איסור הנאה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסור הנאה איסור הלכתי להשתמש או להפיק תועלת כלשהי מדבר שהוגדר בתורה או בדברי חז"ל כאסור בהנאה, ובהתאם, תוקפו של האיסור הוא דאורייתא או דרבנן. חפץ יכול להיאסר בהנאה על אדם גם בעקבות נדר שלו או של בעל החפץ, ובמקרה כזה תוקף האיסור הוא דאורייתא.
בתורה נאסרו מאכלים רבים באיסור אכילה, וחלקם נאסרו גם באיסור הנאה, שמוסיף על איסור האכילה איסור להשתמש בחפץ בכל אופן, גם על ידי נתינתו לבעלי חיים למאכלם, או מכירתו לגוי.
לדעת רבי אבהו[1], כל איסור אכילה שמנוסח בתורה בלשונות "לא תאֹכַל", "לא תאֹכְלוּ" או "לא יֵאַכֵל", כולל גם איסור הנאה מהדבר, אלא אם נכתב במפורש שהדבר מותר בהנאה, כגון באיסור אכילת נבלה שבו נכתב במפורש היתר למכור לגוי[2], ואיסור אכילת טרפה שבו נאמר במפורש היתר להשליכה לכלב[3]. וכן פסק הרמב"ם[4].
לדעת הרמב"ם מי שנהנה מאיסורי הנאה, לדוגמה מי שמכרם לגוי, אינו לוקה[5]. לדעת המגיד משנה טעם הדבר הוא שכל הנאה אינה דרך השימוש האופטימלית במאכלים, שהיא אכילה. לעומת הרמב"ם הריא"ז[6] כתב שהנהנה מאיסורי הנאה, כמו למשל המוכר לגוי איסורי הנאה לוקה[7].
דוגמאות לאיסורי הנאה מהתורה
דוגמאות לאיסורי הנאה מדרבנן
- חמץ שעבר עליו הפסח - חמץ שהיה ברשות יהודי באחד מימי הפסח, קנסו חז"ל שהחמץ אסור באכילה והנאה.
- סתם יינם: יין של גוי, או שנגע בו גוי, או ששהה ליד גוי ללא השגחה. גזירה זאת היא הרחבה של דין יין נסך, והיא הופכת כל יין שנגע בו גוי ליין החשוד בכך שהוקדש לעבודה זרה, דבר ההופכו ליין נסך האסור בהנאה מן התורה. עם זאת מקור נוסף הובא לגזירת חכמים זו: "יינם משום בנותיהם"[8].
אסור להשתכר באיסורי הנאה. ישראל שהיה לו תנור ואפה בו נכרי חמץ בפסח, אסור לו לקבל מהנכרי מעות בשכרו, אבל אם קיבל המעות, מותר לו ליהנות מהם[9].
עבר ומכר איסורי הנאה, דמיו מותרים, מלבד בעבודה זרה ובשביעית[10], ויש הסוברים שהדמים אסורים מדרבנן[11]
דמי 'סתם יינם' אסורים לדברי הכל משום שהחמירו חכמים בסתם יינם כדמי יין שנתנסך לעבודה זרה[12].
המשנה במסכת תמורה מבדילה בין איסורי הנאה שחייבים שרפה, לבין אלה החייבים קבורה: איסורים שחייבים שרפה מותר להשתמש באפרו אך איסורים החייבים קבורה שנשרפו אפרם אסור.
מהתורה אין חובה לשרוף או לקבור את 'איסורי הנאה' מלבד חמץ בפסח וממון עיר הנידחת שחובה לשורפם. אמנם אף שאין חובה, מכל מקום ראוי לכלות מן העולם כל דבר שאסור בהנאה מחשש שיבואו לתקלה על ידם.
ישנם דינים מיוחדים שנובעים כתוצאה מכך שהחפץ נאסר בהנאה:
- קידושין באיסורי הנאה - ככלל, קידושין באיסורי הנאה אינם חלים. יש שביארו דבר זה בטעם שאיסורי הנאה נחשבים כחסרי ערך ממוני. לדוגמה: מי שקידש אשה בחמץ בפסח, אין הקידושין חלים. לגבי קידושין בחמץ בערב פסח שאיסור חמץ בזמן זה הוא רק מדרבנן, ישנן כמה שיטות בראשונים[13].
- מצוות לאו להנות נתנו - מותר לקיים מצוות באיסורי הנאה כשאין הנאה הנלווית לקיום המצווה, על פי הכלל שמצוות לאו להנות נתנו, דהיינו שאין קיום מצווה נחשב להנאה.
- כתותי מיכתת שיעוריה - יש מאיסורי הנאה שחייבים שרפה או קבורה ולכן חפץ שנכנס תחת חיוב זה, אינו ראוי לקיום מצווה אם מתנאי המצווה שיהיה בו גודל מסוים ('שיעור') ונחשב ש'כתותי מכתת שיעוריה' כאילו הוא חתוך לחתיכות ואין בו שיעור. לכן לולב של איסורי הנאה פסול ואין יוצאים בו ידי חובת מצוות נטילת לולב.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
