Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכוחות המזוינים של בלגיה (בהולנדית: Belgisch leger, בצרפתית: Armée belge) מהווים את הצבא הלאומי של בלגיה. הכוחות המזוינים של בלגיה נוסדו לאחר קבלת עצמאותה באוקטובר 1830. מאז לחמו הכוחות במלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה (מלחמת קוריאה וככוח כיבוש בגרמניה), קוסובו, סומליה ואפגניסטן. חיילי הקומנדו התערבו מספר פעמים במרכז אפריקה, במטרה לשמור על הסדר ולפנות אזרחים בעלי אזרחות בלגית. הכוחות המזוינים מורכבים מ-4 ענפים: יבשה, אוויר, ים ורפואה. הכוחות פעילים כיום בלבנון, אפגניסטן, מפרץ עדן ומבצעים פעולות נגד דאעש בעיראק.
 | |
 | |
| מדינה |
 בלגיה |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
אוקטובר 1830 – הווה (כ־194 שנים)  |
| זרועות בצבא |
|
| מנהיגות | |
| המפקד העליון |
 מלך בלגיה |
| שר ההגנה |
 לודיווין דדונדר |
| ראש המטה |
 ראש ההגנה |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | התנדבותי |
| גיל הגיוס | 18 |
| כוחות פעילים | 24,676 (2023) |
| כוחות מילואים | 6,400 (2023) |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | €5.672 מיליארד (2021)[1] |
| אחוזי תמ"ג | 1.10% (2020) |
| תעשייה | |
| ספקים זרים |
 ארצות הברית  צרפת |
|
www | |
  | |
כאשר בלגיה התנתקה מהולנד ב-1830 הייתה ציפייה בתחילה שתשמש כמדינת חיץ נטרלית, וכאשר גבולותיה מובטחים ומוסכמים על ידי צרפת, בריטניה ופרוסיה, הדבר היה אמור לחסוך כוח צבאי קבוע ויקר, ולהסתמך במקום זאת במיליציה של המשמר האזרחי הקיים. עם זאת, הצורך בצבא קבוע התעורר במהרה. השיטה לגיוס הייתה סלקטיבית בה היה ניתן לרכוש פטורים מגיוס.[2] בפועל הדבר גרם לכך שרק רבע מהמתאימים לשירות כל שנה גויסו בפועל, כאשר מרבית הנטל נופל על השכבות החלשות.
כחלק מהמדיניות הלאומי לנייטרליות, הצבא הבלגי במאה ה-19 נפרס בעיקר ככוח הגנתי בביצורים הפונים כלפי גבולות הולנד, גרמניה וצרפת. תוכניות הניוד של הצבא פשוט דרשו מחיילי המילואים לדווח למפקדיהם, מבלי שנעשו סידורים או תוכניות מראש לפריסת הכוחות כלפי אויב מסוים. קשי הגיוס גרמו לצבא להישאר מתחת לכוח האדם המתוכנן של 20,000 חיילים, למרות שחקיקה חדשה ב-1868 חיזקה את הבסיס לגיוס. מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870 דרשה ניוד מלא של הכוחות לכמעט שנה, תהליך שחשף את החולשות בתוכניות האימונים ובמבנה הארגוני של הצבא. עם זאת, נוכחותם של כוחות בלגיים לאורך גבולות המדינה הבטיחה שהלחימה לא תגלוש לטריטוריה בלגית.[3]
צבא האפיפיור שבסיסו ברומא כלל ב-1860 יחידה בגודל גדוד הידועה כ-Tirailleurs Franco Belges (צלפים צרפתיים-בלגיים). היחידה הורכבה ממתנדבים משתי המדינות, ב-1861 הפכו לכוח חי"ר ונלחמו ככוחות הברית של הצד הצרפתי במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1871.[4]
ב-1864 הוקם חיל בלגי (Corps Expeditionnaire Belge) לשירות במקסיקו. המטרה המקורית הייתה לשרת כמשמר לקיסרות הבלגית החדשה במקסיקו. הכוח שהכיל 1,500 חיילים הורכב ברובו ממתנדבים שהושאלו מהצבא הבלגי. הכוח ידוע בכינויו הלגיון הבלגי ולקח חלק פעיל במקסיקו כחלק מכוחות האימפריה, לפני שחזר לבלגיה ופורק במרץ 1867.[5]
מ-1885 הכוח הציבורי (Force Publique) הוקם כחיל מצב וכוח משטרה בקונגו הבלגית, תחת פיקודו הישיר של לאופולד השני, מלך הבלגים. בתחילה הכוח הובל על ידי שכירי חרב אירופאיים, ולאחר 1908 הם הוחלפו על ידי קצינים בלגיים.
מדצמבר 1904, כוח קטן של חיילים בלגיים הוצב באופן קבוע בסין כ"משמר של הנציגות הבלגית בפקין".
רפורמות שבוצעו בתחילת המאה ה-20 כללו ב-1909 ביטול של שיטת הגרלת המגויסים השנתית. ב-1913 שירות חובה יושם בבלגיה. בעוד הדבר אפשר הגדלת כוח האדם ל-33,000 בעיתות שלום (והגדלת כוח האדם ל-120,500 במצב חירום), זה היה מספיק על מנת להקים את היסודות ליצירת כוח של 7 חטיבות (אחת מהן חיל פרשים), בנוסף כוח ארטילריה וחיילי משמר. הצבא הבלגי הושפע גם מהסתמכות פוליטית על שמירת הנייטרליות של המדינה. לפי מילותיה של ההיסטריונית ברברה טוכמן: "הצבא נחשב מיותר ומעט אבסורדי".[6] היה חוסר באימונים ומשמעת, ציוד תקין ואפילו מדים היו מיושנים ולא שימושיים.
על אף שהשיפורים שבוצעו במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לא היו אחידים, תחום אחד ברפורמה כן זכה להצלחה, שיפור המקצועיות של קציני הצבא. האקדמיה הצבאית המלכותית הוקמה ב-1834, ובהמשך הוקם ה-École d'Application לאימון טכני וה-École de Guerre לאימון מפקדים ב-1868. הצבא הבלגי היה חלוץ באימון החיילים בתחומי הכלכלה, קציני מנהלה אישית וכללית, במקום להשאיר את התחומים לאזרחים שאין להם ניסיון צבאי או יכולות לתפקד כקצינים. עם זאת היה מחסור חמור בקצינים מיומנים עם גדילת הצבא ב-1913.[7]
בערב מלחמת העולם הראשונה, הצבא הבלגי הורכב מ-19 רגימנטי חי"ר. הכוחות תומכי הלחימה כללו מהנדסים, ז'נדרמריה, חיילי משמר ומשמר אזרחי. 7 האוגדות של צבא היבשה תכננו לשנע כוחות בעוד 65,000 חיילי המשמר חיזקו והגנו את הביצורים שנבנו סביב אנטוורפן, לייז' ונאמור. הביצורים נבנו במספר שלבים עוד בתחילת 1859, אך עדיין חלקם לא היו מושלמים ב-1914. בעוד שהם תוכננו היטב ונבנו על ידי סטנדרטים של המאה ה-19, ההגנות הקבועות האלה עם צריחי התותחים השקועים היו מיושנות בהשוואה לארטילריה הכבדה של ההוביצר.[8]
בתחילת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 הכוחות הבלגיים עדיין נבנו מחדש, בשל כך ובשל הכיבוש המהיר של בלגיה רק 20% מכוח האדם גויס ושולב בכוחות המזוינים. בסופו של דבר 350,000 חיילים שולבו בכוחות המזוינים של בלגיה, אם כי שליש מהם לא השתתפו ישירות בלחימה.
בלגיה הופתעה מהפלישה של צבא הקיסרות הגרמנית, אשר היה בסדר כוח אדם משוער של 600,000 חיילים, מולו צבא קטן ולא מצויד של 117,000 חיילים בלגיים, אשר הצליח במשך 10 ימים, לעצור את התקדמות הצבא הגרמני מול לייז' ב-1914. הם נלחמו בין המבצרים שהיו באזור.[9] אסטרטגיה זו הייתה הבסיס לתורת הלחימה של נפוליאון ללחימה בכוחות מתקדמים ולמניעת הכוח מלחבור לכוח העיקרי. באותו הזמן הרשויות והציבור חגגו את הנחישות הבלגית שלה הגרמנים לא ציפו. הבלגים עיכבו את הגרמנים ובכך אפשרו לכוחות הצרפתיים לעמוד מול ההתקפות הגרמניות במה שנקרא לאחר מכן הקרב הראשון על המארן.
במשך 4 שנים, תחת פיקודו של המלך אלברט הראשון, הצבא הבלגי שמר על החלק החשוב לכוחות הברית של האגף הימני בין Nieuwpoort ואיפר, עם סיוע כוחות של מדינות ההסכמה, אך לא לקח חלק בהתקפות משמעותיות של כוחות הברית, אשר היו גורמות הוצאות מיותרות למלך אלברט הראשון, במונחים של כסף וכוח אדם.
ב-1916 יחידת הרכבים המשוריינים הועברה לעזור לאימפריה הרוסית. הכוח נלחם לצד כוח זהה שנשלח מבריטניה בחזית המזרחית.[10]
באפריקה, פלוגה בלגית השתתפה בכיבוש של שטח גרמני, הכוח הציבורי שיחק תפקיד משמעותי במערכה במזרח אפריקה נגד הגרמנים במזרח אפריקה הגרמנית, וסיפק מעל 12,000 אסקרים תחת פיקודם של קצינים בלגיים למתקפות בעלות הברית בפברואר 1916.[11] הפעולה הבלגית המשמעותית ביותר הייתה השתלטות על העיר תבורה שבטנזניה בספטמבר 1916.
בבלגיה, גודל הצבא לאחר 4 שנות לחימה היה 166,000 חיילים נכון למאי 1918, כאשר מתוכם 142,000 היו לוחמים ובכך 12 חטיבות רגלים וחטיבת פרשים אחת. כמו כן היו 129 מטוסים. החל מספטמבר אותה שנה, הצבא הבלגי היה מעורב בתקיפות כוחות הברית עד הניצחון ב-11 בנובמבר 1918.
לאחר הניצחון על גרמניה ב-1918, הממשלה הבלגית ביקשה לשמר את האסטרטגיה של 1914. נעשו מאמצים מעטים לרכוש טנקים ומטוסים לכוחות המזוינים הבלגיים, ובמקום זה הממשלה ריכזה את מירב המאמצים בחיזוק הביצורים בלייז' ואנטוורפן. הדבר היה על אף שבמלחמת העולם הראשונה המבצרים הוכחו כלא יעילים למרות תמיכה חזקה של תותחנים וחיל רגלים. עד 1936, בלגיה נשארה בעלת ברית של צרפת ובריטניה.
הצבא הבלגי עבר סדרה של קיצוצים מ-12 חטיבות ב-1923 ל-4 בלבד ב-1926. שיטת הגיוס הייתה כך שכמעט הכל המתגייסים משרתים רק 13 חודשים, לפני מעבר לכוחות מילואים.[12]
ב-1 בספטמבר 1939, כאשר הורמאכט פלש לפולין, המלך לאופולד השלישי הורה על גיוס כוחות כללי, במסגרתו גיוסו ונויידו 600,000 בלגים. על אף אזהרות מצד ממשלות צרפת ובריטניה, המלך סירב לכרות עימן ברית. בלגיה הובסה ונכבשה במהלך מלחמת 18 הימים אחרי ה-10 במאי 1940. בהמשך 163 חיילים בלגים חולצו במהלך מבצע דינמו וחיל הים החדש של בלגיה, שהוקם מחדש רק ב-1939 לקח גם הוא חלק במבצע.
לאחר התבוסה ב-1940, מספר רב של חיילים ואזרחים בלגיים נמלטו לבריטניה במטרה להצטרף לצבא בלגיה החופשית.[13] הממשלה הבלגית תחת הנהגתו של איבר פיירלו, התפנתה ללונדון ונשארה שם עד שחרור בלגיה ב-1944.
חיילים בלגיים הקימו את חטיבת חיל הרגלים הראשונה, הידועה בשם Brigade Piron, על שם מפקדה Jean-Baptiste Piron. החטיבה לקחה חלק בפלישה לנורמנדי ובקרבות בצרפת והולנד עד השחרור.[14]
בלגיים שרתו גם בכוחות הבריטיים המיוחדים במהלך המלחמה, ויצרו את פלוגת קומנדו מספר 10 אשר הייתה מעורבת בזירה האיטלקית. הקומנדו הבריטי (SAS) החמישי היה מורכב מבלגים בלבד.[15]
יחידות לוחמה בלגיות היו גם בחיל האוויר המלכותי עם יותר מ-400 טייסים.
שתי ספינות קורבטה ומספר שולות מוקשים תופעלו גם על ידי 350 בלגים במהלך המערכה באוקיינוס האטלנטי. [16]
הכוח הציבורי השתתף גם במערכה במזרח אפריקה והיו כוח משמעותי בכניעת הכוחות האיטלקיים באימפריה האתיופית.
השיעור המר ממלחמת העולם השנייה גרם לעדיפות ביצירת ביטחון קיבוצי במדיניות החוץ של בלגיה. במרץ 1948 בלגיה חתמה על אמנת בריסל, והצטרפה באותה שנה לנאט"ו. עם זאת, שילוב כוחות בלגיים בנאט"ו החל רק לאחר מלחמת קוריאה, שאליה בלגיה שלחה חוליה שנקראה פיקוד האו"ם הבלגי. בהמשך העבירה בלגיה חיילים לנאט"ו. הוצאות הביטחון גדלו ביחד עם הגידול בכוחות. ב-1948 כוח האדם בצבא עמד על 75,000 חיילים וגדל ל-150,000 עד 1952.[17] שינויים שנעשו ב-1952 קבעו 3 חטיבות פעילות ושתי חטיבות מילואים, חיל אוויר בעל 400 כלי טיס ו-15 ספינות חיל הים. 40 גדודי נ"מ נוצרו וקושרו עם מכ"ם ומערכת שליטה מרכזית.
כאמצעי ביטחון למקרה ויפלשו לבלגיה שוב, הוקמו שני בסיסים גדולים בקונגו הבלגית. הם נפסו כ"מעוז לאומי", המאפשר את הישרדות ובניית הכוחות מחדש במקרה של פלישה לבלגיה.[18]
בעקבות התחלפות הממשלה ב-1954 השירות בצבא הופחת ל-18 חודשים. הצבא הבלגי השיג יכולות גרעיניות בשנות ה-50 באמצעות טילי קרקע-קרקע ובהמשך ארטילריה בעלת יכולת גרעינית.
מאז 2002, בעקבות צו מלכותי שהוציא אלברט השני, שלושת הצבאות העצמאיים אוחדו למבנה אחיד אחד בעל 4 ענפים המכילים כ-47,000 חיילים פעילים. הם מחולקים כך:
התקציב בגובה 3.4 מיליארד אירו מחולק בין 4 המרכיבים באופן הבא:[19]
הפיקוד של המרכיבים כפוף למשרד הביטחון.
ההגנה על בסיסי הצבא מתבצעת על ידי משטרת החטיבה השייכת למרכיב היבשה (סוג של משטרה צבאית אך בעלי תפקיד אבטחה בעיקר), כוח ההגנה (מרכיב האוויר), והשירות להגנת הרבעים (מרכיב הים).
בלגיה חברה בנאט"ו ובאיחוד האירופי והכוחות המזוינים שלה מעניקים סיוע במשברים הומניטריים או אסונות ברחבי העולם. על מנת לעמוד במשימות אלה ולהגיב במהירות, מרכיב היבשה מחליף את הרכבים בעלי מזקו"ם לרכבים בעלי גלגלים. דוגמאות לכך הם רכבי פיראנה המחליפים כלי רכב כמו לאופרד 1. בנוסף מרכיב האוויר רוכש כלי טיס חדשים כגון איירבוס A400M ומסוקים במטרה ללוות כלי טיס אחרים למשימות הומניטריות. השינוי יושלם עד סוף שנת 2015.
דרגות המרכבים יבשה, אוויר ורפואה זהות. דרגות מרכיב הים ייחודיות בכוחות הבלגיים.
בשנת 2005 דניאל לווילז מונתה למפקדת של מרכיב הרפואה והיא הייתה האישה הראשונה בצבא שקודמה לדרגת גנרל.
מרכיב היבשה הוא זרוע היבשה של הכוחות הבלגיים. כוח האדם הוא 20,100 חיילים ו-10,000 אזרחים.
מרכיב היבשה מורכב ממפקדה אחת, שתי חטיבות ומספר יחידות תומכות.
חטיבה אחת משמשת לתגובה מהירה בים או באוויר, ברגל או באמצעות רכב קל. כל החיילים בחטיבה הוסמכו לצניחה וקומנדו, פרט לגדודי החי"ר הממוכן.
מבנה החטיבה:
- 2 גדודי חי"ר ממוכן
- 2 גדודי צנחנים
- צוות כוח מיוחד
- 2 מרכזי אימונים
החטיבה השנייה משמשת היכן שכוח אש כבד וכלי רכב כבדים נחוצים.
מבנה החטיבה:
- 3 גדודי חי"ר כבד
יחידות התמיכה הן:
- 2 גדודי הנדסה
- גדוד תותחים
- גדוד מודיעין
- 3 גדודי לוגיסטיקה
- 3 גדודי קשר
כלי הנשק הם ברובם מתוצרת בלגיה של חברת FN Herstal. הרובים הסטנדרטים הם FN FNC שמוחלפים על ידי FN SCAR (אשר כבר נמצאים בשימוש על ידי הכוחות המיוחדים), FN Minimi, מאג, M2 בראונינג, ספייק ועוד.
רכבים:
,_taxiing,_Radom_AirShow_2005,_Poland.jpg)
מרכיב האוויר הוא חיל האוויר הבלגי. ההיסטוריה של חיל האוויר הבלגי מתחילה ב-1910 כאשר שר המלחמה החליט לרכוש מטוסים לאחר טיסתו הראשונה.
צי המטוסים הנוכחי:
מטוסי קרב:
מטוסי אימון:
מסוקים:
מטוסי תובלה:
כטב"מ:
מרכיב הים הוא זרוע הים של צבא בלגיה.
כוח האדם מכיל 1,600 אנשי צוות ו-20 כלי שיט. כלי השיט הנוכחיים הם:
פריגטות:
שולות מוקשים:
כלי שיט מסיעיים:
סירות סיור:
כלי שיט נוספים:
אתר האינטרנט הרשמי של הכוחות המזוינים של בלגיה
הכוחות המזוינים של בלגיה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הכוחות המזוינים של בלגיה, ברשת החברתית אינסטגרםSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.svg){kind=small}
