Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האם איני בן אדם ואח? (באנגלית: ?Am I Not a Man and a Brother. בתרגום מילולי: 'האם איני גבר ואח?'. נקרא גם העבד המתחנן באנגלית: The supplicant slave)[1] הוא סמל התנועה לביטול העבדות[2] הנוצר בשנת 1787 בבריטניה. הסמל מציג דימוי של עבד שחור כבול בשלשלאות השואל באופן רטורי 'האם איני בן אדם ואח?' וזאת כדי לעורר הזדהות עם המאבק לביטול העבדות. שאלה רטורית זו הפכה למוטו התנועה לביטול העבדות[3][4][5]. הסמל נחשב למרכזי בתנועה לביטול העבדות[6][5] ובתפישת הציבור את המאבק לביטול העבדות[2], וכן היה לדימוי המפורסם ביותר של האדם השחור באמנות המאה ה-18[4].
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מעצב | הנרי וובר (אנ'), ויליאם הקווד (אנ'), ג'וזאיה ודג'ווד |
| תאריך יצירה | 1787 |
| נתונים על היצירה | |
| מפעל מייצר | Etruria Works (אנ') |
| מיקום | אנגליה |
מקורו של הדימוי באוקטובר 1787, בו חברי האגודה למען ביטול סחר העבדים (אנ') שבאנגליה נפגשו כדי לאשר את העיצוב עבור החותם שלהם[1][4]. העיצוב המקורי נעשה ככל הנראה על ידי הפסל האנגלי הנרי וובר (אנ')[5][7], ובשיתוף עם ויליאם הקווד (אנ')[7]. באותה השנה, איש העסקים והפעיל לביטול העבדות ג'וזאיה ודג'ווד, שהיה קדר במקצועו, יצר את הדימוי הזה על גבי מדליון[3][6] במסגרת מסע פרסום של התנועה לביטול העבדות[3]. המוטו 'האם איני בן אדם ואח?' מיוחס במקור לודג'ווד, ומעורבותו הרבה בייצור המדליון עשויה להעיד כי הוא היה מעורב גם בעיצוב הסופי של המדליון[5].
היצירה מציגה גבר שחור משועבד הלובש בד לכיסוי החלציים בלבד (אנ'), רוכן על ברכו הימנית כשידיו מורמות למעלה וצמודות זו לזו[8] במחוות תחינה או תפילה[1], ושלשלאות כבדות כובלות אותו בקרסוליים ובמפרקי הידיים. מעליו מתנוססת השאלה הרטורית 'האם איני בן אדם ואח?'[1][8]. דמותו של העבד ביקשה לעורר אצל הבריטים את הדימוי העצמי שלהם כעם רחום וחנון[9]. במאה ה-18, שחורים משועבדים ומשוחררים גם יחד לא נתפשו כבני אדם שווים או כאחים שווים ללבנים. מטרת השאלה הייתה להבליט את חוסר הצדק בתפישה זו[8], והיא הזמינה את הקוראים לתפוש את האדם השחור כאדם וכאח ולא כחיה וכפראי[9]. כמו כן, בתקופת העבדות, לבנים נהגו לכנות גברים שחורים בתואר 'ילד' (באנגלית: Boy) וזאת כדי לשמר באמצעות השפה את מעמדם הנחות של השחורים, וכן כדי לאיים על השחורים ו'להעמיד אותם במקומם' כאשר הם מסכנים את הסדר הקיים. השאלה הרטורית מבקשת להציג את העבד כאדם, כגבר וכאח ולא כילד[10].
המדליון הציג את המאפיינים של העבד כפי שמתנגדי העבדות תפשו אותו: אדם שחירותו נשללה ממנו שלא בצדק, כלפיו יש להפגין הכרה ורחמים[5][6]. דמותו של העבד היא פסיבית המבקשת רחמים[5], מתחננת לחמלה[1] וקוראת לעזרתם של הפעילים לביטול העבדות[6]. הדימוי לא מציג איום, מרידה או התנגדות, ועל כן ניתן לראות בו פניה לרגשות הפטרנליסטיים (אנ') של האדם הלבן החורץ את גורלו של האדם השחור[1].
המדליון העשוי קרמיקה ייוצר במפעל כלי החרס של ודג'ווד Etruria Works (אנ')[5] בגדלים ובצבעים שונים, אולם המדליון הטיפוסי היה באורך של 3.5 ס"מ לערך ובצבעי שחור לבן[5]. המדליון הופץ בהרחבה על ידי ודג'ווד[1] שככל הנראה נשא בעלויות הייצור וההפצה[5]. העתקים של המדליון הופצו על ידי קדרים נוספים באזור התעשייה של קדרי סטפורדשייר (אנ')[5]. העובדה שבתי חרושת אחרים העתיקו וייצרו את המדליון הזה עשויה להעיד על התמיכה הציבורית הרבה לה זכה במסע הפרסום[6]. לפי הערכה אחת, 200,000 מדליונים הופצו בתקופה בה אוכלוסיית אנגליה עמדה על פחות משמונה מיליון תושבים[6].
המדליון היה לרכיב מרכזי בקמפיין של האגודה למען ביטול סחר העבדים[9]. מתנגדי עבדות בכל העולם עשו שימוש במוטו שלו כדי לעורר הזדהות עם העבדים ומאבקם, וכן כדי לעורר בקרב הציבור תחושת אחריות לגורלם[11]. המדליון, שיוצר במקור עבור הפעילים בתנועה לביטול העבדות כדרך להזדהות עם המאבק[5], הפך לפריט אופנה פופולרי בקרב הציבור המתנגד לעבדות[9][1][4], והוא עזר לגייס תומכים בתנועה לביטול העבדות[4]. בבריטניה ובארצות הברית הדימוי הופיע על מדליונים, מטבעות, עלונים, חוברות, ציורים, הדפסים, תכשיטים, כלי חרסינה, כלי אוכל, כדים, פסלונים, חפתים וקישוטים לבית[1][12][6][7]. אזרחים שתמכו במאבק לביטול העבדות רכשו מוצרים שונים המציגים את הסמל כדי שיוכלו להפגין את ההזדהות שלהם עם המאבק[1] ועם ערכיו[6]. לפי הפעיל לביטול העבדות, תומאס קלארקסון, גברים החזיקו בקופסאות הרחה (אנ') עם הדימוי הזה, בעוד נשים ענדו צמידים וסיכות שיער המציגים את הדימוי[4][5]. לדבריו, הדימוי עורר את תשומת ליבם של האזרחים למצבם של העבדים והטה את עמדתם לטובת העבדים[1]. במסגרת הקמפיין, ודג'ווד שלח באופן אישי את המדליון לאישים בולטים התומכים בתנועה לביטול העבדות, ביניהם בנג'מין פרנקלין[6] שכיהן באותה העת כנשיא התנועה לביטול העבדות בפנסילבניה (אנ')[4][8]. פרנקלין אמר על המדליון: 'ייתכן שיש לו השפעה זהה לזו של העלון הכתוב בצורה הטובה ביותר המבקש חסד לאנשים המדוכאים'[1][4].
בשנת 1837, התנועה לביטול העבודה באמריקה פרסמה את השיר Our Countrymen in Chains שכתב המשורר ג'ון גרינליף וויטייר (אנ'), ומעליו הסמל של העבד המתחנן[7]. בשנת 1848, פעיל בתנועה לביטול העבדות והעבד לשעבר, ויליאם וולס בראון (אנ'), פרסם את שירו 'האם איני בן אדם ואח?'[9]. בשנות השלושים של המאה ה-19, נשים בתנועה לביטול העבדות בבריטניה יצרו את הגרסה הנשית "האם איני אישה ואחות?'. סמל זה שימש נשים בתנועה לביטול העבדות בבריטניה ובארצות הברית[13]. המטרה בשאלה הרטורית הייתה לאחד בין נשים לבנות לנשים שחורות ולקדם את התפישה לפיה גם לבנות וגם שחורות הן בנות אדם[13]. כמו כן, הסמל בגרסה הנשית קישר בין התנועה לביטול העבדות ובין התנועה לשחרור האישה[2]. בשנת 1851, הפעילה לביטול העבדות, סוג'ורנר טרות', נאמה נאום שזכה לשם 'האם איני אישה?' (אנ').
.jpg)
.JPG)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
