הרצי הלוי

הרצל (הרצי) הלוי (נולד ב־1967), הוא הרמטכ"ל ה־23 של צה"ל. בעבר היה סגן הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום, ראש אמ"ן, מפקד חטיבת הצנחנים ומפקד סיירת מטכ"ל.

ראש המטה הכללי

"נשמור על צה"ל אחד, ענייני, ערכי ומקצועי, חף מכל שיקול שאיננו הביטחון." ~ נאום בטקס הכניסה לתפקיד הרמטכ"ל, 16 בינואר 2023 (מקור)
"מערכות לא מנהלים עם שעון אלא עם מצפן." ~ בעת מבצע ״מגן וחץ״
"בהנחה הכי מחמירה שתקום דיקטטורה, אני נשאר פה ומנסה לשנות. אסור לנסר את הענף שכולנו יושבים עליו. עדיפה דיקטטורה בטוחה על אנרכיה לא מוגנת." ~ בתגובה למחאות אנשי מילואים על הרפורמה המשפטית, מרץ 2023
"כל אחד שחוזר זו הקלה גדולה, אך אין טיפת הקלה בכך שנותרו פחות." ~ על החזרת החטופים בימי מלחמת חרבות ברזל (מקור)
"אני הוא המפקד ששלח את בניכם ובנותיכם לקרב שממנו לא שבו ואל העמדות שמהן נחטפו. " ~ מתוך נאומו בטקס יום הזכרון, 2024 (מקור)

מפקד פיקוד דרום (2018–2021)

"אני אומר למפקדים בצה"ל שאני גאה בכל הזדמנות על הזכות להגן על מדינת ישראל." ~ ראיון ב־7 במרץ 2021 (מקור)
"אנחנו במוכנות טובה מאוד מול רצועת עזה שמשתפרת מיום ליום - יש בה דברים שהאויב יופתע ממה שיפגוש." ~ ראיון ב־7 במרץ 2021 (מקור)
"קיים מתח בין זה שהיינו רוצים שהמצב של התושב בעזה יהיה טוב יותר, אבל לא לחמאס ולא לארגוני הטרור. זה אתגר מורכב - להיטיב את מצב האזרח ולא לאפשר את היכולת להתעצמות." ~ ראיון ב־7 במרץ 2021 (מקור)
"עלינו להסתכל על מלאכת הביטחון בהיבט הרחב שלה, כמערכת מתפתחת ודיאלקטית על ציר הזמן, שבה גם האויב דינמי ומקיים עימנו תחרות למידה." ~ מתוך: "הגנה רב מימדית", כתב העת 'בין הקטבים', אוקטובר 2020
"בתחרות הלמידה בינינו לבין האויב, אנו מפתיעים אותו בהווה באמצעות גיוון יכולות והשתנות בפעולות ההגנה שלנו וכן אנו מפתיעים אותו באופן מתמשך ועתידי באמצעות בניה של מערכת הגנה משתנה, משתדרגת ואדפטיבית, היודעת לשמר את יתרוננו עליו באופן רציף." ~ מתוך: "הגנה רב מימדית", כתב העת 'בין הקטבים', אוקטובר 2020
"הפעולה הממוכנת מאפשרת לכוחות אנושיים לדרוך עצמם יותר לשלבים קריטיים ולקבל התרעה ממערכת ממוכנת לשינוי מצב. כך יכולה הטכנולוגיה לתרום גם למיקוד כוחות ההגנה בזמן הנכון ולהביא אותם במוכנות ובדריכות טובה יותר למפגש עם הפתעות." ~ מתוך: "הגנה רב מימדית", כתב העת 'בין הקטבים', אוקטובר 2020

ראש אמ"ן (2014–2018)

"המזרח התיכון, אפשר להגדיר אותו באי־יציבות יציבה. אנחנו צריכים להתרגל לזה שהוא לא יציב. ישראל היא הגורם החזק באזור. הצבאות הגדולים הולכים ונחלשים, הולכים ומשתנים. מסביב מתפתחים איומים חדשים – איום האש, איום חדירה בדרכים שונות." ~ נאום בכנס הרצליה, 15 ביוני 2016 (מקור)
"למהלכים שלנו יש השפעה גדולה מאוד על המזרח התיכון, אני מרשה לעצמי לומר שזה אף יותר מבעבר. המלחמות השתנו, צריך לומר שגם חוויית המלחמה בין החזית לעורף משתנה." ~ נאום בכנס הרצליה, 15 ביוני 2016 (מקור)
""אנחנו מתקשים למצוא תמונת ניצחון מהשנים האחרונות, וזה כי בכל התמונות בעבר אלו ניצחונות שבהם מדינות נלחמו במדינות, ולא מצב כמו היום שמדינות נלחמות בארגונים. כשמדינות נלחמות בארגונים – החזק פחות פוטוגני." ~ נאום בכנס הרצליה, 15 ביוני 2016 (מקור)

מפקד בצבא

"הנושא המעניין הוא איך אתה יוצר פער גדול יותר בין המלחמות. זה לא יהיה פשוט. אין מלחמות פשוטות. אנחנו מוכנים לשלם את המחיר כדי לעשות מלחמה החלטית וחזקה שתיצור פער גדול ככל האפשר עד הפעם הבאה." ~ 2013 (מקור)
"אנשים תמיד אמרו לי שמינהל עסקים זה שימושי לחיים ופילוסופיה זה לנפש. גיליתי שזה בדיוק ההפך. אני משתמש בפילוסופיה באופן הרבה יותר מעשי... פילוסופים שדיברו על איך לאזן, איך לבצע סדרי עדיפויות של עקרונות בסדר הנכון, אלה הם דברים שאני מוצא כיעילים מאוד." ~ 2013 (מקור)
"בכלל, לצבא אסור לקטר על החברה, בוודאי לא לצבא כמו צה"ל. הבעיה היא שלנו והפתרון הוא שלנו. יש לי הרבה ביקורת, למשל, על הקשר עם הורים. אני מקבל הרבה טלפונים. אני מחזיר שיחה לכל אחד, אם לא אישית אז דרך הרל"שית או השליש, ועונה מאוד בנימוס, למרות שזה מרגיז שהורה מתקשר אליי רגע לפני שאני יוצא לתרגיל ומתחיל לנאום לי. התשובה הקבועה שלי היא 'אחרי הצבא, באוניברסיטה, גם תבוא לאסיפות הורים? לא. אז בוא נשים את הקו לא בין הצבא לאוניברסיטה אלא בין התיכון לצבא'." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"אני לא אוהב את ההגדרה 'אנחנו הצבא הכי מוסרי'. אני בכלל לא אוהב את המילה 'הכי'. קל מאד לסתור את זה. אבל אני חושב שאנחנו צבא שמתמודד עם אתגר מוסרי מאוד מורכב, ואני חושב שבחרנו בדרך אחרת להתמודד איתו." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"לאחר מעשה קראתי את הדגשים שנתתי לכל המ"מים. התשובה היא שהכנסנו אנשים באווירה לוחמנית. אמרנו להם 'תיכנסו חזק'. מה זה חזק? זה, רבותיי, לא להתבייש. תשימו רתק. תפתחו באש. תתקדמו." ~ על תדרוך כוחות חטיבת הצנחנים בטרם היציאה למבצע עופרת יצוקה, מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"אני חושב שכל עיוות של עקרון צבא העם, שמגייס אליו את כולם, אמור להדאיג אותנו. הצבא צריך לשקף את התפלגות האוכלוסייה באופן סביר, וכל עיוות מצביע על תופעה חברתית לא טובה. היום יש עיוות, והוא לא יכול לשמח אף אחד. האוכלוסייה הדתית לא יכולה לטפוח לעצמה על השכם ולהגיד 'איזה יופי, החלק שלנו בקרב החיילים והמפקדים הקרביים עולה', כי זה לא טוב לאף אחד. הרווח בטווח הקצר הוא סכנה גדולה בטווח הארוך. האם זה משפיע על מוסר הלחימה? חד משמעית לא. יש לי מ"פים מאמינים מאוד, וגם מג"דים. יש לי מ"פים שמתגוררים ביהודה ושומרון. אחד שפונה מביתו בהתנתקות. ואני אומר לך שלא מצאתי רבב בעשייה המוסרית של האנשים האלה." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"נכון לנו כמדינה לחזק את הקשר עם המסורת היהודית, ואני מבדיל בין מסורת לאמונה. אמונה היא עניין אישי. מסורת צריך לדעת. יש לנו יותר מדי אנשים שלא יודעים מי היה פה ומה היה פה." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"חייל לא יכול ללכת עם ספר משפטי לקרב. לא כל חייל יכול לקחת כללים עם שישה תנאים בדרך. הוא צריך לבוא עם משהו מאוד פשוט ופרקטי. מעליו, יש רמות שיקול דעת של המפקדים." ~ בערב לזכרו של העיתונאי זאב שיף, מתוך עיתון "הארץ", 4 בספטמבר 2009 (מקור).
"לכולנו עכשיו הרבה יותר נוח, כי 'עופרת יצוקה' הסתיים כפי שהסתיים. בוא ניזכר מה הייתה התחושה כמה שבועות לפני המבצע. במדינה, וגם בצבא חשבו שאנחנו הולכים לסיים את הסיפור הזה עם עשרות הרוגים, אם לא מאות. בעיתונים כתבו על'צבא החמאס' המאורגן והמאיים." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"להיות צנחן זה להיות לוחם-מתנדב, היום בשנת השישים למדינה, זה להגן יום-יום ולילה-לילה על אזרחי ישראל מפני הטרור הפלשתיני וזה להתאמן ולהיות נכון ומוכן למלחמה בכל זירה שהיא, אם נדרש לה. להיות צנחן זה גם לשאת איתך את התרמיל הנכבד של מורשת הצנחנים – ממורשתם של חנה סנש וחבריה דרך פעולות התגמול, מלחמת ששת הימים ושחרור הכותל וכל שאר מלחמות ישראל. מורשת זו מחייבת אותנו לשאוף להיות הטובים ביותר שאנו יכולים, לשאוף להצטיין ובד בבד להיות צנועים, להתנדב, לתרום, להוביל וליזום – להיות חיילים טובים, להיות אזרחים טובים, להיות בני-אדם." ~ מתוך נאומו בטקס ההשבעה של הצנחנים 2007\10\12 ().
"האתגרים והטכניקות השתנו מאז סיימתי את תפקידי האחרון בחטיבה, כמפקד פלוגת העורב החטיבתית, לפני כ־14 שנה, אך הרוח, כפי שהתרשמתי בחודשים האחרונים, היא אותה רוח; הרוח שהוליכה את חנה סנש לצאת מדלת המטוס לשמיה החשוכים של אירופה אכזרית וקודרת, היא הרוח שהוליכה את לוחמי החטיבה במערכת קדש, במלחמת ששת הימים והלאה עד ללחימה בלבנון בקיץ האחרון." ~ בטקס קבלת הפיקוד על חטיבת הצנחנים, 22 באוגוסט 2007 (מקור).
"גם ברגעים אלה, בזמן החלפת הפיקוד, עושים חיילי החטיבה את מלאכתם בלחימה בטרור הפלשתיני בחברון, בשכם ובג'נין. לנגד עיניהם ערכי האדם, הלוחם והצנחן – ערכי כבוד האדם שהם המסגרת לסביבת הלחימה, ערכי הדבקות במשימה שהם תכלית העשייה וערכי הרעות שבלעדיהם תאבד כל מסגרת לוחמת את כוחה." ~ בטקס קבלת הפיקוד על חטיבת הצנחנים, 22 באוגוסט 2007 (מקור).
"אני לא אומר שלא צריך לבדוק ולהפיק לקחים, אבל איבדנו כמה אנשים איכותיים שהיו יכולים להמשיך ולתרום בצבא, גם אם עשו טעות. זה המקצוע היחיד בארץ שאין בו מקום לטעויות. אפילו רופאים לא משלמים את מחיר הטעות כמו מפקדים. אני טעיתי בעברי. יש אזכרות שאני בא אליהן כל שנה, ואני יודע שבמינימום הייתי אחראי, ובמקרה הגרוע טעיתי. אבל אני ממשיך, כי הייתי שם כמה סנטימטרים ליד מי שנפגע, ועשיתי זאת למען מטרה חשובה." ~ מתוך עיתון "מקור ראשון", 26 באוקטובר 2008 (ראיון).
"הדבר שאנחנו צריכים לאמץ מהם הוא איך להסתכל חמישים שנה קדימה. לא מה יהיה מחר, בשנה הקרובה, או בחמש השנים הקרובות." ~ על מה יש לישראל ללמוד מהפלסטינים, מתוך עיתון "מקור ראשון", 26 באוקטובר 2008 (ראיון).
"צריך להציב לחיילים רף מוסרי. אם בתדריך בכניסה לקרב, כמפקד לא אמרת אף מילה על שימת גבולות, על מה עושים ומה לא עושים, אל תתפלא שאת הגבולות הציב אחרון החיילים במחלקה ואז הרף המוסרי יהיה במקום הכי נמוך. בחריגים צריך לטפל תוך כדי [הלחימה] ולא אחרי. אם תדחה את הטיפול, האפקט יהיה אולי במלחמה הבאה." ~ בערב לזכרו של העיתונאי זאב שיף, מתוך עיתון "הארץ", 4 בספטמבר 2009 (מקור).
"המסלול האישי שלי נוהל בצורה נכונה, אבל אין יותר מדי אידיאות בעולם שלנו. גם אני דילגתי על הכשרות חיוניות, ואני לא שמח על כך. היום התהליך הזה כבר משתפר. מעברים זה לא דבר קל, אבל אני מאמין בבניית אנשים עם בסיס רחב, לא מגדלים צרים. יש דברים שלקחתי מהפיקוד על הצנחנים - איך להנהיג אנשים במקומות שבהם אתה נחוץ, ומצד אחר בכוחות המיוחדים אתה לומד הרבה מאוד על הפן המבצעי, על היצירתיות, על חשיבה ותכנון." ~ (ראיון).
"מבחינתי לא משנה מה יש לחייל על הראש. אני שואל אותם איפה הם גרים מתוך רצון להכיר, לא כדי לברר את מידת הדתיות שלהם. אני לא מוכן לשים סטיגמות על עצמי, וכך גם על אחרים. בשיחות סגל אנחנו מדברים באופן קבוע על ה'ביחד' של דתיים וחילונים. חייל דתי צריך להישאר שבת בנוחות, בלי מוזיקה בקולי קולות. אני אומר לחיילים שאם הם רוצים לדבר בפלאפון בשבת, ויש איתם עוד שני חיילים דתיים – שייצאו מהחדר וידברו בחוץ. זו לא כפייה דתית, אלא כבוד הדדי. אני, כנער, הייתי פעמים רבות דתי יחיד במסגרות לא דתיות. זה לא היה קל, אבל זה השפיע עלי לטובה." ~ (ראיון).
"אני, ביחד עם כל האנשים שנמצאים כאן, וגם אלו שלא, מסתכלים בהשתהות על ההתקדמות המהירה שעברת ועל הכוחות המופלאים שלך שעזרו לך להתמודד. בן אדם לא בוחר לאיזה אירוע הוא נכנס, ובטח לא בוחר להיפצע, אבל הוא כן בוחר איך להתמודד, ואיך לתפעל את האירוע לאחר הפציעה. אני התרשמתי ממך." ~ לקצין הפצוע איתי איתי ארנליב מקור).
"אני חושב שהתקדמנו מאוד בשנתיים האחרונות. אבל התקדמנו בזכות חבורה נהדרת שהייתה כאן ובאמצעות עבודה משותפת שקיימנו. כשהגעתי מצאתי חטיבה נהדרת עם אנשים נהדרים והשתדלתי להוסיף בתורי. אני בטוח שהיא תמשיך להתקדם ולפרוח. בסופו של דבר, קשה לעצור משהו שמצליח כבר כל-כך הרבה שנים." ~ (מקור).
"אני זוכר היטב את ספרו של מאיר הר-ציון, 'פרקי יומן', ספר פשוט בכריכה אדומה. זוכר את שסיפרו לנו ממנו ופעמים רבות שקראתי בו מאז, בעקבות זאת, עד היום. הדילמה של השארת חבר פצוע בשטח, תעוזה, יצירתיות. מסרים של מדינה בהתהוות, אתוס ומלחמת קיום מתערבבים זה בזה. בעיני, אלו היו אבני דרך בחינוך. אף פעם לא פעלתי פעולה מסוימת על פיהם באופן מודע, אך תמיד הרגשתי שהם שם- מעין מסילה בלתי נראית. את הספר ממנו סיפרו לנו השאלתי מהמדריך שלי, הוא אצלי עד היום. לא גנבתי אני פשוט עדיין משתמש בו." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).
"אני זוכר את המקום בו סיפרו לנו, בפעולה בכיתה ד' או ה', את סיפור "המחרוזת" של גי דה-מופסאן. לא נזכרתי בסיפור הזה לצורך קניית יהלומים, אך הוא חקוק בזיכרוני כדוגמה מובהקת ליתרונותיה של האמת והשקיפות כדרך הקצרה ביותר להתמודד עם בעיה." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).
"ארץ טובה שהדבש בעורקיה. איך ניתן לחנך לאהבת הארץ מבלי ללכת בה? הלכנו הרבה וטיילנו. את העלייה למוחרקה בטיול פסח כיתה ד' אני זוכר היטב. מעט מאוד דברים מאותו גיל אני זוכר באופן כה מובהק." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).
"אלתרנו ופתרנו בעיות בלי סוף. בעיר העתיקה ב1948 חסרו מוקשים. עמנואל מידב יצר מפחית שימורים ורימון יד מוקש מאולתר. אלתור שאמנם התברר כמסוכן. אך גם היום כשאני בוחן בני נוער ומפקדים צעירים אני מחפש את אלה שגם כשחסר להם משהו הם לא עוצרים, הם בונים את הפתרון במו ידיהם. זהו הריח ממחסן הסנדות והחבלים שהולך איתך הלאה לשנים רבות, ריח שהופך לרוח." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).

נאמר עליו

"כאשר היה מפקד פלוגת העורב בחטיבת הצנחנים, קיבל לידיו הלוי את הפיקוד על מוצב ריחן, המוצב הצפוני ביותר שהחזיק צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בשנות ה-90 היתה החטיבה המזרחית, שבתחומה שכן ריחן, יעד מועדף למתקפות אנשי החיזבאללה. המוצב עצמו, שכונה "מוצב המוות", נחשב אתגר פיקודי מורכב במיוחד." ~ (ראיון).
"אחת מדרכי הפעולה שבהן עשה צה"ל שימוש באותן שנים היתה 'מארבי היטמעות' - צוות חיילים מגיע באישון לילה לנקודה שזוהתה על פי המודיעין כאזור פעילות של החיזבאללה, מקים עמדות הסוואה, וממתין כרואה ואינו נראה עד לבוא המחבלים. הלוי, כמפקד המוצב, הלך בראש חייליו פעמים רבות למשימות מהסוג הזה. ב-18 במאי 1993, במהלך תנועה מבצעית של חיילי פלוגת העורב אל עבר אל-לואיזה שבאזור סוג'וד (אחד ממוצבי צד"ל), נתקלו החיילים בכוח של החיזבאללה. השטח הסבוך והמשקל הרב שנשאו על גבם חיילי העורב הקשו מאוד על תנועה חרישית, ואנשי החיזבאללה שנקלעו לאזור הצליחו לשמוע אותם. הם פתחו באש מקלעים לכיוון הכללי שממנו נשמע רחש התנועה. מהירי נהרג זוהר חלמיש, קצין שליטה ארטילרי שנע עם הכוח, וחייל אחר נפצע." ~ (ראיון).
"בתוך המוצב המתין באותה עת, על פי פקודת המבצע, צוות של לוחמים צעירים שלא מכבר סיימו טירונות יחידה, ועלו בפעם הראשונה בחייהם ל'קו' בלבנון. הלוי הקפיץ אותם לזירת האירוע, בעוד חילופי האש בין המחבלים לבין חיילי העורב נמשכים. כאשר הגיע הצוות מהבסיס לאזור הקרב, הושלך לעברם רימון. מפקד הצוות, צור ישראל, נפצע קשה. חודשים לאחר רבים לאחר מכן נפטר בבית החולים. כבר בשלב הזה האבדות היו כבדות, ואלוף פיקוד צפון איציק מרדכי הפעיל את כל כובד משקלו ברשת הקשר כדי שהלוחמים ינתקו מגע ויחזרו למוצב. אבל הלוי, מפקד פלוגה צעיר, התעקש לנהל את הקרב בצורה מסודרת, לטפל בפצועים ולפנותם, לשתק את מקורות האש ורק אז לסגת. הוא ניהל את הקרב בקור רוח, ואלמלא ההחלטות שקיבל קרוב לוודאי שהתוצאות היו קשות בהרבה." ~ (ראיון).
"פקודיו מאותה תקופה מספרים על מפקד אכפתי, שהתעניין ברמה האישית בכל חייל וחייל. 15 שנה אחרי אותה היתקלות, הלוי שומר איתם על קשר, מקפיד להגיע לכל אזכרה. 'כשפיקד בהמשך על סיירת מטכ"ל, תמיד צחקנו שהוא קובע את המבצעים של הסיירת על פי מועדי האזכרות', אומר אחד מהם." ~ (ראיון).
"קצין בצה"ל נמדד קודם כל בלחימה, וזו של הלוי כמח"ט הייתה במבצע 'עופרת יצוקה'. במבט לאחור המבצע נראה לרבים כמו תרגיל בשטח כמעט ריק, צבא גדול עם עליונות מוחלטת, המתגאה בכך שגבר על אויב חלש ולא מאורגן. מזווית המפקד בשטח הדברים נראים כמובן אחרת. יד." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"הוא בן 40. גדל בבית דתי לאומי בירושלים, ולמד בבית ספר הימלפרב. ב-1985 התגייס לצנחנים, התקדם עד לתפקיד מפקד פלוגת הנ"ט החטיבתית, ואחר כך עבר לסיירת מטכ"ל, עד לפיקוד על היחידה. בשלב מסוים הוריד את הכיפה. למעט בוגי יעלון, שכמו הלוי הגיע מהצנחנים ותפקידיו ביחידה היו עבורו סטייה זמנית ממסלול הפיקוד והקידום המרכזי של הצבא, מפקדי סיירת מטכ"ל ב-25 השנים האחרונות לא הלכו בדרכו של אהוד ברק, עמירם לוין ועוזי דיין. כמה מהם אף השתחררו מהצבא מיד לאחר שסיימו את התפקיד." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"אנשי מילואים ששירתו תחת פיקודו בחטיבת מנשה התרשמו בעיקר מהתעוזה ומהמחשבה היצירתית. כאשר המחבלים באזור הכפרי של ג'נין נהגו להכות בצירי התנועה ולחזור מיד למקומות המסתור, המציא הלוי שיטות למשוך אותם החוצה מהחורים. המחבלים היו נמשכים למלכודת שנטמנה להם, יורים, ואז נחשפים למארב צה"לי מתוכנן היטב. הלוי ידוע כ'מקצוען' שיורד לפרטים הקטנים, דורש להכיר אישית כל אבן וכל צומת בגזרת הפעילות. השקט הזה לא מתאים תמיד לבני העשרים-וקצת, ובחטיבת הצנחנים יש כיום קצינים שמתלוננים כי הקול הרגוע שלו מרדים אותם בשיחות שהוא עורך. אבל הוא זוכה גם להערכה גורפת, אפילו להערצה. יעלון הוא אחד מאלה שמגדירים את הלוי כ'מפקד מבטיח ביותר'." ~ (ראיון).
"לפני ראש השנה העביר למפקדים בחטיבה שיעור קצר שבמרכזו סיפור ממסכת ראש השנה, על עימות בין רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע לגבי מועד יום הכיפורים. רבי יהושע היה בטוח שהצדק עמו, אבל הוא התכופף מול הסמכות של רבן שמעון בן גמליאל. ביום שבו חל לשיטתו יום הכיפורים, הוא יצא לדרך כשבידו מקל ומעות, כדי להודות שזהו יום חול. 'אני מאמין שהסיפור נכתב כדי שניקח ממנו משהו', אמר הלוי למאזיניו. בעיניו, התנאי החשוב ביותר לחוסנה של מדינת ישראל הוא הלכידות הפנימית. 'אם לא הייתי היום בצבא', הוא מעיד על עצמו, "הייתי עוסק בבניית גשר בין דתיים לחילונים'." ~ (ראיון).
"'אישתי חושבת שאני בנתיב העשרה מתרוצץ עם סנדלים ולא במחנה הפליטים שאטי', מספר מפקד חטיבת הצנחנים. הוא משנה את הנושא. ומספר שהם עדים בלא מעט מקרים למחבלים שמניחים את הרובים בבתים ובורחים. מפחדים להילחם. 'מה שמדהים אצלנו שנפצעו המג"ד, המ"פ, ומ"מ וממשיכים להילחם ולתפקד כרגיל. אנחנו באנו למלחמה ולא לבט"ש'." ~ על הלחימה במבצע עופרת יצוקה (מקור).

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: הרצי הלוי

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרצי הלוי

ראשי המטה הכללי של צה"ל

יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ · גדי איזנקוט · אביב כוכבי · הרצי הלוי

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

ראש המטה הכללי

"נשמור על צה"ל אחד, ענייני, ערכי ומקצועי, חף מכל שיקול שאיננו הביטחון." ~ נאום בטקס הכניסה לתפקיד הרמטכ"ל, 16 בינואר 2023 (מקור)
"מערכות לא מנהלים עם שעון אלא עם מצפן." ~ בעת מבצע ״מגן וחץ״
"בהנחה הכי מחמירה שתקום דיקטטורה, אני נשאר פה ומנסה לשנות. אסור לנסר את הענף שכולנו יושבים עליו. עדיפה דיקטטורה בטוחה על אנרכיה לא מוגנת." ~ בתגובה למחאות אנשי מילואים על הרפורמה המשפטית, מרץ 2023
"כל אחד שחוזר זו הקלה גדולה, אך אין טיפת הקלה בכך שנותרו פחות." ~ על החזרת החטופים בימי מלחמת חרבות ברזל (מקור)
"אני הוא המפקד ששלח את בניכם ובנותיכם לקרב שממנו לא שבו ואל העמדות שמהן נחטפו. " ~ מתוך נאומו בטקס יום הזכרון, 2024 (מקור)

מפקד פיקוד דרום (2018–2021)

"אני אומר למפקדים בצה"ל שאני גאה בכל הזדמנות על הזכות להגן על מדינת ישראל." ~ ראיון ב־7 במרץ 2021 (מקור)
"אנחנו במוכנות טובה מאוד מול רצועת עזה שמשתפרת מיום ליום - יש בה דברים שהאויב יופתע ממה שיפגוש." ~ ראיון ב־7 במרץ 2021 (מקור)
"קיים מתח בין זה שהיינו רוצים שהמצב של התושב בעזה יהיה טוב יותר, אבל לא לחמאס ולא לארגוני הטרור. זה אתגר מורכב - להיטיב את מצב האזרח ולא לאפשר את היכולת להתעצמות." ~ ראיון ב־7 במרץ 2021 (מקור)
"עלינו להסתכל על מלאכת הביטחון בהיבט הרחב שלה, כמערכת מתפתחת ודיאלקטית על ציר הזמן, שבה גם האויב דינמי ומקיים עימנו תחרות למידה." ~ מתוך: "הגנה רב מימדית", כתב העת 'בין הקטבים', אוקטובר 2020
"בתחרות הלמידה בינינו לבין האויב, אנו מפתיעים אותו בהווה באמצעות גיוון יכולות והשתנות בפעולות ההגנה שלנו וכן אנו מפתיעים אותו באופן מתמשך ועתידי באמצעות בניה של מערכת הגנה משתנה, משתדרגת ואדפטיבית, היודעת לשמר את יתרוננו עליו באופן רציף." ~ מתוך: "הגנה רב מימדית", כתב העת 'בין הקטבים', אוקטובר 2020
"הפעולה הממוכנת מאפשרת לכוחות אנושיים לדרוך עצמם יותר לשלבים קריטיים ולקבל התרעה ממערכת ממוכנת לשינוי מצב. כך יכולה הטכנולוגיה לתרום גם למיקוד כוחות ההגנה בזמן הנכון ולהביא אותם במוכנות ובדריכות טובה יותר למפגש עם הפתעות." ~ מתוך: "הגנה רב מימדית", כתב העת 'בין הקטבים', אוקטובר 2020

ראש אמ"ן (2014–2018)

"המזרח התיכון, אפשר להגדיר אותו באי־יציבות יציבה. אנחנו צריכים להתרגל לזה שהוא לא יציב. ישראל היא הגורם החזק באזור. הצבאות הגדולים הולכים ונחלשים, הולכים ומשתנים. מסביב מתפתחים איומים חדשים – איום האש, איום חדירה בדרכים שונות." ~ נאום בכנס הרצליה, 15 ביוני 2016 (מקור)
"למהלכים שלנו יש השפעה גדולה מאוד על המזרח התיכון, אני מרשה לעצמי לומר שזה אף יותר מבעבר. המלחמות השתנו, צריך לומר שגם חוויית המלחמה בין החזית לעורף משתנה." ~ נאום בכנס הרצליה, 15 ביוני 2016 (מקור)
""אנחנו מתקשים למצוא תמונת ניצחון מהשנים האחרונות, וזה כי בכל התמונות בעבר אלו ניצחונות שבהם מדינות נלחמו במדינות, ולא מצב כמו היום שמדינות נלחמות בארגונים. כשמדינות נלחמות בארגונים – החזק פחות פוטוגני." ~ נאום בכנס הרצליה, 15 ביוני 2016 (מקור)

מפקד בצבא

"הנושא המעניין הוא איך אתה יוצר פער גדול יותר בין המלחמות. זה לא יהיה פשוט. אין מלחמות פשוטות. אנחנו מוכנים לשלם את המחיר כדי לעשות מלחמה החלטית וחזקה שתיצור פער גדול ככל האפשר עד הפעם הבאה." ~ 2013 (מקור)
"אנשים תמיד אמרו לי שמינהל עסקים זה שימושי לחיים ופילוסופיה זה לנפש. גיליתי שזה בדיוק ההפך. אני משתמש בפילוסופיה באופן הרבה יותר מעשי... פילוסופים שדיברו על איך לאזן, איך לבצע סדרי עדיפויות של עקרונות בסדר הנכון, אלה הם דברים שאני מוצא כיעילים מאוד." ~ 2013 (מקור)
"בכלל, לצבא אסור לקטר על החברה, בוודאי לא לצבא כמו צה"ל. הבעיה היא שלנו והפתרון הוא שלנו. יש לי הרבה ביקורת, למשל, על הקשר עם הורים. אני מקבל הרבה טלפונים. אני מחזיר שיחה לכל אחד, אם לא אישית אז דרך הרל"שית או השליש, ועונה מאוד בנימוס, למרות שזה מרגיז שהורה מתקשר אליי רגע לפני שאני יוצא לתרגיל ומתחיל לנאום לי. התשובה הקבועה שלי היא 'אחרי הצבא, באוניברסיטה, גם תבוא לאסיפות הורים? לא. אז בוא נשים את הקו לא בין הצבא לאוניברסיטה אלא בין התיכון לצבא'." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"אני לא אוהב את ההגדרה 'אנחנו הצבא הכי מוסרי'. אני בכלל לא אוהב את המילה 'הכי'. קל מאד לסתור את זה. אבל אני חושב שאנחנו צבא שמתמודד עם אתגר מוסרי מאוד מורכב, ואני חושב שבחרנו בדרך אחרת להתמודד איתו." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"לאחר מעשה קראתי את הדגשים שנתתי לכל המ"מים. התשובה היא שהכנסנו אנשים באווירה לוחמנית. אמרנו להם 'תיכנסו חזק'. מה זה חזק? זה, רבותיי, לא להתבייש. תשימו רתק. תפתחו באש. תתקדמו." ~ על תדרוך כוחות חטיבת הצנחנים בטרם היציאה למבצע עופרת יצוקה, מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"אני חושב שכל עיוות של עקרון צבא העם, שמגייס אליו את כולם, אמור להדאיג אותנו. הצבא צריך לשקף את התפלגות האוכלוסייה באופן סביר, וכל עיוות מצביע על תופעה חברתית לא טובה. היום יש עיוות, והוא לא יכול לשמח אף אחד. האוכלוסייה הדתית לא יכולה לטפוח לעצמה על השכם ולהגיד 'איזה יופי, החלק שלנו בקרב החיילים והמפקדים הקרביים עולה', כי זה לא טוב לאף אחד. הרווח בטווח הקצר הוא סכנה גדולה בטווח הארוך. האם זה משפיע על מוסר הלחימה? חד משמעית לא. יש לי מ"פים מאמינים מאוד, וגם מג"דים. יש לי מ"פים שמתגוררים ביהודה ושומרון. אחד שפונה מביתו בהתנתקות. ואני אומר לך שלא מצאתי רבב בעשייה המוסרית של האנשים האלה." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"נכון לנו כמדינה לחזק את הקשר עם המסורת היהודית, ואני מבדיל בין מסורת לאמונה. אמונה היא עניין אישי. מסורת צריך לדעת. יש לנו יותר מדי אנשים שלא יודעים מי היה פה ומה היה פה." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"חייל לא יכול ללכת עם ספר משפטי לקרב. לא כל חייל יכול לקחת כללים עם שישה תנאים בדרך. הוא צריך לבוא עם משהו מאוד פשוט ופרקטי. מעליו, יש רמות שיקול דעת של המפקדים." ~ בערב לזכרו של העיתונאי זאב שיף, מתוך עיתון "הארץ", 4 בספטמבר 2009 (מקור).
"לכולנו עכשיו הרבה יותר נוח, כי 'עופרת יצוקה' הסתיים כפי שהסתיים. בוא ניזכר מה הייתה התחושה כמה שבועות לפני המבצע. במדינה, וגם בצבא חשבו שאנחנו הולכים לסיים את הסיפור הזה עם עשרות הרוגים, אם לא מאות. בעיתונים כתבו על'צבא החמאס' המאורגן והמאיים." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"להיות צנחן זה להיות לוחם-מתנדב, היום בשנת השישים למדינה, זה להגן יום-יום ולילה-לילה על אזרחי ישראל מפני הטרור הפלשתיני וזה להתאמן ולהיות נכון ומוכן למלחמה בכל זירה שהיא, אם נדרש לה. להיות צנחן זה גם לשאת איתך את התרמיל הנכבד של מורשת הצנחנים – ממורשתם של חנה סנש וחבריה דרך פעולות התגמול, מלחמת ששת הימים ושחרור הכותל וכל שאר מלחמות ישראל. מורשת זו מחייבת אותנו לשאוף להיות הטובים ביותר שאנו יכולים, לשאוף להצטיין ובד בבד להיות צנועים, להתנדב, לתרום, להוביל וליזום – להיות חיילים טובים, להיות אזרחים טובים, להיות בני-אדם." ~ מתוך נאומו בטקס ההשבעה של הצנחנים 2007\10\12 ().
"האתגרים והטכניקות השתנו מאז סיימתי את תפקידי האחרון בחטיבה, כמפקד פלוגת העורב החטיבתית, לפני כ־14 שנה, אך הרוח, כפי שהתרשמתי בחודשים האחרונים, היא אותה רוח; הרוח שהוליכה את חנה סנש לצאת מדלת המטוס לשמיה החשוכים של אירופה אכזרית וקודרת, היא הרוח שהוליכה את לוחמי החטיבה במערכת קדש, במלחמת ששת הימים והלאה עד ללחימה בלבנון בקיץ האחרון." ~ בטקס קבלת הפיקוד על חטיבת הצנחנים, 22 באוגוסט 2007 (מקור).
"גם ברגעים אלה, בזמן החלפת הפיקוד, עושים חיילי החטיבה את מלאכתם בלחימה בטרור הפלשתיני בחברון, בשכם ובג'נין. לנגד עיניהם ערכי האדם, הלוחם והצנחן – ערכי כבוד האדם שהם המסגרת לסביבת הלחימה, ערכי הדבקות במשימה שהם תכלית העשייה וערכי הרעות שבלעדיהם תאבד כל מסגרת לוחמת את כוחה." ~ בטקס קבלת הפיקוד על חטיבת הצנחנים, 22 באוגוסט 2007 (מקור).
"אני לא אומר שלא צריך לבדוק ולהפיק לקחים, אבל איבדנו כמה אנשים איכותיים שהיו יכולים להמשיך ולתרום בצבא, גם אם עשו טעות. זה המקצוע היחיד בארץ שאין בו מקום לטעויות. אפילו רופאים לא משלמים את מחיר הטעות כמו מפקדים. אני טעיתי בעברי. יש אזכרות שאני בא אליהן כל שנה, ואני יודע שבמינימום הייתי אחראי, ובמקרה הגרוע טעיתי. אבל אני ממשיך, כי הייתי שם כמה סנטימטרים ליד מי שנפגע, ועשיתי זאת למען מטרה חשובה." ~ מתוך עיתון "מקור ראשון", 26 באוקטובר 2008 (ראיון).
"הדבר שאנחנו צריכים לאמץ מהם הוא איך להסתכל חמישים שנה קדימה. לא מה יהיה מחר, בשנה הקרובה, או בחמש השנים הקרובות." ~ על מה יש לישראל ללמוד מהפלסטינים, מתוך עיתון "מקור ראשון", 26 באוקטובר 2008 (ראיון).
"צריך להציב לחיילים רף מוסרי. אם בתדריך בכניסה לקרב, כמפקד לא אמרת אף מילה על שימת גבולות, על מה עושים ומה לא עושים, אל תתפלא שאת הגבולות הציב אחרון החיילים במחלקה ואז הרף המוסרי יהיה במקום הכי נמוך. בחריגים צריך לטפל תוך כדי [הלחימה] ולא אחרי. אם תדחה את הטיפול, האפקט יהיה אולי במלחמה הבאה." ~ בערב לזכרו של העיתונאי זאב שיף, מתוך עיתון "הארץ", 4 בספטמבר 2009 (מקור).
"המסלול האישי שלי נוהל בצורה נכונה, אבל אין יותר מדי אידיאות בעולם שלנו. גם אני דילגתי על הכשרות חיוניות, ואני לא שמח על כך. היום התהליך הזה כבר משתפר. מעברים זה לא דבר קל, אבל אני מאמין בבניית אנשים עם בסיס רחב, לא מגדלים צרים. יש דברים שלקחתי מהפיקוד על הצנחנים - איך להנהיג אנשים במקומות שבהם אתה נחוץ, ומצד אחר בכוחות המיוחדים אתה לומד הרבה מאוד על הפן המבצעי, על היצירתיות, על חשיבה ותכנון." ~ (ראיון).
"מבחינתי לא משנה מה יש לחייל על הראש. אני שואל אותם איפה הם גרים מתוך רצון להכיר, לא כדי לברר את מידת הדתיות שלהם. אני לא מוכן לשים סטיגמות על עצמי, וכך גם על אחרים. בשיחות סגל אנחנו מדברים באופן קבוע על ה'ביחד' של דתיים וחילונים. חייל דתי צריך להישאר שבת בנוחות, בלי מוזיקה בקולי קולות. אני אומר לחיילים שאם הם רוצים לדבר בפלאפון בשבת, ויש איתם עוד שני חיילים דתיים – שייצאו מהחדר וידברו בחוץ. זו לא כפייה דתית, אלא כבוד הדדי. אני, כנער, הייתי פעמים רבות דתי יחיד במסגרות לא דתיות. זה לא היה קל, אבל זה השפיע עלי לטובה." ~ (ראיון).
"אני, ביחד עם כל האנשים שנמצאים כאן, וגם אלו שלא, מסתכלים בהשתהות על ההתקדמות המהירה שעברת ועל הכוחות המופלאים שלך שעזרו לך להתמודד. בן אדם לא בוחר לאיזה אירוע הוא נכנס, ובטח לא בוחר להיפצע, אבל הוא כן בוחר איך להתמודד, ואיך לתפעל את האירוע לאחר הפציעה. אני התרשמתי ממך." ~ לקצין הפצוע איתי איתי ארנליב מקור).
"אני חושב שהתקדמנו מאוד בשנתיים האחרונות. אבל התקדמנו בזכות חבורה נהדרת שהייתה כאן ובאמצעות עבודה משותפת שקיימנו. כשהגעתי מצאתי חטיבה נהדרת עם אנשים נהדרים והשתדלתי להוסיף בתורי. אני בטוח שהיא תמשיך להתקדם ולפרוח. בסופו של דבר, קשה לעצור משהו שמצליח כבר כל-כך הרבה שנים." ~ (מקור).
"אני זוכר היטב את ספרו של מאיר הר-ציון, 'פרקי יומן', ספר פשוט בכריכה אדומה. זוכר את שסיפרו לנו ממנו ופעמים רבות שקראתי בו מאז, בעקבות זאת, עד היום. הדילמה של השארת חבר פצוע בשטח, תעוזה, יצירתיות. מסרים של מדינה בהתהוות, אתוס ומלחמת קיום מתערבבים זה בזה. בעיני, אלו היו אבני דרך בחינוך. אף פעם לא פעלתי פעולה מסוימת על פיהם באופן מודע, אך תמיד הרגשתי שהם שם- מעין מסילה בלתי נראית. את הספר ממנו סיפרו לנו השאלתי מהמדריך שלי, הוא אצלי עד היום. לא גנבתי אני פשוט עדיין משתמש בו." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).
"אני זוכר את המקום בו סיפרו לנו, בפעולה בכיתה ד' או ה', את סיפור "המחרוזת" של גי דה-מופסאן. לא נזכרתי בסיפור הזה לצורך קניית יהלומים, אך הוא חקוק בזיכרוני כדוגמה מובהקת ליתרונותיה של האמת והשקיפות כדרך הקצרה ביותר להתמודד עם בעיה." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).
"ארץ טובה שהדבש בעורקיה. איך ניתן לחנך לאהבת הארץ מבלי ללכת בה? הלכנו הרבה וטיילנו. את העלייה למוחרקה בטיול פסח כיתה ד' אני זוכר היטב. מעט מאוד דברים מאותו גיל אני זוכר באופן כה מובהק." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).
"אלתרנו ופתרנו בעיות בלי סוף. בעיר העתיקה ב1948 חסרו מוקשים. עמנואל מידב יצר מפחית שימורים ורימון יד מוקש מאולתר. אלתור שאמנם התברר כמסוכן. אך גם היום כשאני בוחן בני נוער ומפקדים צעירים אני מחפש את אלה שגם כשחסר להם משהו הם לא עוצרים, הם בונים את הפתרון במו ידיהם. זהו הריח ממחסן הסנדות והחבלים שהולך איתך הלאה לשנים רבות, ריח שהופך לרוח." ~ מתוך דברים שנשא בטקס חנוכת "מבוא מידב" ע"ש עמנואל מידב, שבט משואות ירושלים (מקור).

נאמר עליו

"כאשר היה מפקד פלוגת העורב בחטיבת הצנחנים, קיבל לידיו הלוי את הפיקוד על מוצב ריחן, המוצב הצפוני ביותר שהחזיק צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בשנות ה-90 היתה החטיבה המזרחית, שבתחומה שכן ריחן, יעד מועדף למתקפות אנשי החיזבאללה. המוצב עצמו, שכונה "מוצב המוות", נחשב אתגר פיקודי מורכב במיוחד." ~ (ראיון).
"אחת מדרכי הפעולה שבהן עשה צה"ל שימוש באותן שנים היתה 'מארבי היטמעות' - צוות חיילים מגיע באישון לילה לנקודה שזוהתה על פי המודיעין כאזור פעילות של החיזבאללה, מקים עמדות הסוואה, וממתין כרואה ואינו נראה עד לבוא המחבלים. הלוי, כמפקד המוצב, הלך בראש חייליו פעמים רבות למשימות מהסוג הזה. ב-18 במאי 1993, במהלך תנועה מבצעית של חיילי פלוגת העורב אל עבר אל-לואיזה שבאזור סוג'וד (אחד ממוצבי צד"ל), נתקלו החיילים בכוח של החיזבאללה. השטח הסבוך והמשקל הרב שנשאו על גבם חיילי העורב הקשו מאוד על תנועה חרישית, ואנשי החיזבאללה שנקלעו לאזור הצליחו לשמוע אותם. הם פתחו באש מקלעים לכיוון הכללי שממנו נשמע רחש התנועה. מהירי נהרג זוהר חלמיש, קצין שליטה ארטילרי שנע עם הכוח, וחייל אחר נפצע." ~ (ראיון).
"בתוך המוצב המתין באותה עת, על פי פקודת המבצע, צוות של לוחמים צעירים שלא מכבר סיימו טירונות יחידה, ועלו בפעם הראשונה בחייהם ל'קו' בלבנון. הלוי הקפיץ אותם לזירת האירוע, בעוד חילופי האש בין המחבלים לבין חיילי העורב נמשכים. כאשר הגיע הצוות מהבסיס לאזור הקרב, הושלך לעברם רימון. מפקד הצוות, צור ישראל, נפצע קשה. חודשים לאחר רבים לאחר מכן נפטר בבית החולים. כבר בשלב הזה האבדות היו כבדות, ואלוף פיקוד צפון איציק מרדכי הפעיל את כל כובד משקלו ברשת הקשר כדי שהלוחמים ינתקו מגע ויחזרו למוצב. אבל הלוי, מפקד פלוגה צעיר, התעקש לנהל את הקרב בצורה מסודרת, לטפל בפצועים ולפנותם, לשתק את מקורות האש ורק אז לסגת. הוא ניהל את הקרב בקור רוח, ואלמלא ההחלטות שקיבל קרוב לוודאי שהתוצאות היו קשות בהרבה." ~ (ראיון).
"פקודיו מאותה תקופה מספרים על מפקד אכפתי, שהתעניין ברמה האישית בכל חייל וחייל. 15 שנה אחרי אותה היתקלות, הלוי שומר איתם על קשר, מקפיד להגיע לכל אזכרה. 'כשפיקד בהמשך על סיירת מטכ"ל, תמיד צחקנו שהוא קובע את המבצעים של הסיירת על פי מועדי האזכרות', אומר אחד מהם." ~ (ראיון).
"קצין בצה"ל נמדד קודם כל בלחימה, וזו של הלוי כמח"ט הייתה במבצע 'עופרת יצוקה'. במבט לאחור המבצע נראה לרבים כמו תרגיל בשטח כמעט ריק, צבא גדול עם עליונות מוחלטת, המתגאה בכך שגבר על אויב חלש ולא מאורגן. מזווית המפקד בשטח הדברים נראים כמובן אחרת. יד." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"הוא בן 40. גדל בבית דתי לאומי בירושלים, ולמד בבית ספר הימלפרב. ב-1985 התגייס לצנחנים, התקדם עד לתפקיד מפקד פלוגת הנ"ט החטיבתית, ואחר כך עבר לסיירת מטכ"ל, עד לפיקוד על היחידה. בשלב מסוים הוריד את הכיפה. למעט בוגי יעלון, שכמו הלוי הגיע מהצנחנים ותפקידיו ביחידה היו עבורו סטייה זמנית ממסלול הפיקוד והקידום המרכזי של הצבא, מפקדי סיירת מטכ"ל ב-25 השנים האחרונות לא הלכו בדרכו של אהוד ברק, עמירם לוין ועוזי דיין. כמה מהם אף השתחררו מהצבא מיד לאחר שסיימו את התפקיד." ~ מתוך עיתון "מעריב", 4 בספטמבר 2009 (ראיון).
"אנשי מילואים ששירתו תחת פיקודו בחטיבת מנשה התרשמו בעיקר מהתעוזה ומהמחשבה היצירתית. כאשר המחבלים באזור הכפרי של ג'נין נהגו להכות בצירי התנועה ולחזור מיד למקומות המסתור, המציא הלוי שיטות למשוך אותם החוצה מהחורים. המחבלים היו נמשכים למלכודת שנטמנה להם, יורים, ואז נחשפים למארב צה"לי מתוכנן היטב. הלוי ידוע כ'מקצוען' שיורד לפרטים הקטנים, דורש להכיר אישית כל אבן וכל צומת בגזרת הפעילות. השקט הזה לא מתאים תמיד לבני העשרים-וקצת, ובחטיבת הצנחנים יש כיום קצינים שמתלוננים כי הקול הרגוע שלו מרדים אותם בשיחות שהוא עורך. אבל הוא זוכה גם להערכה גורפת, אפילו להערצה. יעלון הוא אחד מאלה שמגדירים את הלוי כ'מפקד מבטיח ביותר'." ~ (ראיון).
"לפני ראש השנה העביר למפקדים בחטיבה שיעור קצר שבמרכזו סיפור ממסכת ראש השנה, על עימות בין רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע לגבי מועד יום הכיפורים. רבי יהושע היה בטוח שהצדק עמו, אבל הוא התכופף מול הסמכות של רבן שמעון בן גמליאל. ביום שבו חל לשיטתו יום הכיפורים, הוא יצא לדרך כשבידו מקל ומעות, כדי להודות שזהו יום חול. 'אני מאמין שהסיפור נכתב כדי שניקח ממנו משהו', אמר הלוי למאזיניו. בעיניו, התנאי החשוב ביותר לחוסנה של מדינת ישראל הוא הלכידות הפנימית. 'אם לא הייתי היום בצבא', הוא מעיד על עצמו, "הייתי עוסק בבניית גשר בין דתיים לחילונים'." ~ (ראיון).
"'אישתי חושבת שאני בנתיב העשרה מתרוצץ עם סנדלים ולא במחנה הפליטים שאטי', מספר מפקד חטיבת הצנחנים. הוא משנה את הנושא. ומספר שהם עדים בלא מעט מקרים למחבלים שמניחים את הרובים בבתים ובורחים. מפחדים להילחם. 'מה שמדהים אצלנו שנפצעו המג"ד, המ"פ, ומ"מ וממשיכים להילחם ולתפקד כרגיל. אנחנו באנו למלחמה ולא לבט"ש'." ~ על הלחימה במבצע עופרת יצוקה (מקור).