המישור הפאנוני

המישור הפאנוני, הידוע גם כאגן הקרפטים (בהונגרית: Kárpát-medence, כלומר "אגן הקרפטים", בסלובקית: Panónska panva, בסרבית: Панонска низија או Панонски басен, בגרמנית: Pannonische Tiefebene, בקרואטית: Panonska nizina, ברומנית: Câmpia Panonică, בשטח רומניה נקרא "המישור המערבי" - Câmpia de Vest, או "מישור הטיסה" Câmpia Tisei, באוקראינית: Тисо-Дунайська низовина, כלומר "המישור של טיסה ודנובה") הוא אגן משקעים בדרום מזרחה של מרכז אירופה והוא תוצר של התייבשות הים הפאנוני מעידן הפליאוקן. הדנובה האמצעית ויובל שלה, הטיסה, חוצות אותו ומחלקות אותו לשניים.

המישור הפאנוני הוא תת-מערכת של המערכת הגאומורפולוגית אלפים - הימאלאיה. מבחינה גאולוגית הוא קשור לאגן הווינאי הקטן ולקשת הרי הקרפטים. מבחינת הצמחייה, הוא מהווה הקצה המערבי של חגורת הערבה האירואסייתית שהופרד מן השאר על ידי הקרפטים.

המישור הפאנוני הוא בקעה טקטוניתהמוקפת בהרים:הקרפטים, האלפים, האלפים הדינרים והרי הבלקן- בפרט - הרי סרביה המזרחית . נקרא גם אגן הקרפטים - במיוחד בספרות ההונגרית, משום הגבול הארוך שלה הנוצר על ידי הרי הקרפטים. המישור מלא סלעי משקע - אבני גיר מן הנאוגן, אבני חול, חרסית, שכוסו בפליסטוקן על ידי לס וחמרה, חולות אאוליים ומשקעי סחף. המישור הפאנוני נשלט בעבר בעיקר על ידי הממלכה ההונגרית. הוא מורכב מכמה חלקים, ביניהם האלפלד בדרום ובמזרח או המישור ההונגרי הגדול, האלפלד הקטן צפונית-מערבית. שטח האגן הוא כ-200,000 קמ"'ר והגובה הממוצע הוא 200-100 מ'. הוא שטוח באלפלד (ממזרח לדנובה) או מוגבה קלות - בטרנסדנוביה (ממערב לדנובה) עם הרים או גבעות בודדים בעלי גובה ממוצע - גבעות טרנסדנוביה, עד 757 מ'. בחלק הצפון-מערבי של הונגריה נמצא ה"קיש אלפלד" או האלפלד הקטן. שפלת הדנובה הבינונית כוללת את האגן זגרב (בדרום-מערב) ואת עמקי הדראווה והסאווה בדרום. האגם בלטון נמצא בשפת הדנובה האבינונית.

כיום מחולק המישור הפאנוני בין אוסטריה (צפון בורגנלנד, עם "זה-ווינקל", האגן הווינאי) רוב שטחי הונגריה, סלובקיה (המישורים הדרומיים שלה, סביבת העיר ברטיסלאבה, האי ז'יטני אוסטרוב, אזור קושיצה בגבול עם אוקראינה), קרואטיה (בצפון-מזרח שלה), צפון סרביה, מערב רומניה ואוקראינה (בקצה המערבי שלה - חבל זקרפטיה).

מסביב למישור זה נמצאים כמה חבלי ארץ הנקראים "פֶרי-פאנונים" (סב-פאנונים) בסלובניה ובוסניה-הרצגובינה.

המישור הפאנוני מתחלק לאורך "ההרים התיכוניים הטרנסדבנוביים" (Dunántúli-középhegység) שליד ברך הדנובה, לשני חלקים:

א. מישור הפאנוניה המערבית - בצפון-מערב, הכולל:

האגן הווינאי

ה"אלפלד הקטן"

ב. מישור הפאנוניה המזרחית, הכולל:

האלפלד הגדול

הרי האי הפאנוני (בסרבית: Panonske ostrvske planine)

גבעות טרנסדנוביה (בהונגרית: Dunántúli-dombság)

יש לציין כי חלוקות שאינן גאומורופולוגיות או ישנות כוללות בתוך המישור הפאנוני גם את הרמה הטרנסילבנית מרומניה ואת הבקעה לוצ'נץ-קושיצה מסלובקיה.

האזורים העיקריים של המישור, שאינם הולמים בדיוק את גבולות המדינות, הם:

באראניה - בהונגריה וקרואטיה
באצ'קה - חלק מסרביה והונגריה
באנאט - ברומניה וסרביה
בורגנלנד או אגן נויזידל - באוסטריה
קרישאנה - ברומניה
קישאלפלד או ה"אלפלד הקטן" - או "המישור ההונגרי הקטן" - בהונגריה וסלובקיה
מאצ'ווה - חלק מסרביה
חלק ממוראביה - בצ'כיה
מוסלאבינה - בקרואטיה
פודראווינה - סביב נהר דראווה - בקרואטיה והונגריה
פודנואבליה - סביב הדנובה - חלק מסרביה וקרואטיה
פוקופלייה, סביב נהר קופה, בקרואטיה
פוסאווינה - סביב הנהר סאווה -בקרואטיה, בוסניה-הרצגובינה, סרביה, מונטנגרו
פוטיסייה - סביב טיסה - חלק מסרביה
דרום טרנסקרפטיה - או דרום רוטניה סובקרפטית - לאורך הטיסה, אחרי חוסט
שאיקאשקה - חלק מסרביה
סמבריה בבוסניה-הרצגובינה
סלאבוניה בקרואטיה
סרם או סירמיה - חלק מסרביה וקרואטיה
וויבודינה - חלק מסרביה

פרהיסטוריה

המקור הגאולוגי של האגן הפאנוני הוא בים הפאנוני, ים שטחי שהגיע להתרחבות המרבית בתקופת הפלאוקן, כשנצברו 3–4 ק"מ של משקעים.

ימי קדם

המישור קרוי לפי הפאנונים, שבט אילירי צפוני. במהלך ההיסטוריה התיישבו במישור זה עמים רבים. במאה הראשונה לפנה"ס החלקים המזרחיים שלו השתייכו לממלכת דאקיה ובמאה הראשונה אחה"ס. חלקיה המערביים סופחו לאימפריה הרומית. הוקמה פרובינקיה רומית בשם פאנוניה ומרכזה בעיר סירמיום, כיום סרמסקה מיטרוביצה, ששימשה במאה השלישית לאחת מארבע ערי הבירה של האימפריה.

ימי הביניים

בתקופה נדידת העמים ובימי הביניים המוקדמים, האזור או חלקים ממנו נשלטו על ידי אימפריית ההונים, האוסטרוגותים, ממלכת הגפידים, ממלכת הלומברדים, ממלכת האוורים, המדינה הסלאבית של סאמו, האימפריה הבולגרית, הפרנקים, מוראביה הגדולה, נסיכות בלטון, הנסיכות הפאנונית וממלכת סירמיה.

בשנת 895 המדיארים פלשו למישור הפאנוני והקימו בו ישות מדינית ושכללה את רוב שטחו, בדומה לממלכת האוורים בעבר. ישות זו הפכה לממלכה נוצרית תחת ראשותו של אישטוואן הראשון שהוכתר למלך בשנת 1,000. ממלכת הונגריה שלטה בכל האגן הפאנוני או אגן הקרפטים החל מן המאה ה-11, אולם שינויים גורליים בחלק זה של אירופה בעקבות מסעות הכיבוש של האימפריה העות'מאנית חילקו אותו בהמשך לכמה ישויות מדיניות. אחרי קרב מוהאץ' ב-1526 החלקים המזרחיים והמרכזיים של המישור סופחו לאימפריה העות'מאנית, בעוד החלק הצפון-מערבי סופח לאימפריה ההבסבורגית שהכריזה על עצמה כיורשת ממלכת הונגריה. תחת השלטון הטורקי המישור חולק בין האלאייט בודים, האלאייט אגרי, האלאייט סיגטוואר והאלאייט טמשוואר.

היסטוריה מודרנית

המישור הפאנוני היווה זירת קרבות בין שתי האימפריות:העות'מאנית וההבסבורגית, הידועה גם כ"אימפרה הרומית הקדושה" או לפעמים כ"אוסטריה". בשלהי המאה ה-17 להבסבורגים היו שורה של ניצחונות נגד הטורקים ומרבית המישור הפאנוני עבר לידיהם. תחת השלטון האוסטרי או ההבסבורגי האזור חולק ל:"ממלכת הונגריה" שבראשותה קיסר האימפריה ההבסבורגית שהיה גם מלך הונגריה, הבאנאט של טמישוארה (טמשוואר), ה"אזור הספר הצבאי", "ממלכת קרואטיה", "ממלכת סלאבוניה" ו"הוויבודט של סרביה (וויבודינה) והבנאט של טאמיש (טימיש).

בשנת 1804 האימפריה הבסבורגית שינתה את שמה ל"אימפריה האוסטרית" ומשנת 1867 הפכה לאימפריה האוסטרו-הונגרית. רוב המישור הפאנוני נכלל לתוך גבולות ממלכת הונגריה, כשכל חבלי הארץ האחרים שהשתייכו להבסבורגים היו עד שנת 1882 חלק ממלכה זאת. הממלכה האוטונומית של קרואטיה וסלאבוניה, שנחשבה לאחת אדמות הכתר של אישטוון הקדוש (אישטוון הראשון), כללה את החלק הדרום-מערבי של המישור הפאנוני.

עם התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית אחרי מלחמת העולם הראשונה, בהתאם להסכמי השלום שנחתמו בצרפת, האזור הפאנוני חולק בין ממלכת הונגריה (1920–1946), ממלכת רומניה, הרפובליקה הצ'כו-סלובקית, רפובליקת אוסטריה וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים שקיבלה אחרי שנת 1929 את השם יוגוסלביה. הסכם טריאנון שקבע את גבולות המדינה ההונגרית המצומצמת לפי קריטריונים דמוגרפיים-אתניים, התקבל כמו אסון לאומי על ידי חלק גדול מהציבור ההונגרי ועל ידי נציגיה הרשמיים של הונגריה.

בשנים 1938–1944 הונגריה בראשותו של מיקלוש הורטי השיגה בחזרה חלק באופן זמני את השטחים שאיבדה עקב פירוקן של צ'כוסלובקיה ושל יוגוסלביה על ידי הכובשים הנאצים ובני בריתם, כולל המשטר ההונגרי, ועקב תכתיב ווינה בשנת 1940 תוצאות מלחמת העולם השנייה עם תבוסת גרמניה הנאצית ובת בריתה ההונגרית גרמו לכך שהגבולות שהותוו בהסכמי השלום בשנים 1918–1919 נשארו במידה רבה הגבולות הנוכחיים של המדינות בנות זמננו - הונגריה, סרביה, קרואטיה, סלובקיה, רומניה ואוסטריה.

החוקה החדשה של הונגריה משנת 2011 מציינת במקדמה שלה כי הונגריה מתחייבת, בין השאר, לקדם ולשמור את המשאבים הטבעיים והאנושיים באגן הקרפטים. סעיף D שלה מציין שהונגריה נושאת אחריות לגורל ההונגרים החיים מעבר לגבולותיה ועליה לסייע להישרדותן ולהתפתחות קהילותיהם, לתמוך במאמציהם לשמור על זהותם ההונגרית, לעמוד על זכויותיהם הפרטיות והקיבוציות, לקבוע את ההנהגות העצמיות של קהילותיהם, לתמוך בשגשוגם על אדמות הולדתם, ולקדם את השיתוף הפעולה ביניהם ועם הונגריה.^[1]

מצוינות הערים בעלות אוכלוסייה מעל 100,000 תושבים.