הספר הלבן (1939)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הספר הלבן של 1939[1] (מכונה גם הספר הלבן של מקדונלד) או בשמו הרשמי "פלשתינה, הצהרת מדיניות", הוא מסמך מדיניות שהוצג לפרלמנט הבריטי על ידי שר המושבות מלקולם מקדונלד במאי 1939. על פי הספר הלבן בכוונת הבריטים להקים בארץ ישראל מדינה אחת עבור כל תושביה, היהודים והערבים, להגביל באופן חמור את עליית היהודים ולהגביל משמעותית רכישת קרקעות בבעלות ערבית, בידי יהודים[2]. המסמך פורסם ב-17 במאי 1939 ואושר על ידי בית הנבחרים ב-23 במאי באותה השנה, ברוב של 281 מול 181[3]. המסמך התקבל בזעם על ידי הישוב העברי בארץ ישראל שראה בו בגידה של הבריטים והפרה של התחייבויותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרת בלפור[4]. המסמך זכה לכינויי הגנאי ספר המעל או הספר השחור. ההגבלות על רכישת הקרקעות עוגנו בחוק הקרקעות שפורסם על ידי הנציב העליון ב-28 בפברואר 1940.
מסמך זה היה השלישי במספר, וקדמו לו הספר הלבן הראשון שפורסם על ידי וינסטון צ'רצ'יל בשנת 1922, והספר הלבן של פאספילד משנת 1930.
הספר הלבן של מקדונלד פורסם בעקבות כישלון ועידת השולחן העגול ועל רקע המשך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.