Loading AI tools
מוזיקאית אוסטרלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלמה מרי טמפלטון מודי (באנגלית: Alma Mary Templeton Moodie 12 בספטמבר 1898 – 7 במרץ 1943) הייתה כנרת אוסטרלית, שצברה מונטין רב בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. יוזף סיגטי מזכיר אותה ב"סיגטי על הכינור" כ"הכנרת האוסטרלית המעולה, אלמה מודי, שאינה נודעת ברבים מחוץ לגרמניה..." היא נחשבה לכנרת הראשונה במעלה בשנים שבין מלחמות העולם והיא ניגנה בביצועי בכורה קונצ'רטי לכינור מאת קורט אטרברג, הנס פפיצנר וארנסט קרנק. היא ומקס רושטל נחשבו לתומכים העיקריים במסורת של קרל פלש.[1] מודי הייתה למורה בקונסרבטוריון הוך בפרנקפורט. אין שום הקלטות של ביצועיה והיא נזכרת במעט מאוד מקורות יחס. על אף פרסומה הקודם, שמה נשכח למעשה למשך שנים רבות. היא הופיעה במהדורות מוקדמות של מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים ומילון בייקר, אבל איננה מוזכרת במהדורות מאוחרות יותר.
.jpg) | |
| לידה |
12 בספטמבר 1898 רוקהאמפטון, אוסטרליה  |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1943 (בגיל 44) פרנקפורט, גרמניה הנאצית |
| מקום לימודים |
הקונסרבטוריון המלכותי של בריסל |
| הושפעה על ידי |
Oskar Back |
  | |
אלמה מרי טמפלטון מודי נולדה ב-12 בספטמבר 1898 במחוז קווינסלנד, אוסטרליה.[2]
אלמה הייתה בת יחידה. אביה, סקוטי שהיה סוחר בכלי מתכת, מת ב-9 ביולי 1899, כשאלמה הייתה בת פחות משנה. אמה, מורה למוזיקה, הייתה בת למהגרים מאירלנד.
היא למדה נגינה בכינור במאונט מורגן. אמה החלה ללמד אותה בגיל רך, ומגיל 5 ואילך למדה אצל לואיס ד'האגה ברוקהמפטון.[3] היא החלה להופיע ברסיטלים פומביים בגיל 6 - כתב מקומי מ"מורנינג ביולטין" תיאר את הופעתה ברוקהמפטון באוקטובר 1904: נגינתה את הברסז של רנארד, בליווי הר האגה על הפסנתר, הציגה אפשרות של כישרונות מוזיקליים מפתיעים בהתפתחותם בגיל צעיר כל כך. יכולת הביצוע שהציגה בזה ובקטע ההדרן שלה - "קנצונטה" (דאוב) - הייתה בהחלט ראויה לציון."[4] ב-1905 עברה בהצטיינות את הבחינות לכינור, בציון הגבוה ביותר.[5]
מודי למדה נגינה בכינור במאונט מורגן, תחילה אצל אמה האלמנה, מגיל צעיר מאוד, ומגיל חמש אצל לואי ד'האגה ברוקהמפטון.[6] היא החלה להופיע ברסיטלים פומביים בגיל 6 - הופעה ברוקהמפטון באוקטובר 1904 תוארה על ידי הכתב המקומי של "המורנינג ביולטין" במילים "נגינתה את הברסז מאת רנאר, בליווי הר האגה בפסנתר, הציג אפשרות לכישרונות מוזיקליים מפתיעים המתפתחים בגיל צעיר ביותר. יכולת הביצוע שהוצגה ביצירה זו, וביצירה שנוגנה כהדרן - "קנצונטה" מאת דאובה, הייתה ראויה בהחלט לציון.[7] ב-1905 עברה בהצטיינות את בחינות הכנור, שבהן השיגה את הציון הגבוה ביותר.[8]
בשנת 1907, בגיל 9, קיבלה מודי מלגה לקונסרבטוריון של בריסל, שם למדה שלוש שנים אצל אוסקר בק, בהנחייתו הכללית של סזאר תומסון (בהמשך, לאחר שהתפרסמה, טענו הן בק והן תומסון למעמד המורה הראשון במעלה שלה). בתקופת לימודיה בבריסל נלוותה אליה אמה, שנשארה עמה עד מותה, כשאלמה הייתה בת 20. ב-1913 המליצו עליה למקס רגר, שכתב, אחרי ששמע את נגינתה, לפטרון שלו, הדוכס גיאורג מזאקסן-מיינינגן:
Today a 13-year-old girl [she was actually 15 at the time] — English – played for me; hers is the biggest violin talent I have ever encountered. The 13-year-old played Bach solo sonatas for me, sonatas which are the most difficult to play of any in the whole literature of violin music ... I am not ashamed to admit that there were tears in my eyes while this delicate 13-year-old child played for me. Our Lord God has certainly created one of his miracles.
במיינינגן, אייזנאך והילדבורגהאוזן ניגנה מודי קונצ'רטי בניצוח רגר, והופיעה עמו ברסיטל. רגר המליץ עליה לפני מארגני קונצרטים אחרים.[9] ב-1914, הקדיש לה את יצירתו "פרלוד ופוגה" לכינור סולו, אופוס 131a מס' 4. בני הזוג רגר היו חשוכי ילדים, ובין מקס לאלמה התפתחו יחסי אב ובת. אמה תכננה לחזור לאוסטרליה ולהשאיר את אלמה בחסות מקס ואלזה רגר, אבל פרוץ מלחמת העולם הראשונה מנע את יציאתה מאירופה. האם והבת נשארו במיינינגן לחודשים הראשונים של המלחמה, ואחר עברו לבריסל. רגר הלך לעולמו ב-1916 ולא שב לראות את אלמה. אלמה ואמה התנסו בימים קשים מאוד בבריסל. אלמה כחשה וחלתה, וטענה שלא נגעה בכינורה במשך ארבע שנים. אמה מתה בשחפת או בשפעת באביב 1918.
אלמה חזרה באוקטובר 1918 לגרמניה, שם התגוררה בטירה מן המאה ה-12 בהרי הרץ כבת חסותו של הנסיך כריסטיאן ארנסט משטולברג וורינגרודה. לא ידוע איך התוודעה אל הנסיך. כך או אחרת, בתקופת שהותה שם פגשה את בעלה לעתיד. היא רצתה ללחזור לנגינה בכינור, שהתדרדרה במידה רבה בשנות המלחמה, וב-1919 יצרה קשר עם קרל פלש בהנובר. הוא הסכים לקבל אותה כתלמידתו. היא המשיכה ללמוד אצל פלש במשך כל קריירת המסעות שלה ואחרי הולדת בנה. פלש רחש חיבה מיוחדת לאלמה מודי (הוא כתב "מכל התלמידים בקורס שלי חיבבתי ביותר את אלמה מודי").
מודי קבעה את משכנה בגרמניה ומעולם לא חזרה לאוסטרליה. בברלין ניגנה ב-6 בנובמבר 1919 עם הפילהרמונית של ברלין בניצוח מקס פון שילינגס, ביצוע בכורה של הקונצ'רטו לכינור במי מינור, אופוס 7, מאת קורט אטנברג. בעונת 1922–1923 ניגנה בתשעים קונצרטים, שבעים מהם תוך שבעה חודשים, במסע קונצרטים שהביאה לשווייץ, איטליה, פריז, ברלין והמזרח התיכון.
משנת 1922 (או קודם לכן), היה איש העסקים השווייצרי ורנר ריינהרט לכוח המניע בקריירה שלהה ולאורח קבוע בבתיה בווינטרטור ובמקומות אחרים, שם יצרה קשרים עם רוב השמות הבולטים בזירת המוזיקה העכשווית של התקופה. היה זה ריינהרט שנתן לה כינור גוארנרי שהיה שייך קודם לפריץ קרייזלר.[10] באמצעות ריינהרט פגשה מודי ב-1923 את המשורר ריינר מריה רילקה, שהתרשם מאוד מנגינתה.[11] באמצעות ריינהרט הגיעה להופיע ברבים מן הפסטיבלים של האגודה הבינלאומית למוזיקה בת-זמננו.
מודי עודדה את ביצוע המוזיקה של הנס פפיצנר והוא הקדיש לה את הקונצ'רטו שלו לכינור בסי מינור, אופוס 34 (1923). היא ניגנה אותו בביצוע בכורה בנירנברג ב-4 ביוני 1924, בניצוח המלחין.[12] מודי פרשה חסותה על הקונצ'רטו הזה וביצעה אותו למעלה מ-50 פעמים בגרמניה עם מנצחים שונים, בהם פפיצנר, וילהלם פורטוונגלר, הנס קנאפרטסבוש, הרמן שרכן, קרל מוק, קרל שוריכט ופריץ בוש. אותו זמן נחשב הקונצ'רטו של פפיצנר לתוספת החשובה ביותר לרפרטואר הקונצ'רטי לכינור מאז הקונצ'רטו הראשון לכינור של מקס ברוך, אם כי בימינו הוא נעלם מן הרפרטואר של רוב הכנרים.
בין 1921 למותה ב-1943, הופיעה מודי לעיתים קרובות עם הפסנתרן והמלחין הלטבי אדוארד ארדמן, למשל בסונאטה לכינור של פפיצנר, שהוקדשה לה.[13] ארדמן הקדיש לה את הסונאטה לכינור סולו, אופוס 12 (1921), והיא ניגנה אותה בביצוע בכורה בברלין באוקטובר 1921.[14] מבקר המוזיקה האוסטרלי-אנגלי וולטר ג'. טרנר כתב על רסיטל ששמע בביצוע שניהם בלונדון באפריל 1934, "היה זה דואו הכינור-פסנתר הטוב ביותר ששמעתי מעודי". הקונצרט המשותף האחרון שלהם התקיים ב-4 במרץ 1943, שלושה ימים לפני מותה, כשהיו באמצע מחזור של סונאטות מאת בטהובן.
ארנסט קרנק נשא לאישה את אנה מאהלר (בתו של גוסטב מאהלר במרץ 1924, כשקרנק עמד בהשלמת הקנצ'רטו לכינור מס' 1, אופוס 29. אלמה מודי סייעה לקרנק, לא בסימון תפקיד הכינור בפרטיטורה, אלא בהשגת מימון מוורנר ריינהרט, בתקופה של אינפלציה משתוללת בגרמניה. לאות תודה, הקדיש קרנק את הקונצ'רטו למודי, והיא ניגנה אותו בביצוע בכורה ב-5 בינואר 1925, בדסאו. בינתיים התפרקו נישואי קרנק לאנה מאהלר, והגירושין היו לסופיים ימים ספורים אחרי קונצרט הבכורה.[15] קרנק לא בא לקונצרט הבכורה, אבל היה לו רומן עם מודי. מעולם לא הזדמן לו לשמוע אותו מנגנת את הקונצ'רטו שלו, אבל הוא "הנציח כנה היבטים של אישיותה בדמות של אניטה באופרה שלו "ג'וני מנגן". קרנק הקדיש גם את הסונאטה שלו לכינור סולו, אופוס 33, לאלמה מודי ב-1924.
איגור סטרווינסקי ערך קטעים מתוך הבלט פולצ'ינלה לסוויטה לכינור ופסנתר, שאותה כינה "סוויטה מנושאים, רסיסים וקטעים מאת פרגולזי". אלמה מודי ניגנה אותה בביצוע בכורה עם המלחין בפרנקפורט ב-25 בנובמבר 1925, ובעוד אירועים פומביים אחרים. הם ניגנו את הסוויטה גם בביתו של ורנר ריינהרט בווינטרטור. סטרווינסקי תיאר את מודי כ"מצוינת".[16]
ארתור ניקיש כתב עליה אל קרל פלש מלייפציג, בדצמבר 1925: "בשבילי, הנערה הזאת היא תופעה מרנינה כל כך מבחינה אמנותית, שאני רואה זאת כחובתי הטבעית לקדם את ענייניה של הבריה המבורכת הזאת ככל יכולתי" גם לאופולד אאואר שמע אותה והתייחס אליה בהערכה גבוהה ביותר.
אלמה מדי נחשבה לאחת הפרשניות החשובות ביותר ליצירות הכינור של ברהמס.[17]
ב-18 בדצמבר 1927 נישאה מודי לאלכסנדר בלתאזר אלפרד שפנגלר, עורך דין גרמני, השלישית בשש נשותיו, ונולדו להם שני ילדים. הם חיו תחילה בקלן. שפנגלר לא התעניין בקריירה שלה, והיא עייפה ממסעות בלתי פוסקים, והופעותיה פחתו לאחר נישואיה. היא לימדה כינור בקונסרבטוריון הוך בפרנקפורט, שם המשיכה במסורת ההוראה של קרל פלש. תלמידיה היו גינתר קר, מריה תומאן (בתו של אישטוואן תומאן), לאה לובושוץ, מי האריסון, אירמה סיידה ותלמה גיבן.
שפנגחר הרבה במסעות מחוץ לגרמניה; כשהיה בבית, היה תובעני ובוגדני. אלמה התמכרה לשתייה ועישון, ומצאה שהיא נזקקת לטבליות שינה; בהמשך, החלה זרוע שמאל שלה, זרוע הקשת, לרעוד ללא שליטה, מצב שדחף אותה לעוד שתייה ועוד טבליות שינה.
אלמה מודי מתה ב-7 במרץ 1943, בת 44, בשעת הפצצה אווירית על פרנקפורט, אם כי לא הפצצות הן שגרמו למותה. רופא קבע, שמותה נגרם מטרשת, כתוצאה מערבוב אלכוהול וטבליות שלקחה, אבל רבים מידידיה הקרובים האמינו שהייתה זו התאבדות. בהספד שלה אמר המבקר קרל הול: "נגינת הכינור שלה הושתקה אבל היא מותירה אחריה צליל של טוהר נדיר. שמה ייזכר לעד כאישיות נשית בתולדות המוזיקה."
נוסף לביצועים שהוזכרו לעיל, כללו הופעותיה של מודי:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
