המדינה ההלנית (1941–1944)

המדינה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Πολιτεία) הייתה מדינת בובה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית שהוקמה במהלך הכיבוש של יוון על ידי מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.

המדינה ההלנית
Ελληνική Πολιτεία

דגל סמל
ממשל
שפה נפוצה	יוונית
עיר בירה	אתונה
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	כניעת יוון
תאריך	1941
פירוק	הנסיגה הגרמנית מיוון
תאריך	1944
ישות קודמת	ממלכת יוון ממלכת יוון
ישות יורשת	ממלכת יוון ממלכת יוון
שונות

היסטוריה

לאחר נפילת יוון מונה הגנרל גאורגיוס צוקולוגלו לראש ממשלת יוון החדשה ב-30 באפריל 1941. מכיוון שגאורגיוס השני, מלך היוונים עזב את המדינה ונחשב לראש הממשל היווני הגולה (והלגיטימי), המשטר החדש נמנע מכל התייחסות למלוכה היוונית והשתמש בשם המדינה ההלנית כשמה הרשמי של המדינה. צולאקוגלו, קצין רפובליקני ואנטי-מונרכיסטי, ראה בכיבוש של יוון על ידי מדינות הציר הזדמנות לבטל את המלוכה היוונית, והודיע על סיום המונרכיה עם כניסתו לתפקיד כראש המדינה ההלנית^[1]. קיומו של שלטון יווני "עצמאי" היה נחשב הכרחי על ידי מדינות הציר, על מנת לתת מראה כלשהו של לגיטימציה לכיבושם, אם כי מעולם לא ניתן לו יותר מתפקיד ייצוגי.

התשתיות המרכזיות במדינה נהרסו במהלך המלחמה. חומרי גלם ומצרכי מזון הופקעו, והממשלה נאלצה לשלם את עלות הכיבוש, מה שגרם לאינפלציה, שהוחמרה עוד יותר על ידי "הלוואת מלחמה" שיוון נאלצה להעניק לגרמניה הנאצית. דרישות, יחד עם המצור של בעלות הברית על יוון, הביאו במהלך חורף 1941–1942 ל"הרעב הגדול", שגרמה למותם של כ-300 אלף בני אדם.

המדינה ההלנית נחשבה לנטולת כל לגיטימציה פוליטית בקרב בני עמה, שראו בה ממשלת בובות. צוקולוגלו ביקש מהנאצים עצמאות פוליטית נרחבת יותר אך סורב פעם אחר פעם ועד מהרה איים להתפטר^[1]. ההחלטה על הקמת גוף שירות עבודה חובה שבמסגרתו היו אמורים יוונים להישלח לעבודות כפייה בגרמניה הייתה מאוד לא פופולרית במיוחד והאיצה את נפילת צוקולוגלו: ב-17 בנובמבר 1942 הוא פוטר והוחלף על ידי סגנו, קונסטנטינוס לוגוטטופולוס. הממשלה החדשה הודיעה כי כ-80,000 אזרחים יוונים ישלחו לגרמניה. הדבר הוביל להפגנות ולשביתות נרחבות, ובסופו של דבר ההחלטה בוטלה. לוגוטטופולוס, שהביע מחאה נגד האמצעים שנקטו שלטונות הכיבוש, פוטר בעצמו ב-6 באפריל 1943. כנגד רצונם של האיטלקים, שהעדיפו את שר האוצר סוטיריוס גוטסמאניס, החליף אותו יואניס ראליס, פוליטיקאי מונרכיסטי. ראליס נבהל מצמיחת ההתנגדות היוונית, שהונהגה על ידי המפלגה הקומוניסטית של יוון קיבל מהגרמנים להקים את גדודי הביטחון, שהיו יחידות חמושות שתקפו פרטיזנים.

המדינה ההלנית חדלה מלהתקיים לאחר נסיגת הכוחות הגרמניים ושחרור המדינה באוקטובר 1944 ובעקבות כך נאסרו מאות משתפי פעולה. הממשלה המחודשת פתחה בהליכים משפטיים נגד משתפי פעולה^[2] אך היא לא עשתה מאמצים גדולים להעניש אותם: הדבר תרם להסלמת האיבה הפוליטית ביוון, אשר בתורו היה חלק מהסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים ביוון ולשחרור יוון על ידי בעלות הברית^[3].

ממשלת שיתוף פעולה גולה

לאחר שחרור יוון, הוקמה בווינה, במהלך ספטמבר 1944, ממשלה משתפת פעולה חדשה, שהוקמה על ידי שרי משתפי פעולה לשעבר. בראשה עמד השר לשעבר אקטור צירוניקוס. במהלך 1945, צירוניקוס נשפט על ידי בית משפט מיוחד למשתפי פעולה ונידון למוות. ב-10 במאי 1945 הוא נעצר בווינה על ידי כוחות בעלות הברית ונשלח ליוון, שם נכלא^[4][5][6].

משתפי הפעולה בראשות ראליס הקים גדודי ביטחון, יחידות חיילים שלקחו חלק בסיוע לצבא הגרמני בלחימה בהתנגדות הפרטיזנית. עם זאת, הם ידועים בביצוע זוועות נגד האוכלוסייה האזרחית. קצין בשם גאורגיוס באקוס כיהן כשר הביטחון הלאומי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המדינה ההלנית בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Bernhard R. Kroener, Germany and the Second World War Volume V/II, Oxford University Press, 2003, p. 44
2. Markos Vallianatos, The untold history of Greek collaboration with Nazi Germany (1941-1944)
3. Charles R. Schrader, The withered vine: logistics and the communist insurgency in Greece, 1945-1949, Greenwood Press, 1999, p. 38
4. Ο Ε.Τσιρονίκος υπέβαλε αίτηση χάριτος, Εφημερίδα «Εμπρός», Τρίτη 27 Αυγούστου 1946, σελίδα 5.
5. Οι Τσιρονίκος και Ταβουλάρης συνελήφθησαν, Εφημερίδα «Ελευθερία», Παρασκευή 11 Μαΐου 1945, σελίδα 2.
6. Ο Τσιρονίκος παρεδόθη χθες εις τας Ελληνικάς Αρχάς, Εφημερίδα «Εμπρός», Τρίτη 27 Αυγούστου 1946, σελίδα 5.