עיר מקראית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמנה הייתה עיר מקראית בשבט זבולון, אשר ניתנה לבני מררי הלויים, והיא אחת מארבעים ושמונה ערי הלויים, ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים.
.jpg)
העיר דמנה מוזכרת בתנ"ך בספר יהושע כא, לה: ”אֶת־דִּמְנָה֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ אֶֽת־נַהֲלָ֖ל וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע”, שם מתבהר כי היא אחת מערי הלויים.[1]
דמנה הייתה כנראה מרכזה של בקעת בית נטופה, בקעה בגליל התחתון, ושימשה כמרכז אדמיניסטרציה באזור.[2][3]
חוקרים רבים טוענים כי דמנה היא בעצם שיבוש של שם העיר "רמון" (או "רמונו", "רמונה"), ושהיא למעשה מקבילתה של דמנה בספר דברי הימים א'. בעקבות כך הם סבורים כי זו גם הכוונה לעיר רמונו המוזכרת בתנ"ך בספר דברי הימים: ”לִבְנֵ֣י מְרָרִי֮ הַנּוֹתָרִים֒ מִמַּטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן אֶת־רִמּוֹנ֖וֹ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑יהָ אֶת־תָּב֖וֹר וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁיהָ”.[4]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.