הפארק הלאומי האגן הגדול
פארק לאומי במזרח נבדה בארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי האגן הגדול (באנגלית: Great Basin National Park) הוא פארק לאומי, השוכן במחוז וייט פיין במזרח-מרכז נבדה, בסמוך לגבול עם מדינת יוטה שהוקם ב-1986. אל הפארק ניתן להגיע בכביש 488 של נבדה, המתחבר לכביש 6 של ארצות הברית ובכביש 50 של ארצות הברית דרך כביש 487 של נבדה דרך היישוב הקטן בייקר (Baker), היישוב הסמוך ביותר לפארק. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.
 | |
| אגם סטלה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 27 באוקטובר 1986 |
| מבקרים בשנה | 144,846[1] (נכון ל־2016) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 312.3[2] קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | נבדה בארצות הברית |
| מיקום |
מחוז וייט פיין  |
| קואורדינטות | 39°00′21″N 114°13′11″W |
| Great Basin National Park | |
  | |
הפארק קרוי על שם האגן הגדול, האזור ההררי והצחיח בין רכס סיירה נבדה במערב לרכס הרי ואסץ' (Wasatch Mountains) במזרח. הטופוגרפיה של אזור זה מכונה פרובינציית אגן ורכס.[3] הפארק שוכן כ-470 קילומטרים צפונית ללאס וגאס, ומשתרע על שטח 312.3 קילומטרים רבועים.[2]
הפארק ידוע בשל חורשות של עצי אורן האצטרובל הזיפני (Pinus longaeva), האורגניזם החי העתיק ביותר שאיננו משתכפל, ובשל מערות ליהמן (Lehman Caves) שבבסיס פסגת ויילר (Wheeler Peak). קרחון פסגת וילר (Wheeler Peak Glacier) הקרחון שעל פסגת וילר, שוכן בקו רוחב צפוני מהאוורסט והקרחונים של הרי ההימלאיה, כך שהטענה הנפוצה כאילו הוא הקרחון הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני אינה נכונה.[4]
נשיא ארצות הברית וורן הרדינג הורה להקים את "המונומנט הלאומי מערות ליהמן" (Lehman Caves National Monument) באמצעות צו נשיאותי ב-24 בינואר 1922. האתר קיבל מעמד של פארק לאומי ב-27 באוקטובר 1986. בשטח הפארק יש מספר אתרי מחנאות מפותחים, כמו גם אתרי לינה בטבע מצוינים. בסמוך לפארק הלאומי האגן הגדול שוכן אזור טבע בראשיתי בשם אזור הטבע הבראשיתי היילנד (Highland Ridge Wilderness). שני אזורים מוגנים אלו מאפשרים בית גידול רציף לחיות הבר והגנה על 590 קילומטרים רבועים של אדמות האגן במזרח נבדה.
תרבות פרימונט
ככל הנראה חיו באזור ציידים-לקטים במשך אלפי שנים, אבל העדויות הארכאולוגיות העתיקות ביותר הם מתקופת תרבות פרימונט, תרבות חומרית פרה-קולומביאנית במערב ארצות הברית של ימינו. בני פרימונט ישבו במדינת יוטה של ימינו ובחלקים של נבדה, איידהו וקולורדו בתקופה שבין 600–1,550 שנים לפני זמננו (בערך שנת 400 לספירה ועד בערך שנת 1350). בני תרבות זו נבדלו מבני תרבות האנסאזי שפעלה במקביל אליהם באזורים דרומיים יותר בסגנון קליעת הסלים, נעלי המוקסינים שסגנונם ייחודי שנתפרו מקרסול של אייל או כבש גדול-קרניים ובסגנון הקדרות. בני פרימונט היו ציידים-לקטים, אבל גם גידלו שעועית, דלעת ולפחות שלושה זנים של תירס. הם התגוררו בבתים קטנים שלעיתים קרובות קובצו לכפר קטן. לעיתים הם עשו שימוש במערות או במחסה סלעים. על הרמות כללו כפרי בני הפרימונט מבני אחסון ומעט בתים חפורים.[hebrew 1] שכוסו במוטות ומעליהם הונח סבך צמחייה.[5]
האתר המערבי ביותר הידוע של תרבות פרימונט מכונה "כפר בייקר" (Baker Village), ושוכן כמה קילומטרים מהפארק הלאומי האגן הגדול. משערים כי היישוב במקום התקיים בין 1220 ל-1295 לספירה, וכלל מעל ל-15 בניינים שכולם באותו כיוון. במרכז עמד מבנה גדול שקירותיו עשויות בוץ שכוון כלפי מפנה הקיץ והחורף.[6]
אתר נוסף הקשור בתרבות פרימונט הוא "מערת הפיקטוגרף העילית" (Upper Pictograph Cave), כ-3 קילומטרים ממערות ליהמן. על קירות המערות חרתו בני תרבות פרימונט פטרוגליפים או ציירו פיקטוגרפים של דמויות אנושיות שגופן טרפזי או משולש, וכן בעלי חיים.[7]
שבטים נוודים
כל העדויות לתרבות פרימונט נעלמו בין שנת 1300 לשנת 1500. הסיבה להיעלמות שנויה במחלוקת בין הארכאולוגים, אבל ההסבר המקובל תולה את האשם בשינויים אקלימיים שגרמו לנטישת החקלאות ואלצו את האוכלוסייה להסתמך יותר ויותר על מקורות מזון מהבר ולעבור לאורח חיים נוודי המתחייב מחיפוש אחר מקורות מזון.
במקביל קבוצות חדשות של ציידים-לקטים היגרו לאזור תרבות פרימונט מדרום-מערב האגן הגדול לפני כ-1,000 שנים. קבוצות אלו הם אבותיהם של השבטים דוברי השפות הנומיות היוט, הפאיוט, הגושוט והשושוני (אנ') שחיו באזור זה בעת שהגיעו האירופים הראשונים, והם גרשו או החליפו את בני תרבות פרימונט או שהתבוללו ביניהם.[5]
בנוסף לשבטים דוברי השפות הנומיות התיישבו באזור גם בני שבט הוואשו (Washoe) דוברי שפה המשתייכת למשפחת שפות הוקן (Hokan family), שפות בהן מדברים שבטים מדרום קליפורניה ומבאחה קליפורניה. כל השבטים היו ציידים-לקטים בלבד ורכושם היה מועט, וחוקרי הארצות הראשונים התייחסו אליהם בזלזול כ"פראים ו"פרימיטיבים" בשל כך.[8]
מתיישבים וכורים
המתיישב הראשון ממוצא אירופי שהתיישב במקום היה אבסלום ליהמן (Absalom S. Lehman; 1891-1827), שהתיישב בוויוור קריק (Weaver Creek) בין 1866 ל-1869, כמה קילומטרים צפונית למערות הנושאות כיום את שמו. בין 1870 ל-1875 התיישבו במקום משפחות נוספות. ליהמן נטע מטע של עצי פרי ובנה מוביל מים באורך 3 קילומטרים מוויוור קריק עד למטע על מנת להשקות את העצים באזור שכמות המשקעים בו נמוכה. ניתן לראות שרידים של המטע והמוביל בפארק בימינו.[9]
מתיישבים זמניים נוספים הגיעו בתחילת המאה ה-20. היו אלו רועים בסקים. בסקים הגיעו לאמריקה בעקבות הבהלה לזהב, אבל אחר-כך עברו לרעות כבשים ברחבי ארצות הברית והגיעו לנבדה בשלהי המאה ה-19. הם השאירו את חותמם בדמות כתובות שחרתו על גזעי העצים. בשנות ה-60 של המא ה-20 החליפו אותם רועים מפרו.[10]
ב-1872 התגלה זהב באוסיאולה (osceola) מערבית לשטח הפארק של ימינו. במקום קם יישוב שהגיע בשיאו ל-1,500 תושבים. שתי תעלות נחצבו כדי להוביל מים לכרייה הידראולית, אבל כמות המים הייתה קטנה מהנדרש והכרייה הופסקה ב-1900. היישוב כיום הוא עיירת רפאים.
בתחילת המאה ה-20 נתגלה טונגסטן בדרום רכס סנייק. מכרה אגם ג'ונסון (Johnson Lake Mine) פעל במקום עד שנות ה-30 כשמפולת שלגים הרסה את המכרה והוא ננטש. האתר כיום שוכן בתחומי הפארק ונותרו בו כמה בקתות וציוד כרייה נטושים.[11]
ממונומנט לאומי לפארק לאומי
באביב 1885 (תאריך משוער), גילה אבסלום ליהמן את מערכת המערות הנושאת את שמו והתקין סולמות ומדרגות במערות עד הסתיו, והחל לארגן סיורים בתשלום. ב-1909 הוגדר השטח סביב המערה כשייך לשירות היערות של נבדה. המערה צורפה לשירות היערות ב-1912. נשיא ארצות הברית וורן הרדינג הורה להקים את "המונומנט הלאומי מערות ליהמן" (Lehman Caves National Monument) באמצעות צו נשיאותי ב-24 בינואר 1922. המונומנט היה אומנם שייך לשירות היערות של ארצות הברית, אבל הרשה למפעיל פרטי (קלרנס רודס) לגבות דמי כניסה.
החל ב-1924 היה ניסיון להקים פארק לאומי שיכלול את מערות ליהמן, פסגת וילר ואגמים. גורמים מקומיים שהשתמשו בשטח לרעיית בקר הצליחו להכשיל ניסיון זה. ב-10 ביוני 1933 עבר המונומנט הלאומי מערות ליהמן לשליטת שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. ב-1937 הוכנה מנהרת כניסה למערה וב-1941 הותקנה בה תאורה. ב-1963 הוקם מרכז המבקרים של המונומנט וב-1970 הושלמה מנהרת היציאה.[12] במקביל נעשו החל מתחילת שנות ה-50 ניסיונות חוזרים ונשנים להעביר בקונגרס הצעה להקמת פארק לאומי באזור, אבל התנגדות של גורמים כדוגמת שירות היערות, לשכת החקלאות של נבדה, איגוד המכרות של נבדה וארגוני מגדלי הבקר והכבשים הצליחו לעצור את כולם. השינוי חל בשנות ה-80 כאשר התברר שההכנסה מהחקלאות ומהכרייה בירידה, ונראה שתיירות יכולה להוות תחליף. בספטמבר 1986 עבר חוק הפארק הלאומי האגן הגדול בשני בתי הקונגרס, וב-27 באוקטובר 1986 חתם הנשיא רונלד רייגן על החוק.[13]
הפארק הוא חלק מהאזור הפיזיוגרפי פרובינציית אגן ורכס. האזור הוא תוצאה של כוחות מתיחה טקטוניים. לאורך העתקים שכיוונם הכללי צפון דרום התרוממו הרים ועמקים צנחו, מבנה המכונה טופוגרפיית אגן ורכס.
אקלים
הפארק שוכן באזור צחיח ומקבל מעט מאוד משקעים במהלך מרבית השנה. מרבית המשקעים מגיעים כשלג בחורף או סופת גשמים בקיץ. כל המשקעים היורדים באזור זה מתאדים, מחלחלים מתחת לקרקע או זורמים לאגמים. אף טיפת מים היורדת באזור לא מגיעה לאוקיינוס.[14] החורפים קרים והקיצים נוחים עד חמים וכתלות בגובה מסווג האקלים על פי שיטת קפן כ-Cfb (אקלים סובטרופי של רמות), בגבול Dfa (אקלים יבשתי של קיץ חם וגשום), Dfb (אקלים יבשתי של קיץ חמים גשום) ו-Cfa (אקלים סובטרופי גשום). מזג האוויר יכול להשתנות במהירות, בייחוד במקומות הנדחים או על פסגת וילר בגבהים הגבוהים.[15] כאמור מזג האוויר משתנה ברחבי הפארק כתלות בגובה ובמיקום. הטבלה הבאה מפרטת את מזג האוויר במרכז המבקרים של מערות ליהמן בלבד. מקומות גבוהים יותר קרירים יותר ומקבלים יותר משקעים, בעוד שמקומות נמוכים יותר חמים וצחים יותר.
| אקלים בפארק הלאומי האגן הגדול | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 4.7 | 6 | 9.3 | 13.7 | 19.2 | 25.2 | 29.8 | 28.5 | 23.6 | 16.5 | 9.1 | 5.1 | 15.9 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -7.3 | -6 | -3.6 | -0.3 | 4.4 | 9.4 | 14.1 | 13.2 | 8.3 | 2.8 | -3.4 | -6.9 | 2.1 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 26.7 | 30 | 34.8 | 30.7 | 31.5 | 22.1 | 24.6 | 30 | 27.4 | 31.5 | 24.6 | 24.4 | 338.6 |
מרבית הסלעים החשופים בשטח הפארק נוצרו בתור הקמבריון, כאשר אזור מערב אמריקה הצפונית שכן סמוך לקו המשווה כחלק מלאורנטיה, קראטון יבשתי גדול, שהיווה את הליבה הגאולוגית העתיקה של יבשת אמריקה הצפונית. שכבות עבות של סלעי משקע: אבן גיר, פצלים ואבן חול, הצטברו לאורך שולי היבשת הסבילים שבהם אדוות של ים חמים ליחכו את החוף.
ככל שעידן הפלאוזואיקון התקדם התרחשו כמה אפיזודות נשנות של בניית הרים. אלו כללו את האורוגנזה האנטלרית (Antler Orogeny) בתור הדבון, האורוגנזה הסונומית (Sonoma Orogeny) בתור הפרם, והאורוגנזה הסוויירית (Sevier Orogeny) בתור הקרטיקון שבעידן המזוזואיקון. אורוגנזה אחרונה זו הערימה שכבות עבות של סלע אחת על גבי השנייה והכפילה את עובי קרום כדור הארץ. הלחץ שנוצר גרם להתמרה בסלעי המשקע. אבן החול הותמרה לקוורציט, הפצלים ללווחה ואבן הגיר לשיש. בקרטיקון גם הייתה געשיות שהתבטאה בעליית של מאגמה שחדרה בין שכבות הסלעים ה מותמרים ויצרה סילים ודייקים של גרניט שניתן לראות ברחבי הפארק.
הטופוגרפיה של אגן ורכס של האזור חדשה יחסית ונוצרה במהלך 30 מיליון השנים האחרונות. במהלכן עבר קרום כדור הארץ התמתחות והידקקות. עקב כך הקרום נשבר לגושים. חלק מגושים אלו שקעו לאורך העתקים תוך יצירת עמקים, וחלקם נותרו במקומם ומהווים את ההרים של ימינו.[16]
התקרחנות
ההרים בפארק עוצבו על ידי מגוון תהליכי סחיפה והשקעה. התהליך החשוב ביותר הוא התקרחנות, שאירעה בתקופת הפליסטוקן במהלך כמה עידני קרח נבדלים במהלך 1.5 מיליון השנים האחרונות. הנוף הנוכחי של הפארק עוצב על ידי תקופת הקרחונים בין לפני 60,000 ללפני 40,000 שנים ושוב בין לפני 25,000 ללפני 14,000 שנים.
ככל שהקרחונים גדלו (עקב קיצים קרירים וחורפים מושלגים מאוד), הם זרמו במורד ההרים כשהם שוחקים קירות קניונים והופכים עמקי נהרות שצורתם דמוי האות V לעמקים קרחוניים שצורתם דמוית האות U. קרחונים אלו חצבו מספר קרקסים קרחוניים וכשהקרחונים נסוגו הם השאירו מאחוריהם אגמים קרחוניים, דוגמת אגם ג'ונסון (Johnson Lake), אגם בייקר (Baker Lake) ואגם טריסה (Teresa Lake). כל אירוע התקרחנות השאיר אחריו עדות בדמות מורנות, שברי סלעים המעוצבים כרכס. לדוגמה שברי הסלעים הסוכרים את אגם סטלה. המורנות מאפשרות לדעת מה היה גבול ההתפשטות של הקרחונים בכל אירוע כזה.[16]
צמחייה
יש 11 מינים של מחטניים, ומעל ל-800 מינים של צמחים בפארק הלאומי האגן הגדול ובעמקים הסמוכים.
האזור סביב מרכז המבקרים נשלט על ידי לענה משוננת (Artemisia tridentata), מלוח, אורן חד-מחטי (Pinus monophylla) וערער יוטה (Juniperus osteosperma). בגובה רב יותר יש כרי דשא הרריים ועצים מהמינים אשוח לבן, צפצפה רעדנית, אשוחית אנגלמן ואורן הזפת. בקו העצים יש אזור אלפיני של צמחים נמוכים ועדינים ומחשופי סלע.[17]
האורגניזם החי הידוע הזקן ביותר בעולם, שאינו חלק ממושבה של אורגניזמים משוכפלים, הוא עץ אורן האצטרובל הזיפני שהוא בן 5,000 שנים לפחות, וגדל בקו העצים בסמוך לפסגת וילר בפארק הלאומי. הוא נכרת ב-1964 על ידי סטודנט בוגר המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה של קרולינה הצפונית ואנשי צוות של שירות היערות הלאומיים של ארצות הברית למטרות מחקר. הוא קיבל את הכינוי "פרומתאוס" (Prometheus), על שם הדמות המיתולוגית שגנבה את האש מהאלים והעבירה לאדם.[18]
בעלי החיים
בפארק הלאומי האגן הגדול ובעמקים הסמוכים יש 61 מינים של יונקים,[19] 18 מינים של זוחלים, 238 מינים של עופות, שישה מינים של דו-חיים, ו-8 מינים של דגים.
- דגים
טרוטת קלארק יוטה (Oncorhynchus clarkii utah) היא הדג המקורי היחיד שמקורו באזור הפארק הלאומי האגן הגדול. הדג הגיע באופן טבעי במימי הנהרות ועבר התאמה לתנאי האקלים המשתנים. מיני טרוטה נוספים כדוגמת טרוטת קלארק (Oncorhynchus clarkii), טרוטת עין-הקשת, Salvelinus fontinalis (באנגלית Brook trout) וטרוטה חומה יובאו לאגמים ולנהרות שברכס סאות סנייק (South Snake Range) עד הקמת הפארק ב-1986.[20]
- דו-חיים
שישה מינים של דו-חיים זוהו בצפון ובדרום רכס סנייק (Snake Range) ובחלקים הסמוכים של עמק סנייק (Snake Valley) ועמק ספרינג (Spring Valley): Spea hammondii (באנגלית western spadefoot toad), מין של חפרית אמריקנית, קרפדה מערבית (Bufo boreas), קרפדת וודהאוז (Anaxyrus woodhousii), צפרדע קולומביה מנוקדת (Rana luteiventris), צפרדע שור אמריקנית (Rana catesbeiana) וצפרדע האחו (Lithobates pipiens).
- זוחלים
בין שמונה עשר מיני הזוחלים שזוהו בצפון ובדרום רכס סנייק ובחלקים הסמוכים של עמק סנייק ועמק ספרינג: מיני הנחשים: Hypsiglena torquata (באנגלית Night snake), Masticophis taeniatus (באנגלית striped whipsnake), מין הזעמן Rhinocheilus lecontei (באנגלית long-nosed snake), Thamnophis elegans (באנגלית Western terrestrial garter snake) ו-Crotalus viridis lutosis (באנגלית Great Basin Rattlesnake), תת-מין של עכסן הערבות, הנחש הארסי היחיד בפארק הלאומי האגן הגדול. בין מיני הלטאות: Phrynosoma platyrhinos (באנגלית Desert Horned lizard), מין של איגואנית מקרינה, Sceloporus graciosus (באנגלית Sagebrush Lizard), לטאה דוקרנית מערבית (Sceloporus occidentalis), מין החומט Eumeces skiltonianus (באנגלית Western Skink) ו-Aspidoscelis tigris (באנגלית Western whiptail).
- עופות
בין מיני העופות הרבים המצויים בפארק הלאומי האגן הגדול כלולים ברנטה קנדית, נצים, דרורים, עיטם לבן-ראש, ברבור הטונדרה, תנשמת לבנה, אווז הצפון, חופמי כפול-צווארון, עיט זהוב, נקרים, ברכיות, גדרונים, קוקייה רצנית גדולה, ירגזים, אוח וירג'יניה, עורב שחור, עקעקים וסנוניות.[21]
- יונקים
שפע מינים של בעלי חיים ניצלו את מגוון בתי הגידול בפארק הלאומי האגן הגדול: ארנבות, ארנבים ננסיים, ארנבות כותנה הרריות (Sylvilagus nuttallii), סנאיי קרקע, טמיאסים ומגוון מיני עכברים חיים במדבר הלענה של הגבהים הנמוכים. אנטילוקפרות, זאבי ערבות, שועלי מקרוטיס וגיריות הם תושבים נפוצים פחות.[22]
באזורים הטרשיים יותר על מדרונות ההרים ובעמקים הסמוכים ניתן לצפות מדי פעם ברחבי הפארק בפומה צפון-אמריקאית, שונר מצוי, מרמיטה, מין הסנאי Otospermophilus variegatus וכבש ארגאלי. בעלי חיים אחרים ששוכנים באזורים אלו כוללים: אייל קנדי, אייל פרדי שחור-זנב, בואשן, חדפיים, דביבון זנב-טבעת והרמין.[22]
מרכז המבקרים
מרכז המבקרים של הפארק הלאומי האגן הגדול שוכן על כביש 487 של נבדה בעיירה בייקר (Baker), ומרכז המבקרים של מערות ליהמן שוכן על כביש 488 של נבדה. הוא שוכן כ-9 קילומטרים מבייקר וכקילומטר בתחומי הפארק. בשני המרכזים יש מוצגים על הגאולוגיה של הפארק, ההיסטוריה הטבעית והתרבותית, כמו גם אולמות שבהם מוקרנים סרטי הדרכה. המרכזים סגורים בחג ההודיה, חג המולד וראש השנה האזרחית.[23] מספר המבקרים בפארק נע בשנה רגילה בין 79,000 ל-89,000. התקציב לשנת הכספים 2005 היה 2,189,000 דולר.[24]
אתרים בולטים
האתרים הבולטים בפארק כוללים את:
- קשת לקסינגטון (Lexington Arch) 38°50′39″N 114°12′30″W - קשת טבעית מאבן גיר השוכנת כ-21 קילומטרים מכביש 21 של נבדה. זו אחת הקשתות הטבעיות הגדולות ביותר מאבן גיר במערב ארצות הברית.[25]
- מטע ליהמן ומוביל המים (Lehman Orchard and Aqueduct) - שרידי מטע שנטע אבסלום ליהמן (Absalom S. Lehman; 1891-1827), חלוץ המתיישבים באזור, ומוביל המים ששימש להשקיה
- בקתת רודס (Rhodes Cabin) - בקתה שנבנתה ב-1928 לארח מבקרים במונומנט הלאומי מערות ליהמן, עברה שימור ומשרתת את עובדי הפארק
- אגם סטלה ואגם טריסה (Stella and Teresa Lakes) – צמד אגמים קרחוניים שאליהם ניתן להגיע בשביל לולאת האגמים האלפיניים (Alpine Lakes Loop Trail).
- קרחון פסגת וילר (Wheeler Peak Glacier) – קרוי בטעות הקרחון הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני (אפילו קרחון פאליסייד (Palisade Glacier) בקליפורניה דרומי ממנו).
מערות ליהמן
מערכת מערות ליהמן (39°00′20″N 114°13′13″W) החלה להיווצר לפני בערך 550 מיליון שנים (במהלך הקמבריון) כאשר שכבות הסלע, תערובת של אבן גיר ושיש, שבהן נוצרה היו שקועות בים רדוד וחמים. המערות התעמקו מאוד בתקופת הפליסטוקן, כאשר זרמי מים ממושכים וגוברים שחקו את סלע התשתית של המערה. כשהמים עברו דרך האוויר הם ספגו פחמן דו-חמצני והפכו לחומצה פחמתית. מי תהום חומציים אלו אחראיים להמסת האולמות והחללים באבן הגיר והשיש. בסופו של דבר ירדה רמת מי התהום, אבל נמשך זרם דק של מים חומציים. תמיסות של אבן גיר ושיש שהתמוססו במים החומציים חלחלו מהתקרות ועל הקירות ועל רצפת החללים. תהליכים אלו יצרו את התצורות המרהיבות במערות של נטיפים וזקיפים.[16] במערות ליהמן יש טמפרטורה קבועה של 10°C ו-90% לחות במהלך כל השנה.[26]
את מערכת המערות גילה אבסלום ליהמן (Absalom S. Lehman; 1891-1827), חלוץ המתיישבים באזור בשנת 1885.[27] וב-1922 הם הוכרזו מונומנט לאומי[hebrew 2] ששולב בפארק הלאומי שקם ב-1986.[28]
מספר בעלי חיים שוכנים במערות ליהמן: צרצרים, עכבישים, דמויי-עקרב, אקריות, קפזנבאים עשוים לחיות מחזור חיים שלם במערה. הם תלויים בחומר האורגני שמשאירים בעלי חיים אחרים או שנשטפים מפני השטח.[29]
בעלי חיים אחרים משתמשים במערות אבל חייבים לצאת לחפש מזון. אלו כוללים טמיאסים, עכברים, חולדות וכמה מינים של עטלפים. יש רק עטלפים אוכלי חרקים בלבד בפארק. לפחות עשרה מינים של עטלפים נמצאו בסביבת הפארק הלאומי האגן הגדול, כולל Corynorhinus townsendii (באנגלית Townsend's Big-eared Bat).[30]
שבילים
יש בפארק 12 שבילים שאורכם נע מחצי קילומטר ועד 21 קילומטרים.[31] השבילים נעים משבילי טבע קצרים בגובה 2,080 מטרים (Mountain View Nature Trail – "שביל הטבע נוף ההרים") ועד ל"שביל פסגת וילר" (Wheeler Summit trail) המתחיל בגובה 3,097 מטרים. שביל זה דורש יכולת גופנית, והגובה מוסיף סיכונים משמעותיים למטיילים בלתי מוכנים או בלתי מנוסים. נתיבים נדחים מתוחזקים ברחבי האזור הדרומי המרוחק יותר של הפארק. כמה מהתחלות שבילים אלו נגישות מדרך עפר המסתיימת באתר המחנאות שושוני הפרימיטיבי.
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי האגן הגדול (באנגלית)- הפארק הלאומי האגן הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הפארק הלאומי האגן הגדול, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- הפארק הלאומי האגן הגדול - אתר Travel Nevada
- הפארק הלאומי האגן הגדול - אתר נשיונל ג'יאוגרפיק
- באנגלית pit-house, בית מקורה שחלקו חפור בקרקע
- אזור שטרם הוכרז פארק לאומי, הכרזה הדורשת אישור של הקונגרס, בעוד שעל מונומנט לאומי יכול להכריז נשיא ארצות הברית. אזור כזה מקבל פחות מימון, וההגנה עליו פחותה יותר
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
