Loading AI tools
תואר המוענק למי שסיים לימודי רפואה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוקטור לרפואה (בקיצור: ד"ר; M.D.) הוא תואר אקדמי המוענק למי שסיים הכשרה מקצועית ומדעית בבית ספר לרפואה.
התואר דוקטור לרפואה נחשב לתואר שני (תואר ״מאסטר״), בדומה לתואר דוקטור ברפואת שיניים, ובשונה מהתואר דוקטור לפילוסופיה, אשר נחשב לתואר שלישי ודורש הגשת עבודת מחקר מקיפה ותיזה[1]. הקיצור הנפוץ בצפון אמריקה לדוקטור לרפואה הוא M.D (מלטינית: Medicinae Doctor) ו-M.B.B.S (מלטינית: Medicinae Baccalaureus Baccalaureus Chirurgiae) בבריטניה ובמדינות שאימצו ממנה שיטה זו.
בישראל, כדי שבעל תואר דוקטור לרפואה יהיה רשאי לעבוד בתור רופא עליו לעבור רישוי על ידי משרד הבריאות, אשר ניתן לאחר השלמת שנת הסטאז׳[2].
בשנת 1703 העניקה אוניברסיטת גלאזגו לבוגר הראשון של בית הספר לרפואה שלה, סמואל בניון, את התואר ד"ר לרפואה .M.D[3]. סקוטלנד המשיכה עם חלוקת תואר זה עד שבמאה ה-19 בוצע יישור קו בין כל האוניברסיטאות בבריטניה, והוחלט לאמץ את התואר החדש M.B.B.S. בהמשך, אוניברסיטאות בארצות הברית החליטו להשתמש בתואר ההיסטורי M.D ומאז תואר זה הוא הנהוג ברוב העולם.
בישראל, בשנת 1952 הוענקו לראשונה 63 תוארי "ד"ר לרפואה (M.D)" למסיימי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים[4].
האשה הראשונה לקבל תואר דוקטור לרפואה בארצות הברית הייתה אליזבת בלקוול, שהוסמכה בינואר 1849. ב-1 בינואר 1859 הייתה אליזבת בלקוול לאישה הראשונה שנרשמה בפנקס הרופאים בממלכה המאוחדת. בשנת 1877 הייתה סופיה ג'קס-בלייק לאישה הראשונה מסקוטלנד שקיבלה תואר דוקטור לרפואה. בשנת 1903 הוסמכה מרת ד. פאסקער, שלמדה רפואה באוניברסיטת פריז, כאישה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור לרפואה באימפריה הרוסית[5].
בישראל, שש אוניברסיטאות שלהן יש פקולטות לרפואה רשאיות להעניק את התואר ד"ר לרפואה, והן:
התואר המוענק בישראל הוא תואר M.D כמקובל בארצות הברית ובמדינות נוספות. כדי לקבל את התואר, על הסטודנטים להשלים מסלול לימודים שאורכו שש שנים והוא מחולק לשלוש שנים של לימודים פרה-קליניים (לימודי בסיס ויסודות), שבסופן זכאים הסטודנטים לתואר בוגר במדעי הרפואה (B.Sc.Med.), ושלוש שנים של לימודים קליניים שמתרחשים בבתי החולים שמסונפים למוסד הלימודים. בנוסף נדרשים הסטודנטים להגיש גם עבודת מחקר[6] ולבצע שנת סטאז' במהלכה מתנסה הסטאז'ר בעבודת הרופא. לאחר מסלול זה, זכאים המסיימים לקבל את התואר ד"ר לרפואה וכן זכאים לרישיון לעסוק ברפואה בישראל. הרישיון לעסוק ברפואה במדינת ישראל, מסמיך את הרופא לעסוק ברפואה כללית, ללא תחום התמחות ספציפי. כדי לבצע התמחות, יש להשלים מסלול התמחות כנקבע על ידי המועצה הרפואית לישראל (הר״י), שנמשך בין 4 ל-6 שנים עבור התמחות בסיס, ובין 1 ל-3 שנים עבור התמחות על[7].
קיים בישראל גם מסלול לימודים מקוצר של ארבע שנים לבוגרי תואר ראשון[8]. מסלול זה קיים באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת אריאל. לאחר ארבע שנים, נדרשים הסטודנטים במסלול זה לעשות שנת סטאז' שלאחריה הם זכאים לתואר ד"ר לרפואה[9][10][11].
בישראל פועלים להגדלת מספר בוגרי הרפואה, כדי להתאים לקצב גידול האוכלוסייה[12]. כדי להעלות את מספר הסטודנטים הישראלים במקצועות הרפואה, הוחלט במועצה להשכלה גבוהה על סגירתן של תוכניות בינלאומיות ברפואה לסטודנטים מחו"ל החל משנת הלימודים האקדמית תשפ"ד, וקליטתם של סטודנטים ישראלים במקומם[13][14], ובכך צפוי מספר הלומדים הישראלים לגדול בכ-130 סטודנטים. נוסף על כך, במשרד הבריאות פועלים כדי להעלות את מספר הסטודנטים בלימודי הרפואה[15]. במשרד כינסו ועדה לטיפול במצוקת כוח האדם במערכת הבריאות[16], אחד מיעדי הוועדה הוא העלאת מספר הסטודנטים המתחילים ללמוד מדי שנה ל-2,000 (בעוד שמספרם נכון לשנת 2023 הוא כ-800 בלבד).
אתרי אינטרנט של בתי ספר לרפואה:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
