איסור הלנת המת
מצוות לא תעשה מהתורה על עיכוב קבורת המת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איסור הלנת המת הוא מצוות לא תעשה מהתורה על עיכוב קבורת המת. פשט המקרא אמנם מתייחס להרוגי בית דין, אולם המשנה בסנהדרין מבארת שהאיסור נוגע לכל אדם.[1]
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
מקרא | דברים, כ"א, כ"ג |
---|---|
משנה | מסכת סנהדרין, פרק ו', משנה ה' |
משנה תורה | הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ט"ו, הלכות ז'-ח' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימן שנ"ז |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ס"ו ספר החינוך, מצווה תקל"ו |
![]() ![]() |
סגירה
בנוסף על איסור הלנת המת, קיימת מצוות עשה מקבילה לקבור את המת ביום מותו. לגבי מצווה זו נחלקו הפוסקים אם היא חלה להלכה על כל מת או דווקא על הרוגי בית דין.
מותר לפי ההלכה להלין את המת אם הדבר נעשה לכבודו של מת[2].
הציווי מופנה אל קרובי המשפחה של המת, ואם אין לו קרובי משפחה, מופנה הציווי אל בני עירו.
חכמי המשנה נחלקו אם האיסור מתייחס רק למגדף ועובד עבודה זרה כדעת חכמים או לכל מי שהתחייב סקילה (כל הנסקלין נתלין) כדעת רבי אליעזר.[3] ההלכה נפסקה כדעת חכמים שרק לגבי מגדף ועובד עבודה זרה קיים האיסור.[4]