ארכיפלג רבייאחיחדו
קבוצה של 4 איים באוקיינוס השקט השייכים למקסיקו, וכוללים כמה מיני עופות אנדמיים. אתר מורשת עולמית. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארכיפלג רבייאחיחדו (בספרדית: Archipiélago de Revillagigedo) או גם איי רבייאחיחדו (Islas Revillagigedo) הוא קבוצה של ארבעה איים געשיים באוקיינוס השקט השייכים למקסיקו, וידועים במערכת האקולוגית הייחודית שלהם. האי סוקורו (אנ') שוכן כ-458 קילומטרים דרומית-מערבית לקאבו סן לוקאס, הקצה הדרומי של חצי האי באחה קליפורניה, והקבוצה כולה שוכנת מ-698 ועד 1,092 קילומטרים מערבית למנסניו. האיים מקושרים היסטורית למדינת קולימה, שקיבלה את האיים בשנת 1861 כדי להקים מושבת עונשין. האיים נמצאים בבעלות הממשל הפדרלי של מקסיקו ובתחום השיפוט שלו.[1][2]
 | |||||||
| תצלום אוויר של האי קולימה במהלך ביקורו של הנשיא אנריקה פניה נייטו באי בנובמבר 2016 | |||||||
| אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||
| מיקום | האוקיינוס השקט | ||||||
| קואורדינטות | 18°50′00″N 112°50′00″W | ||||||
| סוג | איים געשיים | ||||||
| שטח | 157.81 קילומטר רבוע, 636,685.375 הקטאר, 14,186,420.2027 הקטאר | ||||||
| גובה מרבי | Q1945827 | ||||||
| נתונים מדיניים | |||||||
| מדינה | מקסיקו | ||||||
| תאריך גילוי | 19 בדצמבר 1533 | ||||||
|
(למפת מקסיקו רגילה)   ארכיפלג רבייאחיחדו | |||||||
ביולי 2016 הוכרז ארכיפלג רבייאחיחדו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו,[3] ובנובמבר 2017 הוכרזו האיים כשמורה ימית (אנ') ופארק לאומי של מקסיקו (אנ').[4] חלק מהרי הגעש פעילים, כשההתפרצויות האחרונות התרחשו בוולקאן בארסנה (אנ') ב-1953, ובסוקורו ב-1993.
גאוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
השטח הכולל של האיים הוא 157.81 קילומטרים רבועים, והם פרוסים ממזרח למערב לאורך של כ-420 קילומטרים. תחנה של חיל הים המקסיקני בדרום האי סוקורו (אנ') מונה 45 תושבים (צוות). על קלריון (אנ') חיל מצב קטן של חיל הים המקסיקני עם תשעה גברים. אין תושבים אחרים באיים. האיים נקראים על שמו של דון חואן ויסנטה דה גואמס, הרוזן השני של רבייאחיחדו (אנ'), המשנה למלך ה-53 של ספרד החדשה.
| אי (שם חלופי) | אורך על רוחב (ק"מ) | שטח (קמ"ר) | הפסגה הגבוהה (מטרים) | |
| האיים הפנימיים (UTC-7) | ||||
| סן בנדיקטו (אנ') | 4.315 על 2.490 | 5.94 | בארסנה (310) | |
| סוקורו (אנ') (סן תומאס - San Tomás) | 16.813 על 15.629 | 132.06 | הר ("סרו") אוורמן (Evermann, 1,130) | |
| רוקה פרטידה (אנ') | 0.246 על 0.073 | 0.014 | (34) | |
| האי החיצוני (UTC-8) | ||||
| קלריון (אנ') (סנטה רוסה - Santa Rosa) | 8.544 על 3.686 | 19.80 | מונטה גלגוס (335) | |
| איי רבייאחיחדו | 420 על 115 | 157.81 | הר ("סרו") אוורמן (Evermann, 1,130) | |
שלושת האיים המזרחיים נקראים האיים הפנימיים. הם משתייכים לאזור הזמן UTC-7 (אנ'), בעוד שהחלק העיקרי של קולימה הוא UTC-6 (אנ'). קלריון נמצאת רחוק יחסית מערבה, ביותר מ-200 קילומטרים בהשוואה לאיים הפנימיים, וב-UTC-8 (אנ'). איי רבייאחיחדו הם אחת משלוש קבוצות איים מקסיקניות באוקיינוס השקט שאינן נמצאות על המדף היבשתי; האחרות הן האי גוואדלופה (אנ') ורוקאס אליחוס (אנ').
האקלים הוא טרופי גשום למחצה עם גשמי קיץ בכל הארכיפלג. באי סוקורו יש גם אזור אקלים טרופי חצי יבש (בין 0–400 מטרים מעל פני הים) ואזור אקלים סובטרופי גשום למחצה (בין 400–1,150 מטרים מעל פני הים) עם גשמי קיץ מדי פעם. באופן כללי, ארבעת האיים יבשים, עם כמות משקעים שנתית ממוצעת של 600 מילימטרים לשנה.[5]
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
מהמאה ה-16 עד המאה ה-19
אין עדויות להתיישבות אנושית על סוקורו לפני גילויו על ידי חוקרי ארצות ספרדים. ארננדו דה גריחלווה (ספ') וצוותו גילו אי לא מיושב ב-19 בדצמבר 1533, וקראו לו סנטו תומאס (Santo Tomás - האי סוקורו), וב-28 בדצמבר הם גילו את "איסלה דה לוס אינוסנטס" (Isla de los Inocentes ("אי החפים מפשע") - האי סן בנדיקטו). השם ניתן משום שהאי התגלה ביום של טבח החפים מפשע.
בנובמבר 1542 גילה רוי לופס דה וייאלובוס מחדש את האיים אינוסטנס וסנטו תומאס בזמן שחקר מסלולים חדשים ברחבי האוקיינוס השקט, וקרא לאי השני אנובלדה (Anublada, "מעונן"). וייאלובוס היה הראשון שדיווח על תצפית על האי רוקה פרטידה והעניק לו את שמו של ימינו (מילולית "סלע מפוצל"). בשנת 1608 ביקר באנובלדה מרטין יאנס דה ארמידה (Martín Yánez de Armida), שהיה אחראי על משלחת נוספת, ושינה את שמו לסוקורו (מילולית "עזרה"). בשנת 1779, היה חוסה קמאצ'ו (José Camacho) הראשון שדיווח על תצפית על האי שנותר, שלו קרא "סנטה רוסה" ("רוזה הקדושה"). מאוחר יותר שונה שמו של האי סנטה רוסה לקלריון על שם הבריג בפיקודו של הקברניט האמריקאי הנרי גיזלאר (Henry Gyzelaar) שעסק בסחר בצפון האוקיינוס השקט בשנות ה-20 של המאה ה-19.
באיי רבייאחיחדו ביקרו מספר מגלי ארצות אחרים: דומינגו דל קסטייו (Domingo del Castillo, 1541), מיגל פינטו (Miguel Pinto, 1772), אלכסנדר פון הומבולדט (1811), בנג'מין מורל (אנ') (1825), סר אדוארד בלצ'ר (אנ') (1839) שהכין את האוספים הבוטניים הראשונים וריב (Reeve), שהיה עד להתפרצות הר אוורמן ב-1848. ב-25 ביולי 1861, חתם הנשיא בניטו חוארס חתם על צו המעניק שליטה טריטוריאלית על ארבעת האיים למדינת קולימה. התוכנית שלו הייתה לבנות בית סוהר באי סוקורו; אף על פי שזה מעולם לא קרה, הצו לפיו האיים שויכו לקולימה מעולם לא בוטל. בשנת 1865, האי נחקר על ידי האורניתולוג האמריקאי אנדרו ג'קסון גרייסון (אנ'), שגילה את יונת סוקורו (אנ') (Zenaida graysoni), חקיין סוקורו (אנ') (Mimus graysoni) וינשוף שדוני סוקורו (Micrathene whitneyi graysoni) שקיבלו מאוחר יותר שמות מדעיים על שמו.
המאה ה-20
בתחילת המאה העשרים, קידם ד"ר ברטון וורן אוורמן (אנ'), מנהל האקדמיה למדעים של קליפורניה בסן פרנסיסקו, בקליפורניה, את המחקר המדעי של האיים. האוספים הביולוגיים המקיפים ביותר הושגו בשלב זה. שמו של הר הגעש באי סוקורו שונה לכבודו. בשנת 1957 הקים חיל הים המקסיקני בסיס ימי על סוקורו ומאז יש לו נוכחות קבועה באי. מאחז זעיר קיים גם בקלריון, כפי שצוין לעיל. ב-21 במרץ 1972, הפך פבלו סילבה גרסיה (Pablo Silva García) למושל קולימה הראשון שביקר בשטחי האי של מדינתו. שלט נחשף לציון האירוע ולחזק את תביעתה של קולימה.
הימים המקיפים את האיים הגדולים יותר פופולריים בקרב צוללנים; ניתן לצפות במגוון של חיים ימיים כגון לווייתנאים, כרישים ומנטה. מבקרים בדרך כלל נשארים על סיפונן של ספינות משלחת במהלך ביקורם באיים, מה שרצוי מנקודת מבט אקולוגית כדי למנוע הכנסת מינים פולשים נוספים.
באיים מבקרים מדי פעם מפעילי רדיו חובבים, אשר משתמשים בדרך כלל בקידומת XF4. בשל המרחק שלהם מהיבשת, עבור קרדיט הם נחשבים ל"ישות" נפרדת ממקסיקו. משלחות של ארגונים העוסקים בשימור ביולוגי של האיים פוקדות את האיים לצורך עבודת שטח על בסיס קבוע. לא קיימים מתקני תיירות; לאיים אין מקורות אמינים של מים מתוקים משלהם.[6]
המאה ה-21
ב-24 בנובמבר 2017, יצר נשיא מקסיקו אנריקה פניה נייטו את האזור המוגן הימי הגדול ביותר באמריקה הצפונית מסביב לאיי רבייאחיחדו. אזור מוגן זה משתרע על פני 150,000 קילומטרים רבועים מסביב לאיים, ואוסר על דיג, כרייה ופיתוח תיירות באזור המוגן ובאיים.[4]
אקולוגיה
סכם
פרספקטיבה
איי רבייאחיחדו הם משכן של מינים רבים של צמחים ובעלי חיים אנדמיים, ולפעמים נקראים "הוואי הקטן" של מקסיקו. הם מוכרים כאזור אקולוגי יבשתי מובהק, חלק מהאזור הנאוטרופי. סוקורו הוא המגוון ביותר בצמחייה, בבעלי חיים ובטופוגרפיה. ממשלת מקסיקו הכריזה על האיים כשמורה ביוספרית ב-4 ביוני 1994.
לטענת הקרן העולמית לשימור חיות הבר (בראשי תיבות WWF) 14 מתוך 16 הטקסונים התושבים של עופות היבשה באיים וכן עוף ימי אחד הם אנדמיים, וכך גם כל החולייתנים היבשתיים המקומיים של האיים.[5] לעומת זאת, האחרונים מורכבים רק ממיני הזעמניים: Masticophis anthonyi (באנגלית Clarion Island Whip Snake), ו-Hypsiglena unaocularis (באנגלית Clarión night snake) ושני מינים של אורוזאורוס (אנ') (U. Auriculatus ו-U. Clarionensis), לטאות ממשפחת האיגואניים. מינים רבים של עופות ימיים מקננים לא רחוק יותר מצפון (מזרח) מסן בנדיקטו; יסעורוניים בולטים בהיעדרם במיוחד אף על פי שהם מקננים באזור ומבקרים באיים כדי לחפש מזון. גם אלבטרוסים לא נמצאים כאן בדרך כלל. בקרב עופות היבשה, היעדרותו של פרוש הבית (Haemorhous mexicanus), הנפוץ באיים שבצפון-מזרח האוקיינוס השקט, היא הבולטת ביותר.[6]
מלבד העופות המקומיים, עופות חוף (אנ') נודדים ואחרים מגיעים לעיתים קרובות לאיים. נראה כי באהיה אסופרה (Bahia Azufre, מפרץ הגופרית) בקלריון הוא מקום עצירת ביניים מועדף, מכיוון שהוא אחד מרצועות החוף הארוכות יותר באיים. לרוב, קו החוף הוא צוקים תלולים.[6] הארכיפלג הוא גם חלק משטחי החורף של לווייתן גדול-סנפיר בצפון האוקיינוס השקט.[7]
מתוך 117 מינים של צמחים מקומיים, 31.6% הם אנדמיים באי סוקורו, 26% בקלריון ו-45% בסן בנדיקטו.[5] המערכת האקולוגית של סן בנדיקטו כמעט נמחתה בהתפרצות ההרסנית של הר הגעש בארסנה ב-1 באוגוסט 1952. המערכת האקולוגית שם התאוששה מאז, אך ידוע שהאירוע גרם להכחדת תת-מין אנדמי של גדרון הסלעים Salpinctes obsoletus exsul (באנגלית San Benedicto rock wren).[6] רוב אם לא כל הצמחים המקומיים שנמצאים היום בסן בנדיקטו משותפים עם קלריון, אבל לא עם סוקורו הקרובה יותר לדרום, בשל הרוחות השוררות וזרמי האוקיינוס. הצמחייה המקומית של קלריון משותפת בערך באותה מידה עם איים גדולים אחרים.
בניגוד לחילופים בין האיים, בעלי החיים והצמחים שהתיישבו בהם בתחילה הם ככל הנראה כולם מאוכלוסיות היבשת בדרך כלל מצפון-מזרח לאיי רבייאחיחדו. לרוב, הצמחים נגזרים מאוכלוסיות מבאחה קליפורניה, בעוד שנראה שהזוחלים האנדמיים נגזרים ישירות מאוכלוסיות היבשת של אזור סונורה-סינלואה. אבותיהם של העופות היבשתיים של האיים הגיעו כנראה מהאזור הכללי של דרום אמריקה הצפונית וצפון אמריקה המרכזית. כפי שממחישה העובדה ששום מין של עוף יבשה אנדמי אינו קיים ביותר מאי אחד, והמקרים של גדרון סוקורו (אנ') (Troglodytes sissonii) וגדרון קלריון (אנ') (Troglodytes tanneri), וכן יונת סוקורו (אנ') (Zenaida graysoni) ותת-המין Zenaida macroura clarionensis של תורית אמריקאית מקלריון, נראה שכל אוכלוסייה של עופות נוצרה באופן עצמאי.[6] הארכיפלג הוכר כאזור עופות חשוב (אנ') (IBA) על ידי BirdLife International בשל עופות ימיים מקננים ועופות היבשה האנדמיים שלו.[8]
איומים ושימור
כבר בשנת 1956, נאמר כי ”נראה שעתיד העופות של האיים בטוח כרגע. אין תושבים אנושיים, ואין יונקים מכל סוג שהוא מלבד אוכלוסיית הכבשים המתונה והיציבה לכאורה בסוקורו.”[6] אבל האקולוגיה הייחודית של האיים נמצאת מאז תחת איום ממינים מיובאים. הכבשים הובאו לסוקורו בשנת 1869. חתולים התבססו לאחר 1953, כנראה בתחילת שנות ה-70.[6][9] חזירים הובאו לקלריון בשנת 1979, וארנבות התפראו במועד מוקדם יותר.
כמה מינים אנדמיים של סוקורו נמצאים כעת בסכנת הכחדה. חקיין סוקורו (אנ') (Mimus graysoni) מונה פחות מ-400 פרטים בסך הכל. גם תוכון סוקורו (אנ') (Psittacara brevipes) ומין היסעור Puffinus auricularis (באנגלית Townsend's shearwater ) האנדמיים נמצאים בסכנת הכחדה. יונת סוקורו (Zenaida graysoni) נכחדה בטבע, אך גדלה בשבי. נראה כי תת-המין של ינשוף שדוני Micrathene whitneyi graysoni, מסוקורו נכחד.[10] מיני צמחים ובעלי חיים אחרים בארכיפלג נחשבים אף הן בסכנת הכחדה או קרובים לכך.
מספר יוזמות שימור מוקדשות לעצירת הרס המערכות האקולוגיות המקומיות של האיים. ד"ר הרמונט וולטר (Harmunt Walter) מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) וד"ר לואיס פ. בפטיסטה (Luis F. Baptista) מהאקדמיה למדעים של קליפורניה תיאמו מאמצי רבייה והשבה לטבע של יונת סוקורו מאז 1988, באמצעות קרן בעלי החיים האנדמיים של האיים (The Island Endemics Foundation).[11] "הוועדה המדעית לשימור ושיקום איי רבייאחיחדו" (Comité Científico para la Conservación y Restauración del Archipiélago Revillagigedo) נוסדה בשנת 1996, והיא ועדה המייצגת מספר ארגונים, לרבות הקבוצה לשימור ואקולוגיה של האיים (Island Conservation & Ecology Group), קרן בעלי החיים האנדמיים של האיים (The Island Endemics Foundation), אוניברסיטת מיזורי-סנט לואיס (אנ') (UMSL), האוניברסיטה האוטונומית הלאומית של מקסיקו (אנ') (UNAM) ואחרים. בראשה עומד ד"ר וולטר ומזכיר הוועדה הוא ד"ר לואיס מדראנו (Luis Medrano) מ-UNAM. הוועדה דוגלת בסילוק המינים האקזוטיים מהאיים, במיוחד כ-2,000 הכבשים בסוקורו, כדי לאפשר לאקולוגיה של האיים להתאושש, ואימוץ תוכנית ניהול לקידום התאוששות המינים המקומיים של האיים, כולל השבה לטבע של יונת סוקורו.
בראטסטרום (Brattstrom) והאוול (Howell) שנתנו את התחזית האופטימית ב-1956 המשיכו להזהיר: ”אפשר לקוות שממשלת מקסיקו תשמור מפני הכנסת יונקים כמו ארנבות, חתולים, עיזים ואחרים שהביאו תמיד אסון לצומח ולבעלי החיים של אזורים מבודדים.”[6]
ב-25 בנובמבר 2017, פעל נשיא מקסיקו אנריקה פניה נייטו להגנה על המגוון הביולוגי של האזור על ידי יצירת האזור המוגן הימי הגדול ביותר של באמריקה הצפונית סביב האיים, ואסר על פיתוח כרייה, דיג ותיירות באיים או בקרבתם.[4]
קישורים חיצוניים
- ארכיפלג רבייאחיחדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.