![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/4/45/Henry-VIII-kingofengland_1491-1547.jpg/640px-Henry-VIII-kingofengland_1491-1547.jpg&w=640&q=50)
הנרי השמיני, מלך אנגליה
מלך אנגליה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הנרי השמיני (באנגלית: Henry VIII; 28 ביוני 1491 – 28 בינואר 1547) היה מלך אנגליה מ-21 באפריל 1509 עד מותו, ב-1547. הוא היה גם מלך אירלנד מ-1541, והמשיך את תביעתם ארוכת הימים של שליטי אנגליה לכתר צרפת. כמי שירש את אביו, הנרי השביעי, הנרי השמיני היה השליט השני בשושלת טיודור.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/Disambig_RTL.svg/25px-Disambig_RTL.svg.png)
![]() | |||||||||
דיוקנו של הנרי השמיני, שצייר הנס הולביין | |||||||||
לידה |
28 ביוני 1491 ארמון פלסנטיה, לונדון, ממלכת אנגליה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
28 בינואר 1547 (בגיל 55) ארמון וייטהול, לונדון, ממלכת אנגליה | ||||||||
מדינה |
ממלכת אנגליה![]() | ||||||||
מקום קבורה |
הממלכה המאוחדת![]() | ||||||||
בת זוג |
קתרין מאראגון (1509-1533) אן בולין (1533-1536) ג'יין סימור (1536-1537) אן מקלווה (1540) קתרין הווארד (1540-1542) קתרין פאר (1543-1547) | ||||||||
שושלת בית טיודור | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
חתימה |
![]() ![]() | ||||||||
![]() ![]() |
רצונו העז לספק לאנגליה יורש זכר נבע הן מגאווה אישית, והן מאמונתו כי אישה תתקשה לשמור על כוחה של שושלת טיודור ועל השלום השברירי שהושג בתום מלחמות השושנים.[1] רצון כפייתי זה הוביל למספר אירועים, בגללם הוא בדרך כלל זכור: ששת טכסי נישואיו, ניתוק ממלכתו מהאפיפיור ומן הכנסייה הקתולית והכפפת הכנסייה העצמאית באנגליה - ישירות לכס המלוכה האנגלי.
המחלוקת שהייתה להנרי עם האפיפיור בגלל התנגדותו לביטול נישואיו הראשונים, גרמה לו לשחרר את הכנסייה באנגליה מן הסמכות האפיפיורית, ולהעמיד את עצמו בראש הכנסייה האנגליקנית, תוך יצירת קרע סופי עם "הכס הקדוש", אשר מצידו נידה אותו מלבוא בקהל מאמינים קתולי. בניגוד להתפתחות הרפורמציה הפרוטסטנטית באירופה, הנרי כמעט שלא עסק בתאולוגיה והתעניין רק בשליטה המעשית בכנסייה ובנכסיה בארצו. מן הבחינה הדתית הצרופה הוסיף לדבוק בדוקטרינות הקתוליות, ומורשתו זו הטביעה חותם על המסורת האנגליקנית.
אצל הנרי השמיני בלטה גם היריבות האישית הארוכה עם פרנסואה הראשון, מלך צרפת ועם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומכאן המלחמות התכופות שניהל מולם.
בענייני פנים נודע הנרי בשינויים קיצוניים שערך בחוקה האנגלית: מלבד הכרזתו בדבר עליונות השליט על הכנסייה באנגליה, שהתחילה את הרפורמציה באנגליה, הוא הרחיב באופן ניכר את כוחו של המלך. בנוסף לאלה, הנרי השלים את הסיפוח החוקי של ויילס לאנגליה.
אישומים בדבר בגידה וכפירה היו הכלים הנפוצים בהם השתמש הנרי לדיכוי מתנגדיו, והמורשעים הוצאו להורג לעיתים קרובות - אמנם בחסות החוק, אך ללא משפט רשמי ובלא שניתנה לנאשמים אפשרות להגן על עצמם. הוא הגשים את שאיפותיו הפוליטיות בעזרת ראשי השרים שלו, שחלקם גורשו או הוצאו להורג, משסר חינם בעיניו. אישים כמו תומאס וולסי, תומאס קרומוול, ריצ'רד ריץ' ותומאס קרנמר היו דמויות בולטות בממשלו של הנרי. כבזבזן ראוותני במיוחד, הוא השתמש בכסף שהגיע הן מפירוק המנזרים באנגליה והן בעקבות חוקי הרפורמציה (שהפסיקו העברת כסף לותיקאן) להעשרת האוצר של הכתר. למרות זרימת הכסף מאותם מקורות, הנרי היה תמיד על סף פשיטת רגל, בשל בזבזנותו האישית והמלחמות התכופות והיקרות שערך באירופה.
בני תקופתו החשיבו את הנרי בשיאו למלך מלומד וחכם, והוא תואר כ"אחד השליטים הכריזמטיים ביותר שישבו על כס המלוכה האנגלי".[2] הוא היה גם סופר ומלחין.
בבגרותו הנרי לקה בהשמנת יתר חולנית, מה שפגע בבריאותו, ולבסוף גרם למותו בינואר 1547. הוא אופיין בשנותיו המאוחרות כמלך תאוותן ואנוכי, וכאדם קשה וחסר ביטחון.[3] לאחר מותו ירש אותו בנו אדוארד השישי.