השושלת האיובית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השושלת האַיוּבִּית (בערבית: الأيوبيون – al-Ayyūbīyūn; בכורדית: ئەیووبیەکان ,Eyûbiyan) הייתה השושלת המייסדת של סולטנות מצרים שהקים צלאח א-דין ב-1174 לאחר חיסולה של השושלת הפאטמית. מדובר במשפחת שליטים מוסלמים סונים ממוצא כורדי שפעלה במאות ה-12 וה-13 ובשיאה שלטה על מצרים, סוריה, צפון עיראק, חלקים מארץ ישראל, ערב הסעודית ותימן. מייסד השושלת היה אַיוּבִּ, ונציגה המפורסם ביותר היה צלאח א-דין, נכדו של איוב.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
דגל | |
ממשל | |
---|---|
משטר | סולטאני |
שפה נפוצה | כורדית, ערבית |
עיר בירה | קהיר |
גאוגרפיה | |
יבשת | אסיה, אפריקה |
היסטוריה | |
הקמה | |
תאריך | 1171 |
פירוק | |
תאריך | 1254 |
ישות קודמת | פאטימים |
ישות יורשת | הסולטנות הממלוכית |
דמוגרפיה | |
דת | אסלאם |
כלכלה | |
מטבע | הדינאר |
האימפריה האיובית התקיימה מרבית שנותיה כקונפדרציה של נסיכויות מקומיות, אשר בראשן עמדו שליטים איובים. לנסיכים המושלים המקומיים הייתה אוטונומיה שלטונית מסוימת בתחומם, והם נשבעו אמונים לסולטאן המרכזי - לרוב היה השליט המבוגר מבני השושלת - שישב במצרים. התערבותו של הסולטאן בענייני הפנים של הנסיכויות השונות הייתה אחד מבין הגורמים לפריצתם של מאבקי פנים רבים[1].