הנס פרנק

הנס מיכאל פרנק
Hans Michael Frank
לידה	23 במאי 1900; קרלסרוהה, הדוכסות הגדולה של באדן
הוצאה להורג	16 באוקטובר 1946 (בגיל 46); נירנברג, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה
מדינה	גרמניה
השכלה	אוניברסיטת מינכן
מפלגה	מפלגת הפועלים הגרמנית, המפלגה הנאצית
בן או בת זוג	Brigitte Frank (1925–1946)
	26 באוקטובר 1939 – 19 ביוני 1945; (5 שנים)
	26 באוקטובר 1939 – 19 ביוני 1945; (5 שנים)
פרסים והוקרה
	אות הזהב המפלגתי; מסדר הדם ;
חתימה

הַנס מיכאל פרנק (בגרמנית: Hans Michael Frank;‏ 23 במאי 1900, קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית – 16 באוקטובר 1946, נירנברג, גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה) היה פוליטיקאי גרמני נאצי, משפטן בהכשרתו, המושל הכללי של הגנרלגוברנמן (חלק משטחי פולין הכבושה) ופושע מלחמה מורשע, ממבצעיה של השמדת היהודים בשואה. נידון למוות במשפטי נירנברג והוצא להורג בתלייה.

עובדות מהירות לידה, הוצאה להורג ...

סגירה

פרנק נולד בשנת 1900 בקרלסרוהה שבקיסרות הגרמנית ובשנת 1917 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לפרייקור, מיליציה ימנית קנאית שחבריה השתמשו נקטו אלימות נגד יריביהם משמאל, ובכלל זה מעשי רצח. ב-1919 הצטרף למפלגת הפועלים הגרמנית, הגרעין שממנו הוקמה לימים המפלגה הנאצית. הוא למד משפטים, הוסמך ב-1926 כעורך דין והפך ליועצו המשפטי האישי של אדולף היטלר. ב-1930 נבחר לרייכסטאג, וב-1933 מונה לשר המשפטים של מדינת בוואריה. כן עמד בראש אגודת המשפטנים הנאצית ושימש נשיא האקדמיה הגרמנית למשפטים. בתחילה, פרנק התנגד להוצאה להורג שלא בהליך משפטי הן בתוך מחנות הריכוז (דוגמת דכאו) והן בפעולות חיסול (כמו ב"ליל הסכינים הארוכות"), אך לאחר זמן מה חדל להתנגד לכך. מ-1934 כיהן בממשלתו של היטלר כשר בלי תיק.

מלחמת העולם השנייה

בספטמבר 1939 מונה פרנק לראש המינהל האזרחי בפולין הכבושה, תחת פיקודו של הגנרל גרד פון רונדשטט. לאחר חלוקה אדמיניסטרטיבית של פולין, חלק ניכר מפולין סופח ל"רייך", ואילו המחוזות קרקוב, ורשה, ראדום ולובלין הפכו ליחידה אוטונומית בשם "גנרלגוברנמן" ("הממשל הכללי"). פרנק מונה למושל הכללי של אזור ה"גנרלגוברנמן" בדרגת אוברגרופנפיהרר באס אס. הוא מינה את יוזף ביהלר, עוזרו מימי הקמת המפלגה, למזכיר מדינה וממלא מקומו. בהמשך, פרנק קודם להיות רייכסלייטר (דרגה שנייה בחשיבותה מתחת למעמדו של היטלר במידרג המפלגה הנאצית, אחת מעל גאולייטר)^[1].

פרנק פיקח על גירוש היהודים מכל רחבי פולין (ואחר כך גם מחוץ לפולין) וריכוזם בגטאות, ובהמשך על העברתם למחנות ריכוז והשמדה. הוא גם פיקח על השימוש בפולנים (יהודים ולא יהודים) כעובדי כפייה, ועל השמדתה הפיזית של האליטה האינטלקטואלית הפולנית. רוב יהודי הגנרלגוברנמן לא שרדו את השואה: לאחר ריכוזם בגטאות, שם סבלו מתת תזונה ומהתעללות בלתי אנושית, הובלו היהודים להשמדה במחנות באמצעים שונים, במיוחד באמצעות הרעלה המונית בגז. הנס פרנק ידע על תעשיית רצח זו והיה שותף לתהליך למן ההתחלה, בהתלהבות אנטישמית קנאית. התנהגותו הקנתה לו את הכינוי ״הקצב מפולין״.

בדצמבר 1941 שלח פרנק הודעה לפקודיו. בהודעה כתב כי:

איני מבקש דבר מהיהודים, פרט לכך שייעלמו. הם יצטרכו ללכת. אני כשלעצמי הייתי מעורב בעניין גירושם למזרח. ועידת מורחבת בעניין זה תיערך בינואר בברלין... המעט שאנו יכולים לצפות הוא, כי תתחיל הגירה יהודית בקנה־מידה גדול. אולם מה יקרה ליהודים? האומנם מאמינים אתם כי ישוכנו בכפרי מתיישבים במזרח? [...] אני חייב לבקשכם לא להתחשב בשיקולים של רחמים. אנו חייבים להשמיד את היהודים בכל מקום שבו נמצאם ובכל הזדמנות אפשרית, כדי שנוכל לקיים כאן את בניינו של הרייך.

— ברנרד וסרשטיין, בריטניה ויהודי אירופה 1939–1945, עם עובד, 1982, עמ' 117.

במהלך השנים התערער מעמדו של פרנק בעקבות סכסוך על סמכויות עם אחד מקציני האס-אס בפולין, פרידריך וילהלם קריגר. בהמשך טען פרנק כי השמדת היהודים הייתה פרויקט אישי של היינריך הימלר, וכי לא ידע על כך כביכול עד 1944. ואולם, עדויות ומסמכים שנותרו אחריו בגנרלגוברנמן מעידים כי ההפך הוא הנכון. באוגוסט 1944, במקביל להתקדמות כוחות הצבא האדום מערבה, נמלט פרנק מפולין. בחודש מאי 1945 נתפס ליד ברכטסגאדן, מעונו ההררי של היטלר. רבים האמינו כי מקום זה יהיה למצודה בלתי ניתנת לכיבוש, ויהפוך למקום מקלט לנאצים רמי דרג שביקשו להימלט.

לאחר המלחמה

פרנק הועמד למשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במהלך המשפט המיר פרנק את דתו לנצרות קתולית והכריז כי גילה את האל וכי חזר בתשובה. התברר כי במהלך שנותיו כמושל כללי של הגנרלגוברנמן ניהל פרנק יומן, שבארבעים כרכיו תיאר את פשעיו נגד האנושות: השמדת עם, הטלת עבודות כפייה, ביזה ושוד. כרכים אלה שימשו ראיה מרכזית במשפטו. פרנק הודה במקצת העבירות שבהן הואשם, ואמר כי עונש המוות הממתין לו יהיה כפרה על מקצת מחטאיו. על דוכן העדים הצהיר: "אלף שנים תעבורנה, ואשמת גרמניה לא תימחה". הוא הורשע בפשעי מלחמה וכן בפשעים כנגד האנושות, ונידון למוות בתלייה. ב-16 באוקטובר 1946 בוצע גזר הדין. על הגרדום אמר פרנק: "אני מודה על הטיפול האנושי שקיבלתי בשבי, ומבקש מהאל שיקבלני ברחמים".

בעודו כלוא רשם פרנק את זיכרונותיו, בעידודו של הפסיכולוג האמריקני גוסטב מארק גילברט והכומר המוודה שלו. בין היתר כתב שם על מוצאו היהודי כביכול של אדולף היטלר, אך כפי הנראה מדובר בבדיה שבאמצעותה ביקש להשליך על היהודים את האחריות לאסונם.

ב-2 באפריל 1925 נישא פרנק למריה בריגיטה הרבסט (1895–1959) קצרנית ומזכירה בפרלמנט של בוואריה. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים: שתי בנות ושלושה בנים. המשפחה התגוררה בחווה בפישהאוזן, בוואריה, אותה רכש פרנק ב-1936.

בנו של פרנק, ניקלס, עיתונאי במקצועו, כמעט שלא זכה להכירו, כי היה בן 6 בעת שנתלה אביו, אולם מורשתו המשפחתית מילאה אותו בזעם ובמשטמה הניכרים בספר שכתב כמכתב לאביו, שאותו תיאר כאדם עלוב נפש, שקרן ויהיר^[2].

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...