רשות שופטת

הרשות השופטת היא אחת משלוש רשויות השלטון במדינה (הרשויות האחרות הן הרשות המחוקקת והרשות המבצעת). הרשות השופטת עוסקת בשפיטה. במשטרים דמוקרטיים פועלת רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה.

תפקיד

מטרת הרשות השופטת היא לספק משפט צדק לשם אכיפת שלטון החוק – דין והכרעה במקרה של חשד לעבירה על החוק, בהכרעה בסכסוכים בין התושבים לבין רשויות השלטון ובהכרעה בסכסוכים בין התושבים לבין עצמם. על מנת להבטיח משפט צדק ניתן לערער על פסק דין בפני ערכאה גבוהה יותר.

תפקיד נוסף של הרשות השופטת הוא להוות אמצעי ביקורת וריסון לשלטון, להגן על אזרחי המדינה מפני הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, ולהבטיח את חירויות האדם ואת השמירה על המשטר הדמוקרטי. לשם כך במדינות רבות קיים בית משפט נפרד לענייני חוקה, שבסמכותו לפסול חוקים שחוקקה הרשות המחוקקת (בישראל הפרלמנט הוא הכנסת) אשר סותרים את חוקת המדינה ולמנוע מדיניות בלתי חוקתית של הרשות המבצעת. עצמאותה של הרשות השופטת היא מהיסודות החשובים ביותר לשלטון החוק במדינה דמוקרטית.

במדינות דמוקרטיות החוק מחייב את כל רשויות השלטון והאזרחים במדינה. כל האזרחים שווים בפני החוק, ומי שעובר על החוק חלים עליו כללי העמדה לדין והענשה. הרשות השופטת מגנה על שלטון החוק במדינה על ידי כך שבתי משפט פועלים על פי חוק ומיישבים סכסוכים, מבקרים את חוקיות פעולות השלטון ומגנים על האזרחים.

בסמכות הרשות השופטת לפרש חוקים וליצור חקיקה שיפוטית כאשר מתגלה העדר חוק חד-משמעי ומפורש, וזאת נעשית על-פי העקרונות והערכים של המדינה כפי שהם נקבעו בחוקה. ישנה מחלוקת לגבי מידת סמכות זו.

תחת הרשות השופטת נמצאים בתי המשפט אשר להם יש סמכות שפיטה כללית שהוענקה להם על ידי המדינה.

עקרון הסוביודיצה

עקרון הסוביודיצה אוסר עיסוק ופרסום בפומבי בנושא הנדון בבית המשפט. מטרת עיקרון זה היא למנוע התערבות, השפעה ולחץ מצד התקשורת ורשויות השלטון על בית המשפט, בנושאים הנדונים בבית המשפט, ועדיין לא נפסק בעניינם. עיקרון זה מתנגש במובן מסוים עם הזכות לחופש הביטוי ועם זכות הציבור לדעת, ועל כן ניתן למצוא בחוק את הקביעה כי כלי תקשורת רשאים לפרסם מידע עובדתי על הנושאים המובאים בפני בית המשפט, ומידע על מהלך הדיונים בהם, זאת בתנאי שהפרסום הוא בתום לב, ללא נקיטת עמדה ולא עולה חשש כי ישפיע על ההליך המשפטי.

עצמאות

עקרון "הפרדת הרשויות" דורש שהרשות השופטת תהיה עצמאית בהחלטותיה. חוק יסוד: השפיטה (בישראל) קובע "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". - ביהדות מופיעה הציווי לדיינים "לא תגורו בפני איש". כך המערכת המשפטית יכולה להבטיח את שמירת שלטון החוק, משפט הוגן, צדק ושוויון. כך גם יש לציבור אמון, בהוגנות ובנייטרליות שלה.

כדי להבטיח את עצמאות השופטים מקובלים מספר כללים בנושאי העסקתם: כהונתם מובטחת עד פרישתם (סמכות פיטור יש רק לבי"ד משמעתי שחברים בו רק שופטים. אין מעבירים שופט לבית משפט אחר שלא בהסכמתו) אלא בהסכמת נשיא ביהמ"ש העליון או הבי"ד המשמעתי. יש לשופטים חסינות משפטית, ולא פותחים בחקירה פלילית אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

קשר לרשות המבצעת

על פי תפישת המשפט כשירות שעל המדינה לספק לאזרחיה, היה ניתן למקם את בתי המשפט כחלק מהרשות המבצעת (דהינו - תפקידם של בתי המשפט הוא "לבצע שפיטה"). ביטויים לתפיסה זו ניתן למצוא הן באופן תאורטי, בכתביו של הפילוסוף ג'ון לוק, אבי הליברליזם בדמוקרטיה המודרנית, והן באופן מעשי, בבריטניה, שבה שימש הלורד צ'נסלור (שר המשפטים) הן כראש מערכת המשפט והן כיושב ראש בית הלורדים, שחבריו שימשו גם כבית העליון של הפרלמנט וגם כערכאה המשפטית העליונה.

עם התפתחות הדמוקרטיה ועקרון הפרדת הרשויות של מונטסקיה, נקבעה הרשות השופטת כרשות נפרדת. משרד המשפטים, בראשות שר המשפטים, הוא הגוף המנהל את מערכת המשפט מצד הרשות המבצעת. הוא אחראי על העסקת כלל עובדי בתי המשפט, קביעת סדרי העבודה המנהליים (כחלק מאחריותו גם על התביעה והסנגוריה) וחלוקת העבודה בין המחוזות השונים במדינה. הרשות השופטת היא זו ששופטת בפועל.

בישראל

ערך מורחב – בתי המשפט בישראל

בישראל פועלות שתי מערכות שפיטה: מערכת של בתי משפט רגילים (שלום, מחוזי, עליון), ומערכת בתי המשפט המיוחדים, למשל: בתי דין דתיים, בתי דין צבאיים, בית המשפט לתעבורה, בית הדין לעבודה ועוד. בתי המשפט הרגילים פועלים בשלוש רמות: בית משפט השלום (ערכאה ראשונה), בית משפט מחוזי (ערכאה שנייה) ובית המשפט העליון (ערכאה עליונה) אשר הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת בישראל.

בית המשפט העליון משמש הן כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) לעתירות נגד רשויות השלטון והן כבית המשפט הגבוה לערעורים (על פסיקת בית משפט השלום והמחוזי). כיוון שבישראל אין חוקה, אין בית משפט נפרד לענייני חוקה.

ראו גם

• הפרדת רשויות

לקריאה נוספת

• ד"ר עומר שפירא, תורת המשפט, בורסי הוצאה לאור, 2007, עמ' 138–147.
• שמעון שטרית, על השפיטה - מערכת הצדק במשפט, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2004, הפרק "עקרון אי־התלות של הרשות השופטת – ההתפתחות ההיסטורית בראייה השוואתית", עמ' 29–43.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רשות שופטת בוויקישיתוף

• אתר הרשות השופטת בישראל
• רשות שופטת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרשות השופטת, דף שער בספרייה הלאומית