הלמוט קוהל
פוליטיקאי קאנצלר גרמניה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הֶלְמוּט יוֹזֶף מִיכָאֵל קוֹהל (בגרמנית: Helmut Josef Michael Kohlⓘ?; 3 באפריל 1930 – 16 ביוני 2017) היה פוליטיקאי גרמני מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU), אשר כיהן בין השנים 1982–1998 כקנצלר גרמניה; תחילה כמנהיגה של מערב גרמניה, ולאחר מכן כמנהיגה של גרמניה המאוחדת – תקופה ארוכה יותר מכל קנצלר אחר בתולדות המדינה מלבד אוטו פון ביסמרק בתקופת הקיסרות הגרמנית. על פועלו נודע קוהל בכינויים "קנצלר האחדות" ו"זקן המדינאים של אירופה."
הלמוט קוהל, 1989 | |||||||
לידה |
3 באפריל 1930 לודוויגסהאפן, בוואריה, רפובליקת ויימאר | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
16 ביוני 2017 (בגיל 87) לודוויגסהאפן, ריינלנד-פפאלץ, גרמניה | ||||||
שם מלא | הֶלְמוּט יוֹזֶף מִיכָאֵל קוֹהל | ||||||
שם לידה | Helmut Josef Michael Kohl | ||||||
מדינה | גרמניה גרמניה | ||||||
מקום קבורה | רחבת העלמין, הקתדרלה העירונית, שפייר, ריינלנד-פפאלץ, גרמניה | ||||||
השכלה |
אוניברסיטת גתה בפרנקפורט אוניברסיטת היידלברג | ||||||
עיסוק | אקדמאי, מדינאי, פוליטיקאי | ||||||
מפלגה | נוצרית-דמוקרטית | ||||||
בת זוג |
הנלורה קוהל-רנר (1960–2001) מייקה קוהל-ריכטר (2008–2017) | ||||||
www | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
מדליית החירות הנשיאותית, פרסי נסיך אסטוריאס, עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית | |||||||
חתימה | |||||||
קוהל, בן למשפחה קתולית ושמרנית, גויס בהיותו נער לשירות גרמניה הנאצית. כניעת גרמניה התרחשה קודם היה מעורב בלוחמה בחזית והוא שב לביתו ברגל בסיום המלחמה באירופה. בהמשך הפך מעורב בתנועת נוער מטעם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) ועלה בשורות המפלגה עד לכדי כך שהתמנה לראש ממשלת מדינת הולדתו, ריינלנד-פפאלץ. קוהל היה מגדולי הפוליטיקאים השמרנים בני דורו והתמודד בראשות מפלגתו בשתי מערכות בחירות כושלות מול המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) בראשות הקנצלר הלמוט שמידט. לבסוף הקים קואליציה עם המפלגה הדמוקרטית החופשית והפיל את ממשלת שמידט בהצבעת אי-אמון.
קוהל היה לקנצלר גרמניה המערבית עד שנת 1990, וקנצלר גרמניה המאוחדת מ-1990 ועד 1998. במהלך תקופת כהונתו קידם קוהל את המערכת הכלכלית המוניטרית של הקהילה הכלכלית האירופית אשר הוקמה בידי קודמו וחיזק את המערכת עם קידום ההנפקה של האירו והסדר האיחוד האירופי באמנת מאסטריכט. לנוכח סתיו העמים וסיום המלחמה הקרה קידם קוהל את איחוד גרמניה מחדש. התשועה הכלכלית יוצאת הדופן של גרמניה הואטה בעקבות הסיפוח של גרמניה המזרחית ונדרשה תמיכה כלכלית מצד ארצות הברית כדי לקלוט את העוני הרב ששרר בגרמניה המזרחית ועדיין להימנע מקריסת הכלכלה העשירה שפותחה במערב. בבחינת מדיניות חוץ קידם קוהל פתרון למלחמת בוסניה וחיזק את יחסי גרמניה–צרפת. קוהל נחשב לאחד מסדרת מנהיגים שמרנים רבי השפעה בעולם המערבי בני דורו ובהם גם רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר. קוהל הפסיד בבחירות הכלליות ב-1998 למועמד ה-SPD גרהרד שרדר.
חייו האישיים וחיי משפחתו של קוהל היו, לאורך כל חייו הציבוריים, אפופים במסתורין. ב-2001 התאבדה רעייתו הלנורה קוהל-רנר וב-2008 נישא בשנית למייקה קוהל-ריכטר. המוניטין הציבורי של קוהל נפגע קשות בעקבות פרשיית התרומות של הבחירות הכלליות לבונדסטאג מ-1998. קוהל פעל בניגוד לתקנון המפלגה בכך שסירב לגלות את שמות התורמים לקמפיין המפלגה ושמר שתיקה זאת עד לאחריתו. כדי להימנע מכתב אישום הגיש קוהל כופר עונשין שסגר את החקירה הפלילית בעוון האפשרות שביצע עבירת הפרת אמונים. קוהל חיזק במהלך כהונתו את יחסי גרמניה–ישראל ולקראת סיום הקריירה הפוליטית שלו קידם את אנגלה מרקל בתור היורשת הפוליטית המיועדת שלו.