רומא (כדורגל)

רומא
מידע כללי
כינוי	ג'יאלארוסי (הצהובים-אדומים); לה מאג'יקה (הקסם); אי לופי (הזאבים)
תאריך ייסוד	22 ביולי 1927
אצטדיון	סטאדיו אולימפיקו,; רומא, איטליה ; (תכולה: 70,634)
בעלים	קבוצת פרידקין
נשיא	דן פרידקין
יו"ר	דן פרידקין
מאמן	איוואן יוריץ'
ליגה	סרייה א'
	www.asroma.com
תלבושת

אסוצ'אציונה ספורטיבה רומא (באיטלקית: Associazione Sportiva Roma) או בקיצור רומא הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר רומא מליגת הסרייה א', הליגה הבכירה באיטליה. התלבושת הביתית של קבוצת הכדורגל היא חולצה בצבע אדום כהה עם קצוות כתומים, מכנסיים לבנים וגרביים שחורים.

עובדות מהירות מידע כללי, כינוי ...

סגירה

סמל רומא הוא זאבה המניקה שני תינוקות (רמוס ורומולוס) - מקורו בסיפור על ייסוד רומא. הצבעים הרשמיים בסמל הם צבעי העיר.

האצטדיון הנוכחי של הקבוצה מכיל 70,634 מקומות ונקרא הסטאדיו אולימפיקו, אותו היא חולקת עם לאציו. שתי הקבוצות מתחרות זו מול זו בדרבי של רומא, אחד המשחקים המעניינים באיטליה מדי שנה.

הקמת המועדון וכניסה לליגה ראשונה

קבוצת הכדורגל רומא נוסדה ביולי 1927. אז היו לעיר רומא 4 קבוצות שייצגו אותה בליגה האיטלקית - אס.אס. אלבה אודצ'ה, פורטיטודו-פרו רומא, רומאן פ.צ. ולאציו. החזון של הפשיסטים ששלטו באיטליה באותה תקופה היה לאחד את כל הקבוצות תחת מועדון אחד, כך שכל רומאי יוכל להזדהות איתו ולהתמודד עם המועדונים היותר עשירים מצפון איטליה. מבין ארבע הקבוצות, לאציו היה המועדון העשיר ביותר בעיר הודות לפטרונים שלו מהמעמדות הגבוהים, והיה חזק מספיק בשביל להתמודד עם המועדונים הצפוניים יותר. לאציו סירבה להצטרף לאיחוד עקב התערבותו של גנרל ואקארו, חבר המועדון ונציג של ההתאחדות האיטלקית לכדורגל. שאר המועדונים הסכימו והאיחוד יצא לפועל ללא לאציו. כל הקבוצות הללו ירדו באותה עונה ליגה, אבל ההתאחדות האיטלקית באותה עת הייתה פשיסטית ורצתה לתת ייצוג של מועדון גדול לעיר רומא שהעם יוכל להזדהות איתו. לפיכך, ההתאחדות העניקה למועדון כרטיס ישירות ל"דיוויזיונה נאציונאלה", שהייתה הליגה הבכירה באיטליה לפני ששונה שמה לסרייה א'. האצטדיון הראשון של הקבוצה המאוחדת היה מוטובלודרומו אפיו. העונה הראשונה בה שיחק המועדון בליגה הייתה עונת 1929/1930. בעונת 1929/1930 סיימה רומא במקום השני, והפסידה במאבק ליריבה העיקרית שלה בליגה יובנטוס. בתקופה זו השחקנים הבולטים של המועדון היו: אטיליו פראריס, גויאדו מאזטי, פלוביו ברנארדיני ורודולפו וולק.

התואר הראשון ודעיכה

לאחר עונות לא טובות בליגה ועזיבה של מספר שחקני מפתח, רומא לבסוף הצליחה לבנות סגל חזק שכלל את החלוץ הארגנטינאי אנריקה גואיטה, כשאת הקבוצה מאמן לואיג'י ברבסינו, ובעונת 1935/1936 סיימה הקבוצה במקום השני, רק נקודה אחת מתואר האליפות שבו זכתה בולוניה. לאחר חוסר יציבות בסוף שנות ה-30, זכתה רומא לעדנה בעונת 1941/1942, עונה בה זכתה באליפות איטליה ("הסקודטו") לראשונה בתולדותיה תחת הדרכתו של המאמן אלפרד שאפר, ובעזרת החלוץ המקומי אמדאו אמדי שהבקיע 18 שערים. בתקופה זו הייתה איטליה מעורבת במלחמת העולם השנייה, ורומא שיחקה באצטדיון אצטדיון נאציונלה PNF.

לאחר המלחמה רומא התקשתה לשחזר את הצלחתה מעונת האליפות, וסיימה בחצי התחתון של הטבלה בסרייה א' 5 עונות ברציפות, עד שבעונת 1950/1951 ירדה הקבוצה לסרייה ב', כעשור לאחר זכייתה באליפות. בעונה העוקבת חזרה רומא לליגה הראשונה תחת הדרכתו של המאמן ג'וזיפה ויאני, אשר היה מאמן נבחרת איטליה בשנים שלאחר מכן.

לאחר חזרת הקבוצה לליגה הראשונה רומא הצליחה לייצב את עצמה כקבוצה המתמודדת בחלק העליון של הטבלה. שחקנים בולטים בשנים אלו היו: אגיסטו פנדולפיני, דינו דה-קוסטה ודיין הלגה ברוני. הישג השיא בשנים הללו היה בעונת 1954/1955, בה סיימה הקבוצה במקום השני אחרי אודינזה. בעשור העוקב לא הצליחה רומא להיכנס לטופ 4 בליגה, אולם היא הצליחה במסגרת טורנירי גביע. בעונת 1960/1961 זכתה רומא בגביע ערי הירידים, כשהביסה את ברמינגהאם סיטי בגמר 2–4. לאחר שנתיים, בעונת 1963/1964, זכתה רומא גם בקופה איטליה (הגביע האיטלקי הבכיר) אחרי שניצחה בגמר 0–1 את טורינו. השפל בשנים הללו הגיע עונה לאחר מכן כשמאמן הקבוצה, חואן קרלוס לורנצו, הודיע כי המועדון לא יוכל לשלם לשחקניו ולא יוכל אפילו לנסוע למשחק הבא מפאת בעיות תקציביות. אוהדי המועדון גייסו כסף והצליחו למנוע את קריסת המועדון והליכתו לפשיטת רגל, עם בחירתו של נשיא המועדון החדש, הפוליטיקאי פרנקו אבאנגליסטי. ב-1968/1969 זכתה רומא פעם נוספת בקופה איטליה (במתכונת חדשה שדומה לשיטת ליגה). השחקן גיאקומו לוסי קבע שיא הופעות לקבוצה בשנת 1969, עם 450 הופעות בכל המסגרות. שיא זה החזיק 38 שנים. בשנת 1972 הצליחה הקבוצה לזכות בגביע האנגלו-איטלקי כשניצחה את בלקפול בגמר 1–3. הקבוצה לא הצליחה בליגה בשנות ה-70, והמקום הגבוהה ביותר בו הצליחה הקבוצה לסיים היה בעונת 1974/1975 כשסיימה במקום השלישי. שחקנים בולטים בשנים הללו היו ג'אנקרלו דה סיסטי ופרנקו רוקה.

שנות הצלחה ודעיכה נוספת

בשנות ה-80 חלה עלייה מסוימת במעמד הקבוצה' כאשר בעונת 1979/1980 זכתה הקבוצה בקופה איטליה בפעם השלישית, ועונה לאחר מכן אף סיימה כסגנית פעם נוספת ליובנטוס. בתקופה זו מאמן הקבוצה היה שחקן העבר של מילאן נילס לידהולם, עם השחקנים ברונו קונטי, אגוסטינו דיבורתולמיאו, רוברטו פרוצו ופלקאו. האליפות לא איחרה להגיע ובעונת 1982/1983 זכתה הקבוצה באליפות השנייה בתולדותיה. זו הייתה זכייה ראשונה של המועדון באליפות 41 שנים לאחר הזכייה הראשונה, וחגיגות גדולות התקיימו בעיר הבירה. עונה לאחר מכן סיימה הקבוצה כסגנית פעם נוספת, אך הצליחה לזכות ב"קופה איטליה" בפעם הרביעית. כמו כן, סיימה הקבוצה כסגנית אלופת אירופה בגמר גביע אירופה לאלופות 1984 כשסיימה בתוצאה 1-1 נגד ליברפול אבל הפסידה בדו-קרב בעיטות עונשין 4-2. ההצלחה המשיכה עם סגנות נוספת בליגה בעונת 1985/1986, וזכייה ב"קופה איטליה" בפעם החמישית לאחר ניצחון על סמפדוריה 3-2 בגמר. שנות ההצלחה הסתיימו עם סיומה של הקבוצה במקום השלישי בלבד ב1987/1988.

בתחילת שנות ה-90 הגיע הקבוצה לגמר גביע אופ"א, שם הפסידה 1–2 ליריבתה מהליגה האיטלקית אינטר. באותה העונה זכתה הקבוצה ב"קופה איטליה" השביעי בתולדותיה, וסיימה כסגנית מחזיקת הגביע ב"סופר-קופה איטאליאנה", לאחר שהפסידה לסמפדוריה בגמר. מלבד סגנות נוספת בגביע קופה איטליה פעם נוספת, שאר העשור היה כושל והקבוצה לא הצליחה להגיע למעמד של זכייה בתואר כלשהו. בשנים הללו התפתח אחד השחקנים הבולטים בתולדות המועדון, פרנצ'סקו טוטי, שיהיה שחקן משמעותי, סמל וקפטן שנים רבות בקבוצה הרומאית.

המילניום החדש

בתחילת שנות ה-2000 חזרה רומא למרכז הבמה, כשבעונת 2000/2001 הצליחה לזכות בתואר האליפות השלישי בתולדותיה, כשניצחה במחזור האחרון את פארמה 3-1 וסיימה 2 נקודות יותר מהסגנית, יובנטוס. שחקן משמעותי ובולט בעונה זו היה הקפטן פרנצ'סקו טוטי שמעתה הפך לאחד השחקנים הכי משמעותיים בתולדות המועדון הרומאי, כשלצידו כיכבו קאפו, אלדאיר, גבריאל בטיסטוטה ווינצ'נצו מונטלה.

בעונת 2001/2002 הקבוצה הייתה קרובה להגן על התואר, אבל סיימה במקום השני, נקודה אחת אחרי יובנטוס. זו הייתה ההתחלה של סדרת עונות בה רומא סיימה באופן קבוע כסגנית האלופה, וגם לתואר ה"קופה איטליה". בעונת 2002/2003 הפסידה רומא בגמר ה"קופה איטליה" למילאן 2–4, ובעונת 2003/2004 סיימה הקבוצה כסגנית אלופה למילאן במסגרת הליגה. בינתיים, בנובמבר 2003, הוזרמו למועדון 37.5 מיליון יורו על ידי חברת "רומא 2000" על מנת לכסות את הפסדי המועדון מהעונה החולפת, כמו גם סכום של 44.57 מיליון יורו ביוני 2004. בתחילת העונה העוקבת חיזקה רומא את הסגל בשחקנים יקרים בדוגמת וולטר סמואל תמורת 25 מיליון יורו ואמרסון תמורת 28 מיליון יורו, אולם הקבוצה סיימה רק במקום השמיני בליגה, אחד המקומות הגרועים בעשרות השנים האחרונות.

ב-9 ביולי 2006, היו שחקני המועדון פרנצ'סקו טוטי, דניאלה דה רוסי, וסימונה פרוטה חלק מסגל נבחרת איטליה שניצחה בגמר מונדיאל 2006 את נבחרת צרפת החזקה וזכתה בתואר אלופת העולם. כמו כן בשנה זו התגלתה פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' שלרומא לא היה חלק בה, אבל הושפעה מכך שיריבותיה הישירות לתואר הוענשו והורדו לליגות נמוכות. על כן בעונת 2005/2006 חזרה הקבוצה לקדמת הבמה שהתחרה על תואר האליפות אבל סיימה רק כסגנית לאינטר. כמו כן, הפסיד המועדון בקרב על תואר ה"קופה איטליה" בגמר, גם הוא לאינטר. בשתי העונות העוקבות, 2006/2007 ו-2007/2008, סיימה רומא כסגנית האלופה פעמיים נוספות, מה שהפך עשור זה לעשור המוצלח ביותר שלה אי פעם. במפעל ליגת האלופות בעונות אלו הודח המועדון רק בשלב רבע הגמר המתקדם יחסית. למרות התחלה גרועה, בעונת 2008/2009 הצליחה הקבוצה להקדים את צ'לסי וסיימה במקום הראשון בבית האירופי לראשונה בתולדותיה, ולהגיע לשלב הנוקאאוט בשמינית הגמר, שם הודחה על ידי ארסנל בבעיטות עונשין. לאחר עונת 2009/2010 המאכזבת, סיים קלאודיו ראניירי את תפקידו כמאמן הקבוצה, והוחלף על ידי לוצ'אנו ספאלטי. בזמן ההחלפה היה המועדון בתחתית הטבלה בליגה, ולאחר מספר משחקים נחלה הקבוצה הצלחה מסחררת עם רצף של 24 משחקים ללא הפסד כולל ניצחון זכור על היריבה לאציו 2-1, לאחר פיגור 0–1. הג'ילארוסי כבר הובילו את טבלת הליגה בנקודה אחת, אבל הפסד לסמפדוריה בסוף העונה גרם לקבוצה להפסיד את תואר האליפות, שסיימה כסגנית גם בליגה וגם ב"קופה איטליה" לאינטר פעם נוספת. שנים אלו סגרו עשור מוצלח יחסית מבחינת רומא שהצליחה לזכות בתואר האליפות, 2 תוארי גביע איטלקי, 2 תוארי סופר-קופה איטליאנה, וסיימה כסגנית אלופה לא פחות משש פעמים. בנוסף, במסגרת האירופית הצליחה להגיע לרבע גמר ליגת האלופות פעמיים, לראשונה מאז 1984.

2010-2021

בקיץ 2010 הסכימה משפחת סנסי לוותר על השליטה במועדון הרומאי, כחלק מהסדר חובות, מה שהביא את עידן משפחת סנסי שהחל ב-1993 לסיומו. עד למציאת רוכש חדש, המשיכה רוזלה סנסי לנהל את המועדון. עונת 2010/2011 החלה בסדרת הפסדים בליגה נגד קליארי וברשה והפסד נגד באיירן מינכן בשלב הבתים של ליגת האלופות. כתוצאה, השחקנים החלו לבקר את מאמנם ראניירי באופן פומבי. אולם, ניצחונות על אינטר ובאיירן מינכן (במשחק השני בבתים, כשחזרה מ-0–2 ל-2–3) גרמו למאמן להמשיך בתפקידו. לאחר סדרה של 5 משחקים רעים ללא ניצחון, החליט ראניירי להתפטר מתפקידו בפברואר 2011, וחלוץ העבר וינצ'נצו מונטלה החליף אותו בתפקידו. בעונה זו הבקיע הקפטן טוטי את השער ה-200 שלו במדי המועדון נגד פיורנטינה. ב-16 באפריל 2011 ההמתנה הסתיימה והמועדון עבר לידי קבוצת משקיעים אמריקאים בראשות תומאס ר. דיבנדטו, כאשר ג'יימס פאלוטה, מייקל רואנה וריצ'רד ד'אמורה הצטרפו כשותפים. דיבנדטו מונה לנשיאו ה-22 של המועדון. קבוצת ההחזקות החדשה, שהחזיקה בקבוצה "NEEP Roma Holding", הייתה ב-60% בעלות של חברת "AS Roma SPV, LLC" וה-40% הנותרים בבעלות Unicredit sensi.

קבוצת הבעלים החדשים ביצעה שינויים בעת כניסתה, כמו מינוי וולטר סביטאני למנהל המקצועי של הקבוצה, ומינוי שחקן העבר הספרדי לואיס אנריקה (שעד עתה אימן רק ב"ברצלונה ב'") למאמן הקבוצה. כמו כן ביצעה הקבוצה החדשה רכש מרשים בדמות אריק לאמלה מריבר פלייט, בויאן קרקיץ' מברצלונה, השוער מארטן סטקלנבורג מאייאקס, וגבריאל היינצה, ושחרר את ג'ון ארנה ריסה, דוני, ז'רמי מנז ומירקו ווצ'יניץ', כאשר קבוצת המשקיעים הזרימה כ-100 מיליון יורו למועדון, ההשקעה הגבוהה ביותר מאז שנות ה-2000. אולם, הקבוצה לא זכתה להצלחה מקצועית והודחה בעונת 2011/2012 מליגת האלופות עוד בשלב הפלייאוף, וגם לא במסגרת המקומית בליגה שם סיימה במקום השישי. אחרי שהעברת הבעלים הושלמה באוגוסט 2012, ביצע המועדון רכש נוסף בדמות דני אוסבלדו, מיראלם פיאניץ', פרננדו גאגו, סיימון קיאר והצעיר פאביו בוריני, שעלותם הכוללת הייתה 40 מיליון יורו.

לקראת עונת 2012/2013 מונה זדנאק זמאן הצ'כי-איטלקי למאמן רומא, כאשר החליף את לואיס אנריקה שעזב בתום העונה הקודמת בעקבות חוסר הצלחת הקבוצה - הגעה למקום השביעי בלבד - שאף לא אפשר לה להשתתף במפעלים האירופיים בעונה העוקבת. בעונה הזאת הקבוצה לא הצליחה יותר מכך, הודחה מאירופה מוקדם, וסיימה בליגה במקום השישי כאשר במהלך העונה עזב זמאן את הקבוצה, בפברואר 2013, והוחלף על ידי אוראליו אנדראצולי באופן זמני. בנוסף, הפסידה הקבוצה 0–1 ליריבה לאציו בגמר ה"קופה איטליה" מה שמנע ממנה להשתתף במסגרות אירופאיות בעונה לאחר מכן.

לקראות עונת 2013/2014 מונה רודי גרסיה למאמן רומא, והתחיל את התקופה שלו ברומא באופן חסר תקדים עם 10 ניצחונות רצופים בליגה (שיא כל הזמנים בסרייה א'), כולל ניצחונות על היריבה לאציו בדרבי, 3-0 על אינטר, וניצחון 0–2 על נאפולי. עונה זו הפכה להיות לאחת העונות המוצלחות ביותר בסרייה א' של קבוצה אי פעם מבחינה סטטיסטית, כשרומא השיגה 85 נקודות, וסיימה שנייה רק ליובנטוס שהשיגה בעצמה אחוז הצלחה חסר תקדים - 102 נקודות.

בעונת 2014/2015 סיימה הקבוצה כסגניתה של יובנטוס פעם נוספת. באותה עונה הוענשה על ידי פיפ"א עקב חוסר עמידה ברגולציית ה"פייר פליי".

במהלך עונת 2015/2016 פרץ סכסוך ארוך ומתוקשר בין אוהדיה מקבוצת האולטראס ה"קורבה סוד", היושבים ביציע הדרומי של אצטדיון האולימפיקו, לבין הנהלת המועדון. סיבת הסכסוך הייתה בשל גידור יציעי הקורבה סוד ובניית חומה החוצה את יציע הקורבה לשניים. הביקורת מצד אוהדי האולטראס הייתה כה רבה, אך ההנהלה לא הייתה מוכנה לשמוע, ואוהדי האולטראס החליטו להחרים את משחקי הבית של הקבוצה, ולא להגיע למשחקים ולעודד את הקבוצה. לעיתים הגיעו האולטראס אל מחוץ לכותלי האצטדיון על מנת להשמיע מחאתם ביום המשחק. במשחק הדרבי מול לאציו באותה העונה נרשם מקרה חסר תקדים, כאשר אוהדי האולטראס של שתי הקבוצות, של רומא היושבים בקורבה סוד, ושל לאציו היושבים ב"קורבה נורד" (היציע הצפוני), לא נכחו באצטדיון בעת המשחק, והקבוצות שיחקו מול אצטדיון חצי ריק.

מקצועית הקבוצה לא נראתה טוב, וגרסיה פוטר בינואר 2016 אחרי ניצחון בודד בלבד ב-7 משחקי ליגה, ולוצ'אנו ספאלטי חזר למועדון לקדנציה שנייה. המאמן נכנס לסכסוך מתוקשר עם הקפטן המוערך פרנצ'סקו טוטי, שביקר אותו פומבית על חוסר בדקות משחק לאחר חזרתו מפציעה, סכסוך שהידרדר עד לנתק עם האוהדים שמחו על החלטת המאמן לספסל את הסמל. אולם, מעט לאחר מכן, החל המאמן לתת לטוטי דקות כמחליף, ומספר 10 הציג רמת ביצועים גבוהה עם 4 שערים ובישול ב-5 משחקים בהם עלה מהספסל. ספאלטי הצליח להוביל את הקבוצה ממקום נמוך למקום השלישי, שהבטיח השתתפות בליגת האלופות בעונה העוקבת וחזרה למרכז הבמה.

בקיץ 2016 נמכר כוכב הקבוצה, מיראלם פיאניץ', ליריבה המרה יובנטוס על מנת לשפר את מצבו הכלכלי של המועדון. באפריל 2017 מונה מונצ'י (שהגיע מסביליה הספרדית) למנהל המקצועי של הקבוצה. ביום האחרון של עונת 2016/2017 עלה טוטי להופעה ה-786 והאחרונה במדי רומא, בניצחון במחזור האחרון בליגה נגד גנואה, לפני שפרש סופית ממשחק פעיל. את העונה סיימה הקבוצה במקום השני פעם נוספת אחרי יובנטוס.

לקראת עונת 2017/2018 מונה שחקן העבר ברומא אאוזביו די פרנצ'סקו למאמן הקבוצה החדש והחליף את ספאלטי שעזב ליריבה אינטר. רומא מכרה גם את השחקן המצטיין מהעונה החולפת מוחמד סלאח שהצטרף לליברפול תמורת 39 מיליון יורו. סכום העתק שקיבלה אפשר לה לרכוש מספר שחקנים אחרים כמו פטריק שיק מסמפדוריה ואלכסנדר קולארוב ממנצ'סטר סיטי תמורת 5 מיליון יורו. כמו כן נרכש גרגואר דפרל מססואולו תמורת 18 מיליון יורו. העונה הייתה מצוינת לרומא במסגרת ליגת האלופות, כאשר הגיעה למעמד חצי הגמר, לאחר שסיימה בראש הבית, גברה על שחטאר דונייצק בשמינית הגמר, וגברה על ברצלונה ברבע הגמר אחרי שהפסידה 1–4 בחוץ, ולאחר מכן ניצחה ניצחון סנסציוני בבית 0–3 ועלתה בזכות יתרון שערי חוץ. רומא הייתה לקבוצה השלישית בהיסטוריה בשלב זה שמפגרת ב-3 שערים או יותר וחוזרת מהפיגור במשחק הגומלין. בחצי הגמר, אליו עלתה בפעם הראשונה מאז 1984, הודחה על ידי ליברפול.

בעונת 2018/2019 הודחה על ידי פורטו בשלב שמינית גמר ליגת האלופות. במהלך העונה עזב די-פרנצ'סקו את הקבוצה ובמקומו מונה זמנית ראניירי שחזר לקדנציה שנייה. בסיום העונה עזב ראניירי ובמקומו מונה פאולו פונסקה למאמן הקבוצה.

תקופת מוריניו ותואר אירופי ראשון

ב-4 במאי 2021 מונה זוז'ה מוריניו הפורטוגלי לאימון הקבוצה.

מוריניו הוביל את רומא לתואר אירופי ראשון אחרי 61 שנה (התואר הקודם היה גביע ערי הירידים בשנת 1961) לאחר זכייה בקונפרנס ליג. רומא גברה במשחק הגמר 1-0 על פיינורד הודות לשער של ניקולו זניולו. עוד קודם לכן, בשלב הבתים, הובסה רומא 1-6 על ידי בודה/גלימט הנורווגית. הייתה זו התבוסה הגבוהה ביותר של רומא מחוץ לליגת האלופות. בשמינית הגמר הדיחה רומא את ויטסה ארנהם, ברבע הגמר את בודה/גלימט ובחצי הגמר את לסטר סיטי. בליגה סיימה רומא במקום השישי.

ערך מורחב – הדרבי של רומא

האולטראס (הגרעין הקשה) של אוהדי רומא מתרכז ביציע הדרומי (Curva Sud) של הסטאדיו אולימפיקו.

בתחילת כל משחק מנוגן המנון הקבוצה "Roma Roma Roma", אשר נכתב ומבוצע על ידי אנטונלו ונדיטי, ובסיום כל משחק שבו רומא מנצחת מנוגן השיר "Grazie Roma" - 'תודה רומא', שנכתב גם כן על ידי הזמר.

לקבוצה אוהדים רבים בעיר רומא (בה הם מהווים את הרוב) ומחוצה לה. לאוהדי רומא יריבות מתוחה עם אוהדי אס אס לאציו, כאשר שתי הקבוצות משחקות אחת נגד השנייה בדרבי הרומאי הידוע בשנאה והטמפרמנט שלו.

הדרבי מאופיין לעיתים תכופות באלימות וקטטות בין מחנות האוהדים: בשנת 1979 נהרג אוהד קבוצת לאציו מזיקוק שנורה מיציע אוהדי רומא. בעונת 2003 אירוע חסר תקדים קרה כאשר ה"אולטראס" של א. ס. רומא גרמו לעצירת המשחק ודחייתו לאחר שהופצו שמועות כוזבות על כך שילד נהרג על ידי המשטרה זמן קצר לפני המשחק. בתקרית מפורסמת נוספת שאירעה בסוף משחק הדרבי בינואר 2005, שחקן לאציו פאולו די קאניו הצדיע לעבר אוהדי רומא במועל יד.

מבחינה ספורטיבית לרומא יריבות נוספת עם נאפולי, ולמפגשים ביניהם קוראים "דרבי דל סול" (Derby del Sole באיטלקית, בתרגום: "דרבי השמש"), כאשר הן שתי הקבוצות שנחשבות לאהודות ביותר מחוץ לצפון איטליה (כשרומא מייצגת את מרכז איטליה, ונאפולי את דרום איטליה).

הקבוצה החלה את דרכה באצטדיון מוטובלודרומו אפיו בשנים 1927–1928. לאחר מכן עברה לשחק באצטדיון קאמפו טסטאקיו עד תחילת שנות ה-40. משנת 1940 שיחקה רומא באצטדיון נאציונלה PNF עד 1953. אחרי הריסת האצטדיון עברה לשחק בסטאדיו אולימפיקו ואצטדיון פלמיניו (שנבנה עבור אולימפיאדת רומא 1960 למשחקי הכדורגל וכיום הוא אצטדיון רוגבי). ב-2014, החליטה הקבוצה לעזוב את האולימפיקו הוותיק ולעבור לאצטדיון שעתיד להחנך ב-2020 בדרום מערב העיר (אצטדיון דלה רומא) שיכיל 52,500 מקומות ישיבה, ולא יכיל מסלול אתלטיקה בניגוד לסטאדיו אולימפיקו, דבר שיקרב את הקהל למגרש.

נכון ל-10 בספטמבר 2024

מידע נוסף מס', עמדה ...

מס'		עמדה	שם
3	ספרד	מגן	אנחליניו
4	איטליה	קשר	בריאן כריסטנטה (קפטן שלישי)
5	חוף השנהב	בלם	אוון אנדיקה
7	איטליה	קשר	לורנצו פלגריני (קפטן)
11	אוקראינה	חלוץ	ארטם דובביק
12	ערב הסעודית	בלם	סעוד עבד אל-חמיד
14	אוזבקיסטן	חלוץ	אלדור שומורודוב
15	גרמניה	בלם	מאטס הומלס
16	ארגנטינה	קשר	לאנדרו פארדס
17	צרפת	קשר	קואדיו קונה (בהשאלה מבורוסיה מנשנגלדבך)
18	ארגנטינה	חלוץ	מתיאס סולה
19	טורקיה	מגן	זקי צ'ליק

מס'		עמדה	שם
21	ארגנטינה	קשר	פאולו דיבאלה
22	ספרד	בלם	מריו הרמוסו
23	איטליה	בלם	ג'אנלוקה מנצ'יני (קפטן שני)
26	שוודיה	מגן	סמואל דאל
28	צרפת	קשר	אנזו לה פי
35	איטליה	קשר	תומאזו בלדנצי
56	בלגיה	חלוץ	אלכסיס סאלמאקרס (בהשאלה ממילאן)
59	פולין	קיצוני	ניקולה זלבסקי
61	איטליה	קשר	ניקולו פיסילי
92	איטליה	קיצוני	סטפן שעראווי
98	אוסטרליה	שוער	מת'יו ריאן
99	סרביה	שוער	מילה סבילאר