פלישת בעלות הברית לסיציליה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלישת בעלות הברית לסיציליה החלה בלילה שבין 9 ביולי ל-10 ביולי 1943 והסתיימה בכיבוש האי סיציליה מידי הכוחות האיטלקים והגרמנים שהחזיקו בו ב-17 באוגוסט 1943. הפלישה כונתה "מבצע האסקי", והיוותה למעשה את תחילת מבצעי הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה.
 | |||||||||||||||||
| פלישת בעלות הברית לסיציליה - אוניית הליברטי האמריקנית "רוברט רואן" עולה באש לאחר שנפגעה ממפציץ גרמני במפרץ ג'לה | |||||||||||||||||
| מערכה: הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה | |||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | |||||||||||||||||
| תאריכים | 9 ביולי 1943 – 17 באוגוסט 1943 (40 ימים) | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המערכה בצפון אפריקה | ||||||||||||||||
| קרב אחרי | פלישת בעלות הברית לאיטליה | ||||||||||||||||
| מקום | סיציליה, איטליה | ||||||||||||||||
| קואורדינטות |
36°53′00″N 14°26′00″E | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
מבצע האסקי היה הנחיתה האמפיבית הגדולה ביותר במלחמת העולם השנייה עד אז, במונחים של כוח האדם שהונחת על החופים, והחזית הרחבה בה נחתו. המבצע השיג את יעדיו האסטרטגיים - סילוק כוחות חיל האוויר והצי מהאי, פתיחת נתיבי הים התיכון לשיט חופשי של בעלות הברית, ערעור המשטר הפשיסטי באיטליה והדחתו של מוסוליני. המבצע פתח את הדרך לפלישה לאיטליה עצמה, והשיג ניסיון וידע בפלישות מן הים, שסייע בתכנון הפלישה לנורמנדי שהתרחשה כעבור כעשרה חודשים. עם זאת, במהלך המבצע פונו למעלה ממאה אלף חיילי הציר דרך מצרי מסינה אל היבשת האיטלקית, ובכך החמיצו בעלות הברית אפשרות להפוך את המבצע למערכת כיתור והשמדה שיכולה הייתה להקל על הלחימה הקשה שבאה בשנים שלאחר מכן בזירה האיטלקית.
בתחילת שנת 1943 עמדו בעלות הברית המערביות, בריטניה וארצות הברית, בפני מצב אסטרטגי חדש. המערכות הגדולות בצפון אפריקה הסתיימו בניצחון, אך הפלישה המתוכננת לצרפת לא הייתה יכולה להתבצע לפני שנת 1944. בוועידת קזבלנקה בינואר 1943 הוחלט להשתמש בכוחות שלחמו בתוניס למבצע לכיבוש סיציליה. החלטה זו התקבלה כפשרה בין דעתו של צ'רצ'יל שתמך במבצעים המבוססים על כוח ימי ואווירי באגפי האויב במטרה להחלישו בהדרגה, ובין האמריקנים שתמכו בפלישה מכרעת לחוף צרפת המבוצר, ולא רצו להתחייב לכל מבצע שידרוש כוח אדם וציוד שיהיה בהקצאתם כדי לפגוע בלוח הזמנים למבצע אוברלורד המתוכנן.
מטרותיו האסטרטגיות של המבצע היו למנוע את השימוש באי כבסיס אווירי וימי לכוחות הציר, לאפשר מעבר חופשי בים התיכון, וליצור לחץ על משטרו של בניטו מוסוליני שהיה מעורער עקב התבוסות הקשות בקרב סטלינגרד ובצפון אפריקה, בתקווה להוציא את איטליה מהמלחמה. צ'רצ'יל ראה את כיבושה של סיציליה כמקדמה לכיבוש איטליה, בעוד שאייזנהאואר סבר כי אם המטרה היא בסופו של דבר כיבושה של איטליה היבשתית, כי אז יש לתקוף את סרדיניה וקורסיקה תחילה. על אף שהדבר לא היה ברור בעת ביצוע הנחיתות, ההתפתחויות הפוליטיות והצבאיות שבעקבות המבצע, אכן הביאו להדחתו של מוסוליני ב-25 ביולי 1943 ואיפשרו את נחיתת בעלות הברית בדרום איטליה, בתחילת ספטמבר 1943.
הפלישה לסיציליה הייתה מבצע אמפיבי ואווירי נרחב של בעלות הברית שכלל כוחות אמריקנים, בריטים וקנדים, שמטרתם הייתה כיבוש האי מהחיילים הגרמנים והאיטלקים המחזיקים בו.
הפיקוד הכולל על הכוח היה נתון בידי הגנרל האמריקני דווייט אייזנהאואר. הגוף הפולש העיקרי כונה קבוצת הארמיות ה-15, ועליו פיקד הגנרל הבריטי הרולד אלכסנדר. קבוצת הארמיות כללה את הארמייה השביעית של ארצות הברית, בפיקודו של ג'ורג' פטון, כשאליה נספחה דיוויזיית הרגלים הראשונה של צבא ארצות הברית המכונה "האדומה הגדולה". משימתם של הכוחות האמריקנים הייתה לנחות במפרץ ג'לה בדרום מערב סיציליה. הארמייה השמינית של הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל ברנרד מונטגומרי ביצעה נחיתה נפרדת מדרום לסיראקוזה, באזור פאצ'ינו שבדרום מזרח האי. כל ארמייה כללה שני קורפוסים.
כן השתתפו במבצע כוחות קנדים של הדיוויזיה הקנדית הראשונה בפיקוד מייג'ור ג'נרל סלמון, שנהרג עוד בטרם תחילת המבצע בתאונת טיס, והוחלף בידי מייג'ור ג'נרל גאי סיימונס. דיוויזיה זו נחתה באזור פוצאלו, בדרום האי, כאשר בניגוד לרוב הכוחות הפולשים שהגיעו מצפון אפריקה, הגיעה הדיוויזיה מקנדה, עברה אימוני קומנדו בסקוטלנד ומשם המשיכה לסיציליה.
האחראים על הכוח הימי היו האדמירל הבריטי ברטרם רמזי שהיה אחראי על הכוח הימי הבריטי במבצע לפיד והאדמירל האמריקני הנרי יואיט, ששיתף בעבר פעולה עם הגנרל פאטון בנחיתת בעלות הברית בקזבלנקה במסגרת מבצע לפיד. באוויר היו המפקדים מרשל האוויר הראשי ארתור טדר, ותחת פיקודו גנרל חיל האוויר האמריקני קרל ספאץ, ומרשל האוויר הבריטי אנדרו קנינגהם. על הגזרה האווירית הקשורה בארמייה השמינית פיקח סגן מרשל האוויר הארי ברואדהרסט.
מול הכוח הפולש עמדו שני קורפוסים איטלקיים. הקורפוס השנים עשר שמונה על הגנת מערב האי, וכלל שלוש דיוויזיות הגנה חופית, והקורפוס השישה עשר, שהגן על מזרח האי וכלל את דיוויזיית החי"ר נאפולי, שתי דיוויזיות הגנה חופית, ושתי בריגדות הגנה חופית. כוחו הכולל של כוח זה היה 230,000 חייל, מניין זה כולל גם תגבור של אנשי המיליציות הפאשיסטית שאורגנו אף הם להגנת האי. דיוויזיה נוספת, דיוויזיית "ליבורנו" הוצבה בעתודה אסטרטגית במרכז האי. דיוויזיות ההגנה החופית סבלו מחוסר ניידות, ושטחי החוף שהוקצו להן להגנה היו גדולים מכפי יכולתן, דבר שהביא לפריסתן הדלילה.
בנוסף לכוח האיטלקי היו מוצבות בסיציליה שתי דיוויזיות גרמניות. דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-15, ו"דיוויזיית הרמן גרינג". הדיוויזיה ה-15 הייתה ממונעת רק באופן חלקי, ודיוויזיית הרמן גרינג סבלה מבעיות של תקנים חסרים.[1]
עליונות מספרית מכרעת הושגה באוויר, כאשר מול 4,000 מטוסים שהעמידו בעלות הברית לטובת המבצע, יכלו כוחות הציר להעמיד רק כ-1,850 מטוסים.
סדר הכוחות
כוחות בעלות הברית:
מטה כוחות בעלות הברית (AFHQ; גנרל דווייט אייזנהאואר)
- קבוצת הארמיות ה-15 (גנרל הרולד אלכסנדר)
- הארמייה השביעית האמריקנית (לוטננט גנרל ג'ורג' פאטון)
- הקורפוס ה-2 (לוטננט גנרל עומר ברדלי;
- הדיוויזיה ה-1 (מייג'ור גנרל טרי דה לה מסה אלן; הוחלף על ידי מייג'ור גנרל קלארנס הובנר ב-7 באוגוסט 1943 לאחר קרב טרוינה)
- הדיוויזיה ה-9 (מייג'ור גנרל מנטון אדי)
- הדיוויזיה ה-45 (מייג'ור גנרל טרוי מידלטון)
- הקורפוס הזמני האמריקני (מייג'ור גנרל ג'פרי קיז)
- דיוויזיית השריון ה-2 (מייג'ור גנרל יו ג'פי)
- הדיוויזיה ה-3 (מייג'ור גנרל לוסיאן טראסקוט)
- הדיוויזיה המוטסת ה-82 (מייג'ור גנרל מת'יו רידג'וויי)
- הקורפוס ה-2 (לוטננט גנרל עומר ברדלי;
- הארמייה השמינית הבריטית (גנרל ברנרד מונטגומרי)
- הדיוויזיה המוטסת הראשונה (מייג'ור גנרל ג'ורג' הופקינסון)
- הקורפוס ה-13 (לוטננט גנרל מיילס דמפסי)
- הדיוויזיה ה-5 (מייג'ור גנרל הורשיו פטוס מקינטוש ברני-פיקלין; החל מ-3 באוגוסט 1943, מייג'ור גנרל ג'רארד באקנל)
- הדיוויזיה ה-50 (נורת'מבריה) (מייג'ור גנרל סידני קירקמן)
- הדיוויזיה ה-78 (מייג'ור גנרל ויויאן אוולג)
- הקורפוס ה-30 (לוטננט גנרל אוליבר ליס)
- הדיוויזיה הקנדית ה-1 (מייג'ור גנרל גאי סיימונס)
- הדיוויזיה ה-51 (היילנד) (מייג'ור גנרל דאגלס וימברלי)
- חטיבת הרגלים ה-231 (בריגדיר רוברט ארקהרט)
- הארמייה השביעית האמריקנית (לוטננט גנרל ג'ורג' פאטון)
כוחות מדינות הציר: כוחות הצי האיטלקי בסיציליה (אמירליו די סקואדרה פייטרו בארונה)
- הארמייה השישית האיטלקית (ג'נרלה ד'ארמטה אלפרדו גוצוני)
- הקורפוס ה-12 (ג'נרלה די קורפו מריו מריו אריסיו)
- הדיוויזיה ה-26 "אסייטה" (ג'נרלה דיוויזיונה ארברטו פאפיני)
- הדיוויזיה ה-28 "אאוסטה" (ג'נרלה דיוויזיונה ג'אקומו רומאנו)
- דיוויזיית החוף ה-208 (ג'נרלה דיוויזיונה ג'ובאני מרציאני)
- דיוויזיית החוף ה-202 (ג'נרלה בריגטי ג'ינו פיקאלבי)
- דיוויזיית החוף ה-207 (ג'נרלה דיוויזיונה אוטורינו שרייבר)
- הקורפוס ה-16 (ג'נרלה די קורפו קרלו רוסי)
- הדיוויזיה ה-54 "נפולי" (ג'נרלה דיוויזיונה ג'וליו צ'זארה גוטי פורסינארי)
- הדיוויזיה ה-4 "ליוורנו" (ג'נרלה דיוויזיונה דומניקו קיריליסון)
- דיוויזיית החוף ה-213 (מחלקת הגנרלים קרלו גוטי)
- דיוויזיית החוף ה-206 (ג'נרלה דיוויזיונה אקילה ד'אווט)
- קורפוס הפאנצר ה-14; גנרל-אוברסט הנס הובה
- דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-15 (גנרל מיור אברהרד רודט)
- דיוויזיית הפאנצר הרמן גרינג (גנרל לוטננט פאול קונרת)
- דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-29 (גנרל מיור ולטר פריז)
- דיוויזיית הצנחנים ה-1 (גנרל לוטננט ריכרד היידריך)
- הקורפוס ה-12 (ג'נרלה די קורפו מריו מריו אריסיו)
ערכים מורחבים – מבצע ברקלי, מבצע קציצה
לפלישה קדם מבצע הטעיה נרחב, "מבצע ברקלי", שמטרתו הייתה להסיט את תשומת לב הגרמנים מהכוונה לפלוש לסיציליה, לגרום להם להאמין שהפלישה תהיה ליוון ולסרדיניה ולדלל את כוחותיהם בסיציליה. בין שאר הפעולות במסגרת "מבצע ברקלי" התבצע גם "מבצע קציצה", בו נעשה שימוש בגופה שעליה מסמכים מסווגים מזויפים.
לפי הנחייתו הישירה של היטלר אכן הועברו כוחות רבים מסיציליה (וגם מהחזית המזרחית) ליוון ולסרדיניה, מה שהקל באופן משמעותי את קרבות מבצע האסקי.
למבצע קדמו הפצצות נרחבות מן האוויר, שהחלו ב-3 ביולי. הופצצו גם שדות תעופה בסרדיניה, ומעבורות במצרי מסינה. עם התקרב תאריך המבצע המיועד, הלך מזג האוויר ונהיה סוער. הנחיתות עצמן התרחשו אל מול רוח נגדית חזקה ביותר, שהיקשתה על הכוחות הנוחתים, אך גם תרמה לאלמנט ההפתעה.
ארבע נחיתות מן האוויר החלו בסביבות חצות בלילה שבין 9 ביולי ו-10 ביולי. שתי יחידות צנחנים בריטיות ושתיים אמריקאיות ניסו לנחות מן האוויר, אל מול הרוח החזקה, האמריקנים באמצעות מצנחים והבריטים בדאונים. הרוח הביאה לפיזור הכוחות והם הונחתו הרחק מיעדיהם. רבים מן הדאונים טבעו בים, ורק חצי מהצנחנים הצליחו להגיע ליעדם. עם זאת, כאשר נחתו, הצליחו התוקפים מן האוויר לנצל את ההזדמנויות שעמדו בפניהם, התקיפו את סיורי האויב, החזיקו במעט מן היעדים האסטרטגיים ששמו להם כמטרה, ויצרו מהומה ומבוכה בקרב הכוחות המגנים.
הנחיתות מן הים החלו בשעה שלוש באותו הלילה. הכוחות נחתו ב-26 חופים עיקריים לאורך כ-170 ק"מ, לאורך קו החוף הדרומי והמזרחי של האי. רבות מן היחידות נחתו במקום הלא נכון, בסדר הלא נכון ובאיחור של שעות מלוח הזמנים המתוכנן, אך הנחיתות נתקלו בהתנגדות מועטה, כאשר היחידות האיטלקיות שהוצבו באזורי הנחיתה לא היו בעלות היכולת והציוד להתנגד להן. צוות קרב חטיבתי של הריינג'רס בפיקוד, ויליאם דארבי, ביצע נחיתת סער אמפיבית וכבש את ג'לה[2].
הבריטים נחתו במפרץ סירקוזה בדרום מזרח האי, ולמעשה לא נתקלו בכל התנגדות. האמריקנים, שנחתו במפרץ ג'לה נתקלו במתקפת נגד חזקה במרכז גיזרת הנחיתה, במקום בו אמורים היו להחזיק הצנחנים. ב-11 ביולי הורה פאטון על הצנחת כוח נוסף לתפיסת אזור זה. הצניחה לא תואמה עם הבריטים, ואירעה זמן מה לאחר הפצצה של כוחות הציר. התוצאה הייתה כי כוחות ימיים בריטים ירו אל המטוסים האמריקנים בעת שאלו הצניחו את הצנחנים. מתוך 144 מטוסים הופלו 33 ו-37 אחרים נפגעו.
כבר בימים הראשונים שלאחר הנחיתה נראה היה כי הנחיתה עצמה הייתה מוצלחת. הבריטים כבשו את סיראקוזה ופאצ'ינו, ללא כל התנגדות, והאמריקנים את ליקאטה וג'לה, שמזרחית לה היו שדות תעופה אסטרטגיים שנפלו בידי האמריקנים. פרט להתקפת הנגד הגרמנית במרכז הגזרה האמריקנית, אותה הדפו כוחות הריינג'רס, לא נתקל הכוח התוקף בתחילת המערכה בהתנגדות ממשית[3].
התוכניות לכיבוש האי לאחר הנחיתות מעולם לא עובדו באופן מסודר. כתוצאה מכך נותרה כל ארמייה להילחם בגזרתה ללא תיאום. גבולות הגזרה בין שתי הארמיות היו ברורים וביומיים הראשונים כבשו האמריקאים את ויציני במערב, והבריטים את אוגוסטה במזרח.
אז נתקלו הבריטים לראשונה בהתנגדות של ממש. מונטגומרי שכנע את אלכסנדר לשנות את גבולות הגזרה כך שהבריטים יוכלו לעקוף את מוקדי ההתנגדות, ועדיין להיות הכוח הכובש את מסינה, שהייתה אחד היעדים העיקריים, בעוד שלאמריקנים הוקצו תפקידי הגנה ותמיכה במאמץ הבריטי. החלטה זו יצרה בלבול ומבוכה בשורות הלוחמים, וכן מריבה אישית בין מפקד הקורפוס השני האמריקני, הגנרל עומר בראדלי ובין מונטגומרי. פאטון לא ערער על ההחלטה.
לאחר כשבוע של לחימה חיפש פאטון לצבאו תפקיד חשוב יותר, והחליט לכבוש את הבירה פאלרמו, המצויה בצפון מערב האי. לאחר ששלח כוחות סיור לעבר העיר אגריג'נטו, יצר כוח משימה זמני ושכנע את אלכסנדר להתיר לו להמשיך בהתקדמות. לאחר זמן מה חזר בו אלכסנדר, אך פאטון טען כי לא קיבל את השדר, ובעת שהדבר הוברר לאלכסנדר הייתה כבר הארמייה של פאטון בשערי פאלרמו.
נפילת פאלרמו הייתה בין הגורמים שהביאו להחלטת המועצה הפאשיסטית העליונה להדיח את בניטו מוסוליני, אירוע שהיה אחת ממטרותיו הבלתי מוצהרות של המבצע כולו.
כאשר כבש פאטון את פאלרמו, המצויה בצפון מערב האי, היו עדיין הבריטים לוחמים במישור קטניה, במזרח, כאשר הר אטנה חוסם את דרכם צפונה למסינה, והדרכים העוקפות אותו ממערב נהרסו על ידי הגרמנים בנסיגתם. ב-24 ביולי הציע מונטגומרי לפאטון כי הארמייה השביעית האמריקנית היא שתכבוש את מסינה, מכיוון שהם היו מצויים במיקום טוב יותר שיכול לאפשר זאת. כוחות הציר, עתה בפיקודו של הגנרל הגרמני הנס הובה הכינו קו הגנה חזק מסביב למסינה שכונה "קו האטנה", שאיפשר נסיגה בשלבים כאשר עיקר הכוח מפונה אל איטליה. פאטון החל את מתקפתו על הקו בטרוינה שממערב לאטנה, אך קו ההגנה היה חזק, ופאטון לא הצליח לחדור מזרחה. על אף שלוש נחיתות איגוף בחוף הצפוני שביצעו האמריקנים, הצליחו הגרמנים להימנע מכיתור הכוח העיקרי שלהם, ולהמשיך בתוכנית הפינוי. ב-16 באוגוסט הצליחו האמריקנים להיכנס למסינה, שעות ספורות לאחר שהגרמני האחרון חצה את המצרים ליבשת האיטלקית.
הכישלון בכיתור הכוח העיקרי הגרמני, והצלחת הגרמנים בפינוי עיקר הכוח אל היבשת האיטלקית, הפך את "מבצע האסקי" ממערכת השמדה מכרעת, להקדמה לפלישת בעלות הברית לאיטליה בחודש ספטמבר, ולמערכה הארוכה והמתישה שלאחריה.
אבדות כוחות הציר היו 29,000 חיילים, ו-140,000 שבויים, רובם איטלקים. ארצות הברית איבדה 2,237 הרוגים ו-6,544 פצועים ושבויים. הבריטים איבדו 2,721 הרוגים, ו-10,122 פצועים ושבויים. הקנדים איבדו 562 הרוגים, ומספר כולל של 2,310 הרוגים, פצועים ושבויים. חלק גדול מהאבדות הבריטיות מיוחס למגפת המלאריה. רבים מהאמריקנים, והכוח הקנדי כולו, עברו בסיציליה את טבילת האש הקרבית הראשונה שלהם.
מעצמות הציר הצליחו לפנות מעל 100,000 חיילים, ומעל 10,000 כלי רכב מהאי. מבחינה זו לא הייתה ההגנה על האי כישלון מוחלט, ובעלות הברית לא השיגו את כל מטרותיהן. אל מול עליונות אווירית וימית מכרעת של בעלות הברית, הצליחו הגרמנים במבצע פינוי ימי, שיש לראות בו כישלון חמור של בעלות הברית.
המערכה בסיציליה הייתה אף בעלת השפעה מסוימת על הלחימה בברית המועצות. במקביל ללחימה בסיציליה, התקיים קרב השריון הגדול ביותר בכל הזמנים, קרב קורסק. הקרב החל במתקפה משוריינת גרמנית על מבלט קורסק הסובייטי המבוצר, אך במהלך הימים הראשונים הסתבר כי ההגנה הסובייטית היא צפופה וחזקה, ומערכת הכיתור וההשמדה המתוכננת, בה אמור היה המבלט הסובייטי להיות מכותר משני כיוונים בתנועת מלקחיים לא יצאה לפועל. משהתבררה עובדת כישלון המתקפה, הורה היטלר על ביטול המשך המתקפה, כשהוא מתרץ זאת בצורך להעביר כוחות לשם הגנת איטליה לאחר נפילת סיציליה. למעשה, הועברה רק דיוויזיית פאנצר אחת לאיטליה.
הפיקוד העליון של בעלות הברית הפיק את לקחיו. היה עליו לשפר את התיאום בין היחידות, ובמיוחד את התיאום בין היחידות הנוחתות מן האוויר, לאור הכישלון בהצנחה ותקרית "האש הידידותית" הקטלנית. היה עליו לשפר את האימון ולערוך שינויים טקטיים, אם רצו בעלות הברית לשמור את הצנחנים ככוח לוחם, וזאת על מנת להוציא לפועל את תוכנית אוברלורד שכללה שימוש רב בכוחות מונחתים ומוצנחים מהאוויר.
- קנדים בסיציליה: תמונות, זכרונות וקטעי עיתונים.
- תיאורו של צבא ארצות הברית את הקרב
- מבצע האסקי: פלישת בעלות הברית לסיציליה 1943
- אלוף (דימ') שלמה גזית, בלדה לסוכן כפול, מבט מל"מ, גיליון 69, יולי 2014, עמ' 28–30
- רוברט פילפוט, האיש שלא היה ולא נברא, באתר זמן ישראל, 22 באפריל 2022
- פלישת בעלות הברית לסיציליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
