Loading AI tools
משחק כדורגל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גמר ליגת האלופות 2007 היה משחק כדורגל שהתקיים באצטדיון האולימפי באתונה שביוון ב-23 במאי 2007, שתוצאתו קבעה את זוכת ליגת האלופות לעונת 2006/2007. במשחק שיחק המועדון האנגלי ליברפול כנגד המועדון האיטלקי מילאן. שני המועדונים נפגשו בפעם השנייה בשלוש שנים במשחק הגמר, מה שהוסיף לחשיבות המעמד. בניגוד לפעם הקודמת, מילאן ניצחה במשחק בתוצאה 1–2, לאחר צמד שערים של פיליפו אינזאגי.
 | |||||||
| אירוע | ליגת האלופות 2006/2007 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| תאריך | 23 במאי 2007 | ||||||
| מיקום | האצטדיון האולימפי, אתונה, יוון | ||||||
| השחקן המצטיין | פיליפו אינזאגי (מילאן) | ||||||
| שיפוט | הרברט פנדל (גרמניה) | ||||||
| צופים | 63,000 | ||||||
|
→ 2006 2008 ← | |||||||
| uefa.com | |||||||
לפני 2007, זכייתה האחרונה של מילאן במפעל הייתה בשנת 2003, בעוד זכייתה האחרונה של ליברפול הייתה ב-2005 אחרי ניצחון על מילאן. שתי הקבוצות החלו את הטורניר בסיבוב המקדמות השלישי, התקדמו לשלב הבתים וסיימו אותו במקום הראשון בביתם. בדרך התמודדו שתי הקבוצות כנגד מועדונים בולטים בכדורגל האירופי; מילאן שיחקה כנגד סלטיק, באיירן מינכן, ומנצ'סטר יונייטד, בעוד שליברפול ניצחה בשמינית הגמר את האלופה הקודמת, ברצלונה, ושיחקה כנגד פ.ס.ו איינדהובן וצ'לסי.
שתי הקבוצות החלו את דרכן במפעל ליגת האלופות בסיבוב המוקדמות השלישי, על בסיס מיקומם בעונה הקודמת בליגות המקומיות של כל אחת מהן. לאחר שניצחו את יריבותיהן הוגרלו לשלב הבתים, אותו סיימו השתיים בראש הטבלה, כל קבוצה בביתה. כל המשחקים, עד לגמר, כללו מפגשים כפולים עם היריבות, במתכונת של בית וחוץ. סיבוב המוקדמות השלישי, כמו גם השלבים שלאחר שלב הבתים, היו במתכונת גביע, או "נוק-אאוט", לפיה העולה לשלב הבא נקבעת לפי הפרשי השערים בסיכום שני המפגשים.
את משחקי הבית שיחקה מילאן באצטדיונה סן סירו אשר במילאנו, בעוד שליברפול אירחה את יריבותיה באנפילד, אצטדיונה הוותיק שבעירה.
מילאן החלה את דרכה בסיבוב המוקדמות השלישי כנגד אלופת סרביה הכוכב האדום בלגרד. מילאן עלתה לשלב הבא בזכות ניצחונות 0–1 בביתה ו-1–2.
בהגרלת הבתים שובצה מילאן בבית ח', יחד עם א.א.ק. אתונה, אנדרכלט וליל. מילאן פתחה במגמה חיובית וניצחה את אתונה באצטדיונה הביתי סן סירו 0-3 משערים של פיליפו אינזאגי, יואן גורקוף וקאקה. מילאן סיימה בתיקו מאופס עם ליל במחזור השני, אך היא ניצחה בשני המשחקים הבאים, נגד אנדרלכט, בהם הצטיין במיוחד שחקנה קאקה, אשר הבקיע בשניהם 4 שערים.[1][2]
על אף פתיחה טובה זו מילאן כשלה בשני משחקיה הבאים בסן סירו, ועלתה בין השאר בזכות כישלונן של ליל ואנדרלכט להגיע להכרעה במשחקים ביניהן. לאחר שישה משחקים מילאן עמדה בראש הבית ולה 10 נקודות, כאשר יריבתה העיקרית ליל, אשר ניצחה אותה במשחק האחרון 0–2, התייצבה כסגניתה.
הבית של מילאן
| קבוצה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 מילאן |
6 | 3 | 1 | 2 | 8 | 4 | 4 | 10 |
 ליל |
6 | 2 | 3 | 1 | 8 | 5 | 3 | 9 |
 א.א.ק. אתונה |
6 | 2 | 2 | 2 | 6 | 9 | -3 | 8 |
 אנדרלכט |
6 | 0 | 4 | 2 | 7 | 11 | -4 | 4 |
מילאן שובצה לשחק נגד סלטיק בשמינית הגמר. במפגש הראשון בין השתיים, באצטדיונה הביתי של סלטיק בגלאזגו, נפרדו השתיים בתיקו מאופס וזאת הייתה גם התוצאה בסיום 90 הדקות של המפגש במילאנו. מכיוון שבשלב זה הייתה חייבת להתקיים הכרעה בין הקבוצות, המשחק השני נכנס להארכה, כאשר במחציתה השנייה הובקע שער הניצחון מרגלי קאקה, אשר במהלך אישי רץ ממחצית המגרש ולבסוף הבקיע בין רגליו של שוער סלטיק.[3]
ברבע הגמר שובצה מילאן כנגד הקבוצה הגרמנית עטורת התארים באיירן מינכן. המשחק הראשון היה מותח למדי - מילאן עלתה ליתרון פעמיים, אך באיירן הצליחה להשוות התוצאה לאחר כל שער, עד לתוצאת הסיום 2-2, אשר נקבעה בשער של שחקן באיירן דניאל ואן בויטן בסמוך לתום המשחק.[4] במפגש הגומלין באצטדיונה של באיירן, אליאנץ ארנה, ניצחה מילאן 2-0, בין השאר הודות לשערים מהירים בתחילת המשחק.[5]
בחצי הגמר פגשה מילאן שוב קבוצה מרובת הישגים ותארים, מנצ'סטר יונייטד האנגלית. גם כאן המשחק הראשון, באולד טראפורד אשר באנגליה, היה מותח למדי והוכרע רק בדקות הסיום. המשחק התאפיין בטעויות של שחקני ההגנה משני הצדדים, שהובילו לשערים לחובתן. על אף יתרון של מילאן באמצע המשחק, שני שערים של חלוץ יונייטד ויין רוני קבעו את תוצאת הסיום 2–3 למנצ'סטר.[6] בביתה מילאן שלטה במגרש לאורך כל המשחק והביסה את יונייטד 0–3 בגומלין באיטליה, עם שערים של קאקה, סידורף וג'ילארדינו, ומילאן עלתה לגמר בפעם ה-11 בתולדותיה.[7]
ליברפול פתחה את עונתה האירופית בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות, במשחק כפול כנגד מכבי חיפה הישראלית. ליברפול ניצחה במשחק הראשון באנגליה 1–2. המשחק השני הסתיים בתוצאה 1-1. בסיכום המשחקים היה 2–3 לזכות ליברפול, שעלתה לשלב הבתים.
ליברפול שובצה לבית ג', לצד בורדו הצרפתית, גלאטסראיי הטורקית ופ.ס.ו איינדהובן ההולנדית. משחקה הראשון היה נגד איינדהובן והסתיים בתיקו מאופס. במשחק השני הראו האנגלים יכולת משופרת והובילו כבר מדקות הפתיחה, בדרך לניצחון 2–3 על גלאטסראיי. בשני המשחקים הבאים שיחקה ליברפול כנגד בורדו וניצחה בשני המקרים: 0-1 בצרפת ו-0–3 באנגליה. תוצאות טובות אלו, אשר הושגו בעיקר בזכות כוכבה של ליברפול פיטר קראוץ' וחבריו לקבוצה לואיס גרסיה וסטיבן ג'רארד, הבטיחו לליברפול את המעבר לשלב הבא. במשחק לאחר מכן, בזכות ניצחון 0–2 על איינדהובן הבטיחה ליברפול גם את המקום הראשון בבית המוקדם. המשחק האחרון, אשר תוצאתו הייתה חסרת משמעות עבור ליברפול, הסתיים בהפסד ביתי 2–3 לגלאטסראיי.[8]
הבית של ליברפול
אתגר כבד עמד מול ליברפול בשמינית הגמר עם התברר זהות יריבתה - זוכת ליגת האלופות בעונה הקודמת ברצלונה. המשחק הראשון היה בקאמפ נואו, אצטדיונה של ברצלונה. ברצלונה עלתה ליתרון מוקדם, אולם שחקני ליברפול הצליחו להעלותה ליתרון 1–2 ולשמור עליו עד תום המשחק. בכך הייתה ליברפול לקבוצה השנייה בלבד באותה עונה שהצליחו לנצח את ברצלונה בקאמפ נואו. במשחק הגומלין שיחקה ליברפול במערך הגנתי בניסיון לשמור על יתרונם מהמשחק הראשון. על אף שברצלונה הצליחה להבקיע שער אחד ולנצח במשחק, הרי ששני שערי החוץ שהבקיעה ליברפול שימשו שובר שוויון והעלו את ליברפול לרבע הגמר.[9]
ברבע הגמר פגשה ליברפול בסגניתה מהבית המוקדם - פ.ס.ו איינדהובן. במפגש הראשון שוב ניצחה ליברפול את הקבוצה ההולנדית 0–3 בזכות כוכביה ג'רארד, ריסה וקראוץ'. במשחק הגומלין ניצחה ליברפול 0–1 בביתה ועלתה לחצי הגמר, שם פגשה ביריבתה מהפרמייר ליג - צ'לסי. צ'לסי ניצחה במשחק הראשון סטמפורד ברידג', אצטדיונה הביתי, משער של ג'ו קול. ליברפול אימצה כוחותיה במשחק הגומלין, אך בתום 90 דקות השיגה גם היא שער בודד - 0-1, וכך נוצר מצב תיקו בסיכום שני המשחקים - 1-1 משערים ביתיים, ועל כן משחק הגומלין הגיע להארכה בת 30 דקות. גם הארכה זו לא הובילה לשינוי התוצאה, על אף שער של שחקן ליברפול דירק קויט שנפסל עקב נבדל. הקבוצות התייצבו לדו-קרב בעיטות עונשין. שוערה של ליברפול הצליח להדוף שתיים מבעיטות צ'לסי. בכך נפל הפור בחלקו של קויט, אשר שערו נפסל קודם לכן, להבקיע את שער הניצחון של ליברפול, ולהעלותה למשחק הגמר.[10]
| מילאן | ליברפול | ||||
|---|---|---|---|---|---|
 סלטיק ח 0-0 | שמינית גמר משחק ראשון | ברצלונה  ח 1-2 | בלאמי 43' ג'ון ארנה ריסה 74' | ||
| סלטיק ב 0-1 תוספת זמן | קאקה 93' | משחק גומלין | ברצלונה ב 1-0 | ||
 באיירן מינכן ב 2-2 | פירלו 40' קאקה 84'(עונשין) | רבע הגמר משחק ראשון | פ.ס.ו איינדהובן  ח 0-3 | ג'רארד 27' ריסה 49' קראוץ' 63' | |
| באיירן מינכן ח 0-2 | סידורף 27' אינזאגי 31' | משחק גומלין | פ.ס.ו איינדהובן ב 0-1 | קראוץ' 67' | |
 מנצ'סטר יונייטד ח 3-2 | קאקה 22' 37' | חצי גמר משחק ראשון | צ'לסי ח 1-0 | ||
| מנצ'סטר יונייטד ב 0-3 | קאקה 11' סידורף 30 ג'ילארדינו 78' | משחק גומלין | צ'לסי ב 0-1 ליברפול ניצחה 1–4 בבעיטות עונשין | אגר 22' | |
לאחר שניצחו את כל יריבותיהן בשלבי ה"נוק אאוט", התייצבו מילאן וליברפול למשחק הגמר. בניגוד לשלבים הקודמים, התקיים המשחק באצטדיון נייטרלי - שאינו שייך לאף אחד מהמועדונים המשתתפים במשחק - האצטדיון האולימפי אשר באתונה - והמנצחת בו תזכה בתואר ללא צורך במשחק גומלין. על ארגון המשחק הופקדה התאחדות הכדורגל היוונית ומעליה ארגון אופ"א עצמו. תאריך המשחק נקבע ל-23 במאי 2007.
לפני המשחק עלו מספר בעיות בארגונו. מתוך 63,800 כרטיסים אשר היו זמינים לאצטדיון, רק 9,000 כרטיסים נמכרו במכירה רגילה. יתר הכרטיסים חולקו בין שתי הקבוצות, 17,000 לכל אחת, ארגון אופ"א ונותני החסות למשחק, אשר קיבלו 28,000 כרטיסים.[11][12] כתוצאה אוהדים רבים אשר רצו לקנות כרטיסים ביום המשחק לא יכלו להיכנס. משטרת יוון אשר נשלחה להשליט סדר במקום טיפלה בעומס האוהדים הממורמרים על ידי כך שפשוט הודיעה כי איש לא יכנס שכן האצטדיון מלא, זאת על אף שחלק מהאוהדים אשר המתינו מחוץ לאצטדיון כבר רכשו את הכרטיסים.[13] גורמים באופ"א טענו כי החלטה זו נבעה ממקרי ספסרות וזיוף כרטיסים. לטענתם, לפחות 5,000 אוהדים ללא כרטיסים או עם כרטיסים מזויפים הצליחו למצוא דרכם לתוך האצטדיון ובכך מלאו את 74,000 המושבים שבו, ועל כן המשטרה סירבה להכניס אוהדים נוספים מחשש לצפיפות יתר שתגרום לאסון.[14]
האוהדים שרכשו את הכרטיסים לא היו מוכנים לקבל את הגזירה וניסו לפרוץ דרך המחסומים שהקימו כוחות המשטרה. היוונים השתמשו בגז מדמיע ובאלות על מנת לפזר את הקהל.[13] דובר אופ"א ויליאם גאילרד האשים את אוהדי ליברפול בגרימת הבעיות, והצהיר, "אוהדי מילאן לא התמודדו עם אותן הבעיות כיוון שלא התנהגו באותו אופן".[15] דיווח של אופ"א שפורסם לאחר הגמר תייג את אוהדי ליברפול כ"גרועים ביותר באירופה" וגאילרד ציין: "איזה עוד קבוצת אוהדים גונבת כרטיסים מחבריהם האוהדים או מידיים של ילדים?".[16] נשיא אופ"א מישל פלאטיני התנצל מאוחר יותר על ההערה.[17] חלק מהביקורת על הארגון ניטחה גם באופ"א עצמה, בטענות כי הליך ביקורת הכרטיסים היה לוקה בחסר וכי לא ננקטו אמצעים מספיקים לשליטה בכמות האוהדים הגדולה.[18] ראשי ליברפול טענו כנגד אופ"א כי הקצבת הכרטיסים הייתה גבוהה מאוד ביחס לבסיס אוהדיהם וכן כי ניתנו רק 16 כרטיסים לכל קבוצה עבור אוהדים נכים.[19][20]
עבור שתי הקבוצות היה המשחק לחשוב ביותר באותה עונה. הן ליברפול והן מילאן לא הצליחו לזכות באף תואר אחר. על כן, לא רק שהיה זה התואר החשוב ביותר עליו יכלו להתמודד, הרי שהיה זה גם התואר היחיד בו יכלה כל אחת מהקבוצות לזכות. שתי הקבוצות נפגשו שנתיים קודם לכן באותו מעמד, אז חזרה ליברפול מפיגור 0–3 וניצחה בדו-קרב בעיטות עונשין, מה שגרם לתקוות נקמה מצד מילאן.[21]
לפיכך, הקבוצות העלו למגרש את הרכביהן החזקים ביותר. ברם, עבור כל אחת מהקבוצות שיחק אחד משני השחקנים הטובים ביותר באותה עונה בליגת האלופות - מילאן הגיעה למעמד הודות לשחקנה קאקה, שעשרת שעריו במהלך העונה האירופאית העניקו לו את התואר "מלך השערים", ומנגד פיטר קראוץ', שהוכתר כאחד מסגניו עם שישה שערים, שיחק במדי ליברפול.
נתון נוסף אשר ניכר מההרכבים שהועלו הוא כי מילאן בחרה להעלות הרכב מבוגר יחסית, שגילו הממוצע היה מעט יותר מ-31 שנים - ההרכב המבוגר ביותר בתולדות משחקי הגמר של ליגת האלופות. בין שחקניה היה פאולו מלדיני הוותיק, אשר חודש לאחר המשחק חגג את יום הולדתו ה-39.[22]
גם הרכבה של ליברפול היה משופע ניסיון, וכלל חמישה שחקנים אשר השתתפו עוד בגמר הקודם של ליברפול מול מילאן, שנתיים לפני כן, ובהם צ'אבי אלונסו, ג'יימי קראגר, סטיב פינן, סטיבן ג'רארד וג'ון ארנה ריסה.
| 23 במאי 2007 20:45 |
מילאן |
2–1 | ליברפול |
האצטדיון האולימפי, אתונה צופים: 63,000 שיפוט: הרברט פנדל (גרמניה) |
אינזאגי  45', 82' |
(סיקור) | קויט 89' |
          מילאן
|
     ליברפול
|
|
 |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לפני תחילת המשחק נערך טקס הפתיחה המסורתי של גמר ליגת האלופות. לאחר מכן הוצגו הרכבי הקבוצות וצוות השופטים. צוות זה היה מורכב מרביעייה גרמנית, ובראשם הרברט פנדל (Herbert Fandel). שריקת הפתיחה אירעה ב-20:45 על פי השעון המקומי, כאשר הכדור ניתן לשחקני ליברפול לבעיטת הפתיחה.
המשחק החל באופן אגרסיבי למדי ושתי הקבוצות הרבו בעבירות כבר בדקות הראשונות. המהלך המשמעותי הראשון היה בדקה התשיעית, כאשר שחקן ליברפול ג'רמיין פנאנט חטף את הכדור מיריבו מארק יאנקולובסקי והצליח לבעוט לכיוון השער, אך שוער מילאן דידה הדף את הבעיטה. מילאן החלה תוקפת גם היא וניסתה להעביר את הכדור לשחקניה ההתקפיים בקרבת שערה של ליברפול, אך ההגנה של ליברפול סיכלה את המאמצים. במהלך הדקות הבאות נרשמו ניסיונות נוספים משני הצדדים להבקיע שערים, כאשר ג'ון ארנה ריסה וצ'אבי אלונסו החמיצו את המסגרת בבעיטות ממרחק רב, בעוד שמאסימו אודו ויאנקולובסקי יזמו מהלכים התקפים מצידה של מילאן. לבסוף, השער הבודד במחצית נקבע בדקותיה האחרונות, כאשר חלוץ מילאן פיליפו אינזאגי, הבקיע בעקבות בעיטה חופשית של חברו לקבוצה אנדראה פירלו, אשר פגעה בגבו. המגע המפתיע בין גבו של אינזאגי לכדור הטעה את שוער ליברפול חוסה ריינה, ואינזאגי מיהר לנצל את הפרצה והבקיע.[23] העוקבים אחר שידור הטלוויזיה שיכלו לראות את המהלך בהילוך חוזר ואיטי הבחינו כי הכדור פגע בזרועו העליונה של אינזאגי בדרכו לשער, אך השופט לא פסק לעבירה בטענה לנגיעת יד, דבר שהיה פוסל את השער. [24] אינזאגי הודה לאחר המשחק כי תכנן שהכדור יפגע בגופו, אך מגע היד היה בלתי מכוון.[25] המחצית נסתיימה ביתרון 0–1 למילאן והקבוצות ירדו מהמגרש להפסקת המחצית.
ליברפול שיחקה בזהירות לאחר ההפסקה והרבתה להחזיק בכדור, אך מיעטה להתקיף. כמעט 20 דקות עברו בטרם מהלך התקפי של ליברפול הקרבה להשוואת התוצאה - היה זה בדקה ה-62 כאשר הקפטן סטיבן ג'רארד ניצל טעות של ג'נארו גאטוזו ופרץ את ההגנה עד לשוער מילאן דידה, אך זה הצליח להגן על שערו. המשחק המשיך באותו האופן, כאשר עיקר הפעילות התרכזה בחצי המגרש של האיטלקים, כאשר שחקני ליברפול מחזיקים בכדור, אך לא מאיימים על שערה של מילאן. מאמן ליברפול רפא בניטז החליף את חאבייר מסצ'ראנו בחלוץ פיטר קראוץ', בתקווה להפיח חיים במשחק ההתקפי של קבוצתו.[23] ברם, הדבר דווקא סייע למילאן ושחרר את חלוצה - קאקה, אשר עליו הופקד מסצ'רנו. לבסוף, בדקה ה-82 קאקה הצליח למסור לאינזאגי, אשר בתורו עבר את שוער ליברפול וגלגל פנימה.
שחקני ליברפול ניסו לתקוף את שערה של מילאן בניסיון להציל את המשחק, אך על אף שער מנגיחה של דירק קויט בדקה ה-89, מילאן הצליחה לשמור על היתרון עד לשריקת הסיום ובכך לזכות בגביע.[23]
בסיום המשחק ניתן הגביע לקפטן מילאן, פאולו מלדיני, ביציע הכבוד, בטרם הצטרף לחבריו על כר הדשא לחגיגותיהם וצילומי העיתונאים.
|
מחצית ראשונה
|
מחצית שנייה
|
כללי
|
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
