בית קברות יהודי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בית קברות יהודי (או בית עלמין, בית עולם, בית החיים, בית שלום) הוא בית קברות שבו טומנים היהודים את מתיהם כדי לקיים את מצוות הקבורה. בית קברות יהודי נרכש ונתמך בדרך כלל בכספים קהילתיים,[1] והקמת בית קברות היא אחת העדיפויות הראשונות של קהילה יהודית חדשה.
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/2/22/Juedischer_Friedhof_Wankheim%2BTuebingen_14.jpg/640px-Juedischer_Friedhof_Wankheim%2BTuebingen_14.jpg)
שמירה על כבוד המת היא עיקר חשוב בהלכה היהודית, ממנו נובעים כללים להתנהלות תקינה בבית קברות. עם חנוכתו של בית קברות יהודי, מתקיים בו טקס קידוש מיוחד ועליו להישאר ללא הפרעה תמיד. הפרעה למתים, הפקת תועלת מגופה או מקבר, או פעולה בכל דרך העלולה להיתפס כ"לעג לרש", כמו הערות גנאי או בדיחה, אסורות לגמרי. כמו כן, אכילה, שתייה או עישון, אסורים בנוכחות המתים.[2]
גילוי כבוד ראוי למתים מחייב גם הימנעות מהלנת המת, שימוש בהיתרים הלכתיים בשבתות ובחגים דתיים כדי להבטיח טיפול הולם במתים, טהרת גוף המת לקראת קבורה ועיטופו בתכריכים.