בתוך השטח המאוכלס, לשם הקלת השליטה בעיר יפו שהייתה אחד ממרכזי הלאומיות הערבית. במונחים של שמות הרחובות כיום, "המוט המרכזי" של העוגן התחיל מרחוב יפת מערבה, דרך רחוב הפנינים והמשיך דרך גן הפסגה עד לכיכר קדומים. מהמוט המרכזי נפרשו שתי שוקיים: דרומה, דרך רחוב שגב והמשך ברחוב לואי פסטר; צפונה, רחוב (טיילת) מפרץ שלמה. המבצע הביא להרס של אזורים נרחבים.
בזמן ולאחר מלחמת העצמאות עזבו את יפו רוב התושבים הערבים. מתוך למעלה משמונים אלף איש שגרו בה לפני המלחמה, נותרו כשלושת אלפים. המרחב ההרוס נותר מלא בחורבות, כוכים וחדרונים מטים ליפול, שיכלו לשמש בדוחק למגורי אדם. הערבים הנותרים פונו מאזור "השטח הגדול" ורוכזו בשכונת עג'מי. את העיר ניהל מושל צבאי, מאיר לניאדו[1], שבמקביל הפנתה למרחב הסוכנות היהודית עולים חדשים, בעיקר מארצות הבלקן וצפון אפריקה, במטרה לתפוס חזקה ולמנוע מהתושבים הערבים לחזור למקום[2]. חלק אחר של התושבים היו פולשים שתפסו בתים[3].
במהלך שנת 1949 אירעו מספר מקרים של התמוטטת בתים, בהם נהרגו כעשרה איש[4]. בתגובה החלו השלטונות להרוס חלק מהבתים הרעועים[5], הם הוכרזו כנכסי נפקדים ועברו לחזקת רשות הפיתוח[6].
בתחילת שנות החמישים גרו בשטח זה, מרחוב בוסטרוס (כיום רחוב רזיאל), ועד לפיסגת תל יפו (כיום גן הפיסגה) כמה אלפי בני אדם, בבתים שחלקם היו ההרוסים חלקית, האזור הפך מוקד לפשע, ובמיוחד לזנות וקיבל תדמית שלילית[7]. לאחר שיפו אוחדה עם תל אביב. החלה העירייה בתוכניות לשיקום האזור, בסוף 1950 הוחל בפינוי התושבים[8], חלקם פונו לפחונים שנבנו במערב העיר[9]. אך הפינוי והשיקום התקדמו בעצלתיים, בגלל קשיי תקציב, ובשנת 1953 עדיין גרו באזור "השטח הגדול" כ-2,000 תושבים[10].
בשנת 1953 מונה סגן ראש העירייה משה איכילוב לאחראי לשיקום יפו העתיקה. בלב השטח שפונה בוצעו חפירות ארכאולוגיות בראשות הארכאולוג יעקב קפלן[11]. ב-1956 הכריז על תוכנית להקמת גן הפסגה[12]. אחר כך הוחלט לא להרוס לחלוטין את כל המבנים באזור אלא לשקם אותו כרובע אמנים[13].
בתחילת שנות ה-60 החל האזור המשוקם לקלוט אמנים והוקמו מספר מסעדות ומועדונים באזור גן הפסגה, כחלק ממאמץ לפתח את האזור כמרכז תירות ובידור, בין השאר הוקמו המסעדות "כליף ו"אריאנה", מועדון "עומר כיאם" ומועדון "החמאם" על ידי דן בן אמוץ וחיים חפר[14]. במקביל הוקמו תשתיות עירוניות, קווי מים, ביוב וחשמל באמצעות החברה לפיתוח יפו העתיקה שהוקמה באותה עת[15]. החברה לפיתוח יפו העתיקה הייתה גם אחראית לאכלוס הבתים ששופצו, והם החכרו בעיקר לאמנים, סופרים ואומנים[16].
עם התקדמות שיקום ושיפוץ האזור השימוש בכינוי "השטח הגדול" פחת, במקומה נעשה שימוש בשם "יפו העתיקה"[17].
"השטח הגדול" שימש השראה לשירים, לסיפורים, למחזות ולסרטים, שתיארו את האווירה המיוחדת ששררה במקום, חלקם מתוך מחאה חברתית, עוד בעת ש"השטח הגדול" היה מרכז לפשע ולזנות, וחלקם מתוך נוסטלגיה או אידיאליזציה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.