Loading AI tools
הפרעה הגורמת לקשיים בוויסות עוצמת התגובה ההתנהגותית לגירויים חושיים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרעה לעיבוד התחושתי (באנגלית: Sensory processing disorder; בקיצור: SPD, מכונה גם: ליקוי באינטגרציה החושית) היא הפרעה נוירולוגית בה מערכות החישה לא מבצעות אינטגרציה סנסורית באופן תקין. ההפרעה גורמת לקשיים בוויסות הרגשי, היכולת של אדם לכוון ולאזן את רגשותיו בהתאם למצב נתון. בדרך כלל ללוקים בהפרעה יש קושי בוויסות מערכות הראייה, השמיעה, הטעם, הפרופריוספציה, האינטרוספציה ועוד. אדם הלוקה בהפרעה עלול לסבול מרגישות יתר או מתת-רגישות בהיבטים שונים, מה שעלול להוביל לחרדה והתנהגות לא רצויה.[1]
_-_categories_and_subtypes.svg) | |
| נוזולוגיה של SPD שהוצעה על ידי מילר ל.ג'. (2007) | |
| תחום | פסיכולוגיה, הפרעה נוירולוגית, הפרעה נוירו-התפתחותית |
|---|---|
| גורם | בעיקר תורשה |
| תסמינים | רגישות יתר או תת-רגישות (לדברים כמו אור, רעש, טקסטורה, ריח ועוד), תשוקה חושית (חשחוש, אימפולסיביות), חרדה, קשיים התנהגותיים |
| טיפול | פסיכיאטריה, ריפוי בעיסוק (טיפול באינטגרציה חושית, טיפול בעיבוד חושי), טיפול נוירולוגי |
ההפרעה משפיעה על עוצמת התגובה וההתנהגותית לגירויים חושיים שנקלטים מהסביבה.[2][3] לדוגמה, חלק מהאנשים בעלי ההפרעה רגישים למגע, ועשויים לפרש מגע קל כמכאיב, וחלק מן הלוקים עלולים להיות רגישים במיוחד למרקמים מסוימים של בגדים או לריחות מסוימים של אוכל. ההפרעה מתרחשת כאשר המוח מעבד באופן בלתי אפקטיבי מסרים חושיים המגיעים מגופו של האדם או מסביבתו.
מערכת החישה נותנת לנו מידע חיוני על הגוף שלנו כמו גם על הסביבה שלנו. הפרעה לעיבוד התחושתי מתבטאת בחוסר היכולת או בקושי להבחין בין סוג אחד של קלט לאחר.[4] מצב זה יכול לגרום לתגובות שמכונות כרגישות יתר או תת-רגישות.
תהליך העיבוד החושי הוגדר על ידי המרפאה בעיסוק אנה ז'אן איירס בשנת 1972 כ"תהליך נוירולוגי המארגן את התחושה מהגוף של האדם עצמו ומהסביבה, ומאפשר שימוש בגוף בצורה יעילה בסביבה".[5][6] כאשר קיימת הפרעה לתהליך העיבוד החושי, היכולת הטבעית הזו נפגמת.
החושים השונים מספקים לאדם מידע שנועד לאפשר את תפקודו כראוי. מערכות החושים השונות בגוף הן המערכת הוויזואלית (חוש הראיה), המערכת הטקטילית (חוש המישוש, המגע), המערכת האודיטורית (חוש השמיעה), המערכת הפרופריוצפטיבית (מגע עמוק), המערכת האוראלית, מערכת הריח, והמערכת הוסטיבולרית (שיווי המשקל). המסלול של עיבוד התחושות עובר בשלבים ההתחלתיים דרך אזורים בגזע המח ובמרכז המוח. האזורים האלו מעורבים בתהליכים הכוללים תיאום, תשומת לב, עוררות ותפקוד אוטונומי. לאחר שהמידע החושי עובר דרך המרכזים האלה, הוא מנותב לאזורים במוח שאחראיים על רגשות, על זיכרון ועל תפקודים קוגניטיביים.
הפרעה לעיבוד התחושתי מאופיינת בבעיות משמעותיות בארגון ובעיבוד הגירויים החושיים, ומתבטאת בקשיים בתפקוד באחד או יותר מתחומי החיים המרכזיים וביניהם תפוקה בעבודה, פנאי ומשחק,[7] ופעולות יומיומיות.[8]
כ-20% מכלל אוכלוסיית הילדים בעולם סובלים מההפרעה, מעל 95% מהם מאובחנים על הרצף האוטיסטי.[9]
הסיבה או הגורם המרכזי להפרעה לא ידוע.[10] עם זאת, כן ידוע לנו שהמוח האמצעי וגזע המוח שאחראים על מערכת העצבים המרכזית, אחראים גם ליכולת לבצע אינטגרציה רב חושית. אזורי מוח אלו מעורבים בתהליכים הכוללים קואורדינציה, קשב ועוררות. אזורי המוח האלו פועלים גם בשיתוף פעולה עם מערכת העצבים האוטונומית.[11] לאחר שהמידע החושי עובר דרך מערכות אלו, הוא מנותב לאזורי המוח האחראים על רגשות, זיכרון ויכולת קוגניציה ברמה גבוהה יותר.
מחקר ראשוני מצביע על כך שההפרעה עוברת בדרך כלל בתורשה. הגורמים להפרעה מקודדים לתוך החומר הגנטי של הילד בעת ההיריון. גם סיבוכים טרום לידתיים עלולים להביא להתפרצות של ההפרעה, וגורמים סביבתיים עשויים להיות מעורבים.[12] ילדים שחוו טראומה גופנית, הרעלת עופרת, פרכוס אפילפטי או דלקות אוזניים כרוניות נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מההפרעה.[13]
המחקרים הנוכחים העוסקים בעיבוד התחושתי מתמקדים במציאת סיבות נוירולוגיות להפרעה בעיבוד התחושתי. אלקטרואנצפלוגרם היא אחת הדרכים שבהן משתמשים כדי לחקור את הסיבות להפרעה זו.[14] חלק מהסיבות הבסיסיות שהוצעו:[15]
אפשר לחלק את ההפרעה לעיבוד התחושתי לשלושה סוגים עיקריים:[16][17]
ההפרעה מתבטאת בחוסר יכולת לווסת את הרמה, את העוצמה ואת המהות של התגובות לקלט חושי חיצוני. תגובותיו התחושתיות של אדם בעל ההפרעה בדרך כלל אינן תואמות את הסיטואציה.
אצל אנשים בעלי הפרעה מהסוג הזה, הפלט המוטורי לא מאורגן כתוצאה מעיבוד לא נכון של מידע חושי המשפיע על שליטה ביציבה. כתוצאה מכך נוצרת הפרעה ביציבה, או הפרעת קואורדינציה התפתחותית.[18][19]
הפרעה בהבחנה סנסורית, או עיבוד לא נכון של מידע חושי, הוא עיבוד שגוי של קלט חזותי או שמיעתי. ההפרעה יכולה להתבטא, למשל, בחוסר תשומת לב, בחוסר ארגון, ובביצועים חלשים במטלות. ההפרעה יכולה להתבטא בראייה, בשמיעה, במישוש, בטעם, בריח, ביציבה ובתנועה.[18]
התסמינים עשויים להשתנות בהתאם לסוג ההפרעה ובתת הסוגים שלה. אין לבלבל את התסמינים הנ"ל עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות המאופיינת בעיקר בקשיי קשב (ADD), הפרעת עיבוד שמיעתי (APD), לקות שפה ואוטיזם (ASD), מכיוון שהתסמינים שלהם דומים.
ערך מורחב – תגובות רגישות יתרמאפיינים של אנשים עם הפרעה בעיבוד החושי שמתבטאת ברגישות יתר:
מאפיינים של אנשים עם הפרעה בעיבוד החושי שמתבטאת בתת-רגישות:
ההפרעה לעיבוד התחושתי אינה מוכרת כהפרעה נפשית במדריכים הרפואיים.[21][22] האבחנה ניתנת בעיקר על ידי מבחנים סטנדרטיים, שאלונים סטנדרטיים ותצפיות שונות על הפרט המאובחן. האבחנה נעשית על ידי אנשי מקצוע שונים בהתאם למדינה, ובדרך כלל מבוצעת על ידי מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים, מומחים ללמידה, פיזיותרפיסטים או מרפאים בתקשורת ובשפה. במדינות מסוימות מומלץ לעבור הערכה פסיכולוגית ונוירולוגיות מלאה במקרה שהתסמינים חמורים.[23][24]
ניתן לחלק את שיטות הטיפול לשני סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא טיפול שמתייחס להיבטים הפיזיולוגיים של הבעיה, והסוג השני הוא טיפול שמתייחס למכלול ההיבטים של הבעיה. מרבית המטפלים ניגשים לפתרון הבעיה בשתי הדרכים.
הטיפול יעיל יותר ככל שהוא ניתן מוקדם יותר, שכן המוח גמיש יותר ונתון לשינויים בגילאים מוקדמים. הטיפול מיושם על ידי מטפל מיומן, בשיתוף עם הורי הילד ועם המסגרת החינוכית שבה הילד לומד.
הטיפול שניתן על ידי מרפאים בעיסוק כולל לרוב פעילויות מהנות, על מנת שהילדים יאהבו את הטיפול ויצפו לו. מטרת הטיפול היא לעודד תגובות הולמות לתחושות שמקבל הילד מגופו. זהו תהליך הדרגתי שעם הזמן מיושם גם בסביבת המגורים של הילד, ובבית הספר או בגן. הטיפול המקובל יעיל ביותר ומאפשר לילדים עם ההפרעה לקחת חלק בפעילויות המאפיינות את גיל הילדות, כמו משחק עם חברים וסיטואציות יום-יומיות של אכילה, הלבשה ושינה. הטיפול שם את המשפחה ואת סביבתו הקרובה של הילד במרכז ומשתף גם אותם באופן פעיל.
לעיתים קרובות, ניתנת לאדם "דיאטה סנסורית". אין מדובר בתזונה מותאמת, אלא בפעילות טיפולית שמפעילה ומאתגרת את החושים (למשל קפיצה במקום או מחיצה של כדור שעשוי מסיליקון עם האצבעות). במקרה של ילד, המטפל יספק רעיונות למורים ולמשפחתו כך שהתוכנית תיושם לאורך היום במצבים שונים ותגייס את סביבת הילד.
בין סוגי הטיפול שמתייחסים למכלול ההיבטים קיימת שיטת העבודה הקוגניטיבית, שמנסה לעבוד דרך ההבנה של המודעות של הילד. קיימות גם שיטות פסיכולוגיות שמתייחסות להיבטים הרגשיים (אלו טובות אם כבר נגרם נזק רגשי ממצב מאוד קיצוני של רגישות יתר) וקיימות שיטות אלטרנטיביות עמוקות יותר שמטפלות במצב הפיזיולוגי והרגשי.[25]
יש הסוברים כי מאחר שניסיון לשנות את תגובת האדם לגירוי השלילי עלול להיות טראומטי,[26] עדיף לנסות להתמודד עם הבעיה בעזרת התאמת הסביבה לצורכי האדם, על מנת לאפשר דרכי עיבוד תחושתי בצורה של סטימולציה עצמית לא מזיקה.
במרבית המקרים הפרעה בעיבוד התחושתי לא מופיעה לבדה, והיא מתקיימת לצד הפרעות אחרות. אנשים המאובחנים כבעלי לקות בעיבוד התחושתי יכולים להיות מאובחנים גם עם חרדה, עם הפרעות קשב וריכוז,[27] עם רגישות למזון, עם הפרעות התנהגות ועם הפרעות נוספות.
השונות בעיבוד התחושתי היא מאפיין נפוץ עם המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי.[28][29][30][31] אף על פי שהתגובות לגירויים חושיים שכיחות יותר ובולטות בילדים ובבוגרים אוטיסטים, אין ראיות והוכחות מספיק טובות לכך שסימפטומים חושיים הם אלו המבדילים אוטיזם מהפרעות התפתחותיות אחרות.[32] אוטיסטים רבים מאופיינים עם רגישות לרעשים ולאורות, וכן עם רגישות גבוהה למגע.[33][34] השונות בעיבוד התחושתי נוטה להשתנות עם הגיל ותלויה במצב של הפרט. השונות בעיבוד התחושתי בספקטרום האוטיסטי מקנה גם חלק מהאיכויות הנוירולוגיות החיוביות של המאובחנים בספקטרום, למשל היכולת להבחין בריחות ובקולות שנוירוטיפיקלים אינם מבחינים בהם.
הפרעה לעיבוד התחושתי הוא שם כולל למגוון של קשיים נוירולוגיים. אצל אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז חסרה היכולת לפרש ולהשתמש במידע שמגיע דרך החושים כדי לתפקד באופן תקין בחיי היומיום. לעומת זאת, אצל אנשים עם הפרעה לעיבוד התחושתי קיימת בעיה בעיבוד ובארגון של גירויים.[35]
קיימים מצבים שבהם ילדים עם הפרעת קשב וריכוז מאובחנים באופן מוטעה כבעלי הפרעה לעיבוד התחושתי.[27] לדוגמה, מצב שבו תלמיד שלא מצליח לחזור על הנאמר בכיתה (בשל שעמום או הסחת דעת) עשוי להתפרש כליקוי באינטגרציה חושית. התלמיד עשוי להיבדק על ידי מרפאה בעיסוק כדי לקבוע מדוע הוא מתקשה להתמקד ולהשתתף, ואולי גם יאובחן על ידי אודיולוג או פתולוג דיבור כבעל בעיות עיבוד שמיעתיות או בעיות בעיבוד שפה.[27] באופן דומה, ילד עלול להיות מאובחן בטעות כסובל מהפרעה בקשב וריכוז כתוצאה מאימפולסיביות מסוימת שנצפתה, כאשר למעשה אימפולסיביות זו קשורה לחיפוש חושי או לניסיון להימנע מהצפה חושית.[36][37]
ההפרעה לעיבוד התחושתי יכולה להתבטא במערכות השונות בגוף. אדם עם הפרעה חושית אודיטורית עשוי לשמוע רעשי רקע חזק יותר מקול של אדם המדבר איתו, ולהתקשות להתרכז בדבריו. אדם עם הפרעה חושית בחוש המגע יכול להתנועע בחוסר נוחות כשהוא נדרש לשבת וללמוד. חוויות המגע יכולות להסיח את דעתו והוא יתקשה להתמקד במטלות הלימודיות. בעלי הפרעות בתחום הוסטיבולרי או הפרופיוספטיבי עשויים להיראות תנועתיים ואף ליפול מהכיסא כשהם מתקשים לחוש היכן גופם ממוקם כשהם יושבים. לעיתים הם חשים צורך עז להניע את השרירים, כי אחרת יחושו שהשרירים יוצאים מהעור. מגוון ההתנהגויות שתוארו לעיל עלולות בקלות להתפרש אצל הרופאים או הפסיכולוגים המאבחנים כהפרעת קשב וריכוז.[38]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
