המגעים לצירוף ברית המועצות למדינות הציר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המגעים לצירוף ברית המועצות למדינות הציר התנהלו באוקטובר ובנובמבר 1940, ודנו באפשרות לכניסה פוטנציאלית של ברית המועצות לברית מדינות הציר לצד גרמניה הנאצית, האימפריה היפנית ואיטליה הפשיסטית, במהלך מלחמת העולם השנייה. המשא ומתן, שהתקיים בעידן הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, כלל ועידה בת יומיים בברלין, בין שר החוץ הסובייטי מולוטוב, מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר, ושר החוץ הגרמני ריבנטרופ. בעקבות השיחות החליפו ביניהן שתי המדינות הסכמים כתובים וחתומים.
לאחר יומיים של משא ומתן בין ה-12 ל-14 בנובמבר 1940, הציגו הנאצים בפני הסובייטים טיוטת הסכם, שהגדירה את תחומי ההשפעה העולמיים של ארבע מעצמות הציר המוצעות[1]. היטלר, ריבנטרופ ומולוטוב ניסו לקבוע את תחומי ההשפעה הגרמניים והסובייטים. היטלר אף עודד את מולוטוב להסתכל דרומה לאיראן ובסופו של דבר להודו. עם זאת, היטלר במקביל דרש ממנו שתישמר הגישה הגרמנית למשאבים בפינלנד ואף דרש להפסיק את ההשפעה הסובייטית על הבלקן[2]. מולוטוב נותר איתן בעמדתו וביקש להוציא חיילים גרמנים מפינלנד ולהשיג גישה לנמל מים חמים במדינות הבלטיות. בנוסף לכך, מנהיג ברית המועצות, יוסיף סטלין ביקש להישאר בעל השפעה בבולגריה ויוגוסלביה.
על פי מחקר שנערך על ידי אלכסנדר נקריך, ב־25 בנובמבר 1940, הסובייטים הציגו הצעה נגדית בכתב של סטלין המקבלת את הברית המרובעת אך כוללת זכויות סובייטיות בבולגריה ותחום השפעה עולמי, שמרכזו באזור סביב עיראק ואיראן[3], הגרמנים לא הגיבו להצעה הסובייטית[4][5] ולמעשה השאירו את המשא ומתן לא גמור.
לגבי ההצעה הנגדית, היטלר ציין בפני ראשי הצבא הבכירים שלו כי סטלין "דורש יותר ויותר", "הוא סוחט בדם קר" ו"ניצחון גרמני הפך לבלתי נסבל עבור רוסיה" והגיע למסקנה ש"יש להביאה על ברכיה בהקדם האפשרי"[6]. גרמניה סיימה את הסכם מולוטוב-ריבנטרופ ביוני 1941 בעקבות הפלישה הנאצית לברית המועצות.
בשנים הבאות פרסמה לשכת המידע הסובייטית ספר שכותרתו "מזייפי ההיסטוריה" (אנ'), שנערך ברובו על ידי סטלין עצמו ובו טוען האחרון כי הסובייטים רק בחנו את הנאצים ומעולם לא התכוונו להילחם לצידם. גרסה זו הייתה הגרסה הרשמית לאירועים עד התפרקות ברית המועצות ב-1991.