בושרוד וושינגטון

בושרוד וושינגטון |(באנגלית: Bushrod Washington;‏ 5 ביוני 1762 – 26 בנובמבר 1829) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1798 ועד למותו. בבית המשפט העליון הוא היה בעל ברית נאמן של נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל.

בושרוד וושינגטון
Bushrod Washington

בושרוד וושינגטון, 1828
לידה	5 ביוני 1762 מאונט הולי, קולוניית וירג'יניה, האימפריה הבריטית
פטירה	26 בנובמבר 1829 (בגיל 67) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	מאונט ורנון, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	קולג' ויליאם ומרי
מפלגה	המפלגה הפדרליסטית
בן או בת זוג	Julia Anne Blackburn
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית 20 בדצמבר 1798 – 26 בנובמבר 1829 (31 שנים) תחת נשיאי בית המשפט העליון אוליבר אלזוורת' ג'ון מרשל נשיא ממנה ג'ון אדמס → ג'יימס וילסון הנרי בולדווין ←
חבר בית הנבחרים של וירג'יניה מטעם מחוז וסטמורלנד 15 באוקטובר 1787 – 23 ביוני 1788 (253 ימים)

וושינגטון היה מייסד שותף ונשיא של תנועת ההתיישבות האמריקאית, שקידמה את הגירתם של עבדים משוחררים בחזרה לאפריקה. כאחיינו של הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון, שהיה חשוך ילדים, הוא ירש את מסמכיו ואת אחוזתו מאונט ורנון, שעברה לרשותו ב-1802, לאחר פטירת אלמנתו של דודו, מרתה וושינגטון.

ראשית חייו

בושורד וושינגטון נולד באחוזת בושפילד, אחוזת מטעים השוכנת במאונט הולי, שבמחוז וסטרמורלנד שבקולוניית וירג'יניה.^[1] הוא היה בנם של ג'ון אוגוסטין וושינגטון (אנ'), אחיו של ג'ורג' וושינגטון, ושל רעייתו, האנה בושרוד.

ב-1778 סיים וושינגטון את לימודיו בקולג' ויליאם ומרי וכבוגר שלו הוא היה ב-1780 החבר ה-41 של אחוות פי בטא קפא. לאחר שיחד עם ג'ון מרשל הוא החל ב-1780 ללמוד משפטים בהדרכתו של ג'ורג' וית', הוא הצטרף ב-1871 לצבא הקונטיננטלי ושירת בו כטוראי עד 1782.

לאחר פרישתו מהצבא, מימנו אביו ודודו את המשך הכשרתו המשפטית בהדרכתו של ג'יימס וילסון.^[2] לאחר תום הכשרתו אצל וילסון באפריל 1784, שב וושינגטון למחוז וסטמורלנד, נשא לאישה את ג'וליה אן (אנה) בלקברן, ופתח משרד עורכי דין פרטי. וושינגטון עסק בעריכת דין במגזר הפרטי מאז ועד -1798.

קריירה

ב-1787 נבחר וושינגטון כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה. ב-1788 הוא היה חבר בוועידת האשרור של וירג'יניה, שם הוא הצביע בעד אשרור חוקת ארצות הברית.^[3]

ב-29 בספטמבר 1798 מונה וושינגטון במינוי פגרה על ידי הנשיא ג'ון אדמס כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של ג'יימס וילסון שנפטר, לאחר שג'ון מרשל דחה את המינוי בשל רצונו להיבחר למשרה פוליטית. מינויו הקבוע של וושינגטון הוגש ב-18 בדצמבר ויומיים אחר כך אושר מינויו על ידי הסנאט של ארצות הברית.

ב-7 בפברואר 1799, בגיל 36, הושבע וושינגטון לתפקידו. שנתיים לאחר מכן, מונה מרשל כנשיא בית המשפט העליון. וושינגטון הצביע יחד אתו בכל פסקי הדין למעט שלושה (אחד מהם היה פסק הדין "אוגדן נגד סאונדרס" (Ogden v. Saunders). בתקופה בה כיהן וושינגטון על בבית המשפט בנשיאותו של מרשל, הוא כתב את חוות הדעת בפסק הדין "קורפידל נגד קורייל" (Corfield v. Coryell). בפסק דין זה הוא מנה מספר זכויות שנחשבו בעיניו כ"זכויות וחסינויות (Privileges and Immunities) של האזרחים בכמה מדינות".^[4]

נכסיו

אחוזת מאונט ורנון, שאותה קיבל בושרוד וושינגטון בירושה מדודו, ג'ורג' וושינגטון, לאחר מות דודתו, מרתה וושינגטון.

בשנת 1795 בערך, רכש וושינגטון את אחוזת בלוודיר בריצ'מונד, לשעבר אחוזתו של ויליאם ביירד השלישי. הוא החזיק באחוזה עד למינויו לבית המשפט העליון ב-1798.^[5]

עם מות דודתו מרתה וושינגטון ב-1802, ירש וושינגטון את כל מסמכיו של דודו ג'ורג' וושינגטון וכן את החלק העיקרי של אחוזתו, כולל אחוזת המטעים מאונט ורנון, כפי שצוין בצוואה של דודו.^[6] על פי הצוואה היו כל עבדיו של ג'ורג' וושינגטון אמורים להיות משוחררים לאחר מות רעייתו. עם זאת, מרתה שחררה את העבדים כבר ב-1800, טרם מותה.^[7]

כאשר עברו בושרוד וושינגטון ורעייתו למאונט ורנון מיד לאחר מותה של מרתה וושינגטון, הוא הביא עמו את עבדיו לאחוזה.^[8] האחוזה לא הניבה הכנסות מרובות, והוא מצא שהוא לא יוכל לממן את הוצאות האחוזה מפעילותה וממשכורתו כשופט עליון.^[9]

כתוצאה מכך, בתקופת מגוריו שם התדרדר מצב האחוזה.^[10] בשל אי-הרווחיות של אחוזותיו, מכר וושינגטון רבים מעבדיו כדי לממן את הוצאות האחוזה.^[9]

פעילות ציבורית

ב-1813, שנה לאחר שהוקמה, נבחר וושינגטון כחבר באגודת העתיקות האמריקאית (American Antiquarian Society).^[11] ב-1816 הוא היה לחבר מייסד של תנועת ההתיישבות האמריקאית, שקידמה את חזרתם לאפריקה של העבדים המשוחררים. וושינגטון היה לנשיא הראשון של התנועה עד ליומו האחרון.^[12]

העובדה שהוא מכר את חלק מעבדיו כדי לממן הוצאות האחוזה, גרמה לזעם בקרב מתנגדי העבדות, שהעלו את השאלה מדוע נשיא תנועת ההתיישבות האמריקאית לא שימש דוגמה בשחרור עבדיו, כפי שעשה דודו.^[9][12] הם סברו שעליו לשחרר את עבדיו כדי שיצאו בתנועת ההגירה לליבריה.^[9]

מותו ומורשתו

בושרוד וושינגטון נפטר בפילדלפיה ב-26 בנובמבר 1829, כאשר היה בעיצומו של סבב שיפוט ברכיבה. רעייתו נפטרה יומיים אחריו, בעת שעסקה בהעברת גופתו לקבורה. שניהם קבורים באחוזת הקבר של משפחת וושינגטון במאונט ורנון. בחזית הקבר ניצב אובליסק.

בשל תפקידו בתנועת ההתיישבות האמריקאית, שפעילותה הובילה להקמתה של ליבריה, נקרא על שמו האי בושרוד הסמוך לבירת המדינה מונרוביה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בושרוד וושינגטון בוויקישיתוף

• בושרוד וושינטון באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
• בושרוד וושינגטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בושרוד וושינגטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Wayland, John Walter (1944). The Washingtons and Their Homes. Baltimore, Maryland: Clearfield. p. 125.
2. Fister, Jude M. (2014). America Writes Its History, 1650-1850: The Formation of a National Narrative. Jefferson, North Carolina: McFarland and Company, Inc. pp. 120–121.
3. Grigsby, Hugh Blair (1890). Brock, R.A. (ed.). The History of the Virginia Federal Convention of 1788 With Some Account of the Eminent Virginians of that Era who were Members of the Body. Collections of the Virginia Historical Society. New Series. Volume IX. 1. Richmond, Virginia: Virginia Historical Society. pp. 344–346.
4. "All Privileges and Immunities of Citizens in the Several States". Justia: US Law. 2015. Retrieved December 29, 2015. Archived September 8, 2015, at the Wayback Machine.
5. Dabney, Virginius (1990). Richmond: The Story of a City: Revised and Expanded Edition. Charlottesville, Virginia: University Press of Virginia. p. 19.
6. Fister, Jude M. (2014). America Writes Its History, 1650-1850: The Formation of a National Narrative. Jefferson, North Carolina: McFarland and Company, Inc. p. 90.
7. "George Washington and Slavery". George Washington's Mount Vernon: Digital Encyclopedia. Mount Vernon Ladies' Association. 2015. Archived September 5, 2015, at the Wayback Machine.
8. Lossing, Benson J. (1870). "The Home of Washington; Or, Mount Vernon and Its Associations, Historical, Biographical, and Pictorial". Hartford, Connecticut: A.S. Hale & Company. p. 351.
9. Fister, Jude M. (2014). America Writes Its History, 1650-1850: The Formation of a National Narrative. Jefferson, North Carolina: McFarland and Company, Inc. p. 124.
10. Dramatic Rescue of George Washington's Estate". Mount Vernon Ladies' Association. Archived from the original on December 29, 2008.
11. "Members". Worcester, Massachusetts: American Antiquarian Society. 2020. Archived July 28, 2020, at the Wayback Machine.
12. Dunne, Gerald. "Bushrod Washington and The Mount Vernon Slaves". 1980 Yearbook. Supreme Court Historical Society. Archived from the original on October 9, 2002.