הילך חוקי
סוג של אמצעי תשלום בעל מעמד חוקי מיוחד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הֵילָך חוקי הוא אמצעי תשלום (כגון כסף) המשמש בעסקאות שונות או לפירעון חוב, אשר על פי דין לא ניתן לסרב לקבלו.
מקור מונח משפטי זה במשפט המקובל והוא נועד להבטיח שימוש במטבע המונפק על ידי המדינה (להבדיל מתשלום בשווי-כסף אחרים, כדוגמת מתכות יקרות, נכסים וכו' שאותם לא ניתן לאלץ את החייב לקבל). [1]
המונח מוגדר באופן שונה משיטת משפט אחת למשנייה. מספר שיטות משפט מגדירות "הילך חוקי" באמצעות הגדרה מרחיבה לפיה "הילך חוקי" הוא "כל אמצעי תשלום באמצעותו ניתן לשלם חוב" (לדוגמה, המצב בסקוטלנד וצפון אירלנד). אחרות דורשות חקיקה אשר תיקבע סוגי אמצעי תשלום כגון אלה.
על פי ההגדרה המקובלת, המחאה, לרבות המחאה בנקאית, כרטיס אשראי וכרטיס חיוב הם אמצעי תשלום נפוצים ומקובלים, אך אינם נחשבים להילך חוקי, מאחר שהשימוש בהם מותנה בהסכמת שני הצדדים לעסקה, ובתנאים שונים, כך לדוגמה ישנם מצבים בם ניתן להתנגד לפירעון המחאה (בעת כישלון תמורה), וכרטיס אשראי או כרטיס חיוב לא יכובדו בשל חיובי יתר בחשבון בעל הכרטיס.
גם תווי קנייה, אשר ערכם משתנה ותוקפם פג, אינם מהווים הילך חוקי.
הדוגמה הפרדיגמטית למה שאינו נחשב הילך חוקי הוא מטבע זר, אשר הנושה מותר לסרב לקבלו כנגד תשלום החוב, ובחלק משיטות המשפט אף נאסר השימוש בו.
מקור המונח "הילך" הוא ארמי - חיבור של צמד המילים "הא לך", ביטוי הרווח בתלמוד.