המשפט ביפן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מערכת המשפט ביפן פועלת מכוחה של חוקת יפן שכוננה בשנת 1947. סעיף 76 לחוקה מפקיד את הסמכות השיפוטית אצל בית המשפט העליון של יפן ואצל בתי משפט נוספים כפי שייקבע בחוק ומבטיח כי סמכות השפיטה העליונה לא תהיה בקרב גוף מהרשות המבצעת. סעיף זה גם קובע כי כל השופטים ייהנו מחופש מצפוני וכי הם יהיו כפופים אך ורק לחוקה ולחוקים.
ביפן נהוג שילוב של המשפט הקונטיננטלי עם שיטות אנגלו-אמריקאיות, תחת השפעות מסורתיות יפניות וסיניות. שישה קודקסים של חוקים, אשר התקבלו לאורך השנים לאחר רסטורציית מייג'י ובהשפעה מערבית, תקפים ביפן. הקודקס המוקדם ביותר התקף היום הוא הקודקס האזרחי משנת 1896.
במערכת המשפטית של לפני מלחמת העולם השנייה הייתה הרשות השופטת מוגבלת הרבה יותר מכפי שהיא תחת החוקה הנוכחית של יפן, ולמעשה לא הייתה לה כל סמכות לערער על חוקים מנהלתיים או חוקתיים. בנוסף, משרד המשפטים החזיק בסמכות מלאה לניהול המנהלי של בתי המשפט. עם זאת, עצמאות הרשות השופטת מהזרועות הפוליטיות נקבעה בחוקת מייג'י של 1889, ומכל זרועות הממשלה, היו בתי המשפט היחידים שפעלו בשמו של הקיסר.[1]
לא ניתן להדיח שופטים מתפקידם אלא אם נקבע באופן משפטי שהם אינם כשירים מבחינה נפשית או פיזית לבצע תפקידים רשמיים, והם חסינים מפני עונש מצד הרשויות האחרות. אולם, ניתן להדיח שופט בית משפט עליון ברוב קולות במשאל עם שנערך עם הבחירות הכלליות הבאות לאחר בחירת השופט, וכל עשור לאחר מכן. עד כה מעולם לא הודח שופט בבית המשפט העליון של יפן.