היסטוריה של המיסיון הנוצרי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההיסטוריה של המיסיון הנוצרי משתרעת על תקופה בת כאלפיים שנה, ממותו של ישו ועד ימינו. בכל אותה תקופה פעלו שליחים נוצריים להפצת הנצרות. בראשיתה הייתה הנצרות כת, אחת מבין כמה כתות יהודיות בתקופת הבית השני, המיסיון הוא אחת הסיבות שהנצרות הפכה לדת חובקת עולם.
בתחילת המאה ה-21 משתייך כשליש מאוכלוסיית העולם לאחד מהזרמים של הדת הנוצרית. הנוצרים מהווים את הדת הגדולה ביותר בעולם,[1] וכן את הקהילה הדתית הנרחבת והמגוונת ביותר, שלה כנסיות בכל אומה בעולם. סימן לדינמיות של הדת הנוצרית הוא מעבר המרכז הדמוגרפי של הנצרות ממדינות המערב לאמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואזור האוקיינוס השקט, שם חיים למעלה ממחצית הנוצרים בעולם. מגמה זו הואצה בשל דעיכת השפעתה של הכנסייה באירופה. הנצרות, ככנסייה האוניברסלית האמיתית הראשונה, מייצגת תופעה בהיסטוריה של הדתות, שאת הצלחתה יש לייחס בראש ובראשונה למיסיון.
מקובל לחלק את תולדות הנצרות ודרך התפשטותה בעזרת המיסיון, ממותו של ישו ועד ימינו, לארבע תקופות:
- התקופה הראשונה - עד שנת 500
- התקופה השנייה - עד שנת 1500
- התקופה השלישית - עד 1950
- התקופה הרביעית - מ-1950 והלאה.