נשיא גרמניה

נשיא גרמניה (בגרמנית: Bundespräsident; נקרא בעבר Reichspräsident) הוא ראש המדינה הגרמנית. התפקיד נוצר בשנת 1918 בעקבות התפטרותו של הקיסר וילהלם השני וכינון רפובליקת ויימאר. כיום, התפקיד הוא בעל ערך טקסי וייצוגי בלבד והוא נבחר על ידי האספה הפדרלית אחת לחמש שנים.

נשיא גרמניה
Bundespräsident

איוש נוכחי	פרנק-ואלטר שטיינמאייר (19 במרץ 2017)
תאריך כניסה לתפקיד	19 במרץ 2017
דרכי מינוי	בחירה על ידי האספה הפדרלית
תחום שיפוט	גרמניה
מעון	ארמון בלוו
משך כהונה קצוב	5 שנה
ייסוד המשרה	24 במאי 1949
איוש ראשון	תיאודור הויס
www.bundespraesident.de

היסטוריה

הנשיא ברפובליקת ויימאר

ברפובליקת ויימאר נבחר הנשיא בבחירות ישירות ואישיות לתקופת כהונה של שבע שנים, ללא הגבלה על מספר כהונותיו. הנשיא לא היה תלוי ברייכסטאג, ובחירתו בבחירות ישירות הציבה את הנשיאות כגוף שווה ערך לפרלמנט. בסמכות הנשיא היה למנות ולפטר את הממשלה הגרמנית ואת הקנצלר, לפזר את הפרלמנט ולהתערב בהליכי חקיקה אם דרישה כזאת הועלתה במשאל עם. סעיף 48 בחוקה הגרמנית נתן בידי הנשיא את הכוח להכריז מצב חירום "כדי לשמור על הסדר הציבורי" ולבטל את כוחו של הפרלמנט. על סמך סמכות זאת טען חוקר מדע המדינה קרל שמיט שמכיוון שהנשיא יכול להכריז על מצב חירום שהופך לחלוטין את הסדר הקיים ומבטל את כוח הפרלמנט שהוא בעצם הגוף הריבוני במדינה ולא הפרלמנט כפי שגורסת התפיסה הליברלית.

היסטוריונים רבים רואים בכוחותיו הנרחבים של הנשיא ובמיוחד באלו שבאו לו כתוצאה מסעיף 48 את אחד מהגורמים לנפילתה של רפובליקת ויימאר, משנת 1930 הנשיא פאול פון הינדנבורג עשה שימוש בכוחותיו כדי לכונן ממשלות ללא תמיכה פרלמנטרית שמשלו מכוח צווים נשיאותיים והיה בכך משום חזרה למצב ששרר בזמן הקיסרות כאשר הקייזר היה בוחר את הקאנצלר ושניהם לא היו מחויבים לפרלמנט.

הנשיא בגרמניה הנאצית

לאחר עליית הנאצים לשלטון עם בחירותו של אדולף היטלר לתפקיד הקאנצלר, המשיך פאול פון הינדנבורג (שניצח את היטלר בבחירות לנשיאות גרמניה 1932), לכהן כנשיא, והיה המחסום האחרון בפני השתלטות טוטאלית של המפלגה הנאצית על המדינה הגרמנית. לאחר מותו בשנת 1934 זויפה צוואתו שבה הוא טוען שהוא רואה את היטלר כיורשו אף על פי שבמציאות הוא העדיף את החזרת המונארכיה על ידי מינוי של אחד מנסיכי בית הוהנצולרן לקייזר. היטלר הפך לראש המדינה, ביטל את משרת הנשיא ואיחד אותה עם תפקיד ראש הממשלה בתפקיד שנקרא "פיהרר ורייכסקאנצלר".

לאחר התאבדותו של היטלר הורה האחרון בצוואתו הפוליטית ליצור את משרת הנשיא מחדש כמשרה נפרדת מזו של הקאנצלר. היטלר בחר את האדמירל קרל דניץ לכהן כנשיא והוא מינה את לוץ שוורין פון קרוזיק כקאנצלר שלו והקים את ממשלת פלנסבורג שחבריה נאסרו זמן קצר לאחר כניעת גרמניה.

הנשיא בגרמניה המערבית והמזרחית

גרמניה המערבית

ארמון בלוו בברלין הוא מעונו הרשמי של נשיא גרמניה מאז איחודה

עם הקמתה של גרמניה המערבית משרת הנשיא נוצרה מחדש, אולם בשונה מבעבר הנשיא המערב גרמני לא נבחר ישירות על ידי העם אלא על ידי הצבעה חשאית של האספה הפדרלית של גרמניה, גוף המתכנס אחת לחמש שנים במטרה לבחור את הנשיא ומורכב מכלל חברי הבונדסטאג וממספר שווה של נציגי הפרלמנטים של מדינות גרמניה. כהונת הנשיא היא בת חמש שנים. תפקיד הנשיא הוא בעיקר ייצוגי והוא נעדר כוח פוליטי ממשי, הוא זה שמטיל על מנהיג המפלגה שזכתה ברוב בבחירות את תפקיד הקאנצלר והמשימה להרכיב ממשלה. בספטמבר 1949 נבחר תיאודור הויס לנשיא הראשון של גרמניה המערבית.

גרמניה המזרחית

בגרמניה המזרחית מונה וילהלם פיק לתפקיד הנשיא, תפקיד שבו כיהן עם הקמת הרפובליקה בשנת 1949 עד מותו בשנת 1960. כמו מקבילו המערבי תפקידו של הנשיא המזרח גרמני היה בעיקר ייצוגי וסמלי והוא נעדר כוחו פוליטי ממשי. עם מותו של פיק בשנת 1960 בוטלה המשרה ולא נוצרה מחדש עד שהרפובליקה חדלה מלהתקיים.

הנשיא כיום

בדומה לתפקידו של נשיא גרמניה המערבית, תפקיד נשיא גרמניה המאוחדת (מאז 1990) הוא תפקיד בעל ערך טקסי וייצוגי בלבד והוא נבחר על ידי האספה הפדרלית אחת לחמש שנים.

ב-12 בפברואר 2017 נבחר פרנק-ואלטר שטיינמאייר לנשיא. הוא החל את כהונתו ב-19 במרץ 2017.

נשיאי גרמניה

נשיאי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה
					התחלה	סיום
1		תיאודור הויס Theodor Heuss (1884 - 1963)		המפלגה הדמוקרטית החופשית	12 בספטמבר 1949	12 בספטמבר 1959
2		היינריך ליבקה Heinrich Lübke (1894 - 1972)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	13 בספטמבר 1959	30 ביוני 1969 התפטר מתפקידו
3		גוסטב היינמן Gustav Heinemann (1899 - 1976)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	1 ביולי 1969	30 ביוני 1974
4		ולטר של Walter Scheel (1919 - 2016)		המפלגה הדמוקרטית החופשית	1 ביולי 1974	30 ביוני 1979
5		קרל קרסטנס Karl Carstens (1914 - 1992)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	1 ביולי 1979	30 ביוני 1984
6		ריכרד פון וייצזקר Richard von Weizsäcker (1920 - 2015)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	1 ביולי 1984	30 ביוני 1994
7		רומן הרצוג Roman Herzog (1934 - 2017)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	1 ביולי 1994	30 ביוני 1999
8		יוהנס ראו Johannes Rau (1931 - 2006)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	1 ביולי 1999	30 ביוני 2004
9		הורסט קלר Horst Köhler (1943-)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	1 ביולי 2004	31 במאי 2010 התפטר מתפקידו
10		כריסטיאן וולף Christian Wulff (1959-)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	30 ביוני 2010	17 בפברואר 2012 התפטר מתפקידו
11		יואכים גאוק Joachim Gauck (1940-)		עצמאי	18 במרץ 2012	18 במרץ 2017
12		פרנק-ואלטר שטיינמאייר Frank-Walter Steinmeier (1956-)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	19 במרץ 2017	מכהן

ראו גם

• קנצלר גרמניה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נשיא גרמניה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נשיא גרמניה (בגרמנית)
• נשיא גרמניה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• נשיא גרמניה, ברשת החברתית אינסטגרם