קיץ

קַיִץ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קיץ
הגייה*	kayits
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ו־ץ
דרך תצורה	משקל קַיִל
נטיות	ר׳ קֵיצִים; קֵיץ־, ר׳ קֵיצֵי־

עונות השנה
קיץ | חורף | סתיו | אביב

1. לשון המקרא אחת מארבע עונות השנה, והיא העונה החמה ביותר, היות ושעות האור בה רבות יותר.

   • ”וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ“ (בראשית ח, פסוק כב)
   • ”קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם“ (תהילים עד, פסוק יז)
   • ”הַנְּמָלִים עַם לֹא-עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם“ (משלי ל, פסוק כה)
   • ”עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ“ (ירמיהו ח, פסוק כ)

2. לשון המקרא (לא בשימוש) קציר פירות הקיץ הבשלים, או הפירות עצמם, בייחוד תאנים.

   • ”עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל“ (ישעיהו טז, פסוק ט)
   • ”וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן“ (ירמיהו מ, פסוק י)
   • ”וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר“ (שמואל ב׳ טז, פסוק ב)
   • ”וַיֹּאמֶר מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ“ (עמוס ח, פסוק ב)

גזרון

• מקבילבחילופי צ־ט מהאות הפרוטו־שמית ṱ לכנענית 𐤒𐤑 (קץ)^[1], אוגריתית 𐎖𐎑 (קטֿ),^[2][3] ארמית קַיִט/קַיְטָא. המילה מתועדת בלוחות אל-עמארנה הכתובות בניב כנעני מן המאה ה-14 לפנה"ס בהגיית קֶצִי qe-e-şi (צטוט: "אם לא ישלח המלך צבא סדיר לגבל עד קציר הקיץ, הם יכבשוה"). ובניב עברי-כנעני המופיע בלוח גזר, קיץ בהוראת קציר התאנים או "קטיף התאנים". ערבית: قَيْظ (קיטֿ) 'חום כבד' וגם 'אמצע הקיץ', עונת החום הכבד. אונקלוס מתרגם את ”וְקַיִץ וָחֹרֶף“ (בראשית ח, פסוק כב), לארמית: ”וְקֵיטָא וְסִתְוָא“ (אונקלוס על בראשית ח – פסוק כב).
• לפי רוב המקורות, ונגזר מן ק-צ-ץ^[4] כי קיץ במשמע הבסיסי הוא 'קציר הפירות'^[5]: קצירת (=קציצת, קיצוץ) הפירות, המקביל של קציר הדגנים. כמו ”עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ“ (ישעיהו טז, פסוק ט), ”עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ“ (ירמיהו ח, פסוק כ). בהשאלה, העונה של קציר זה: עונת הקיץ.
• השורש הדו-עיצורי ק-ץ, הקרוב אל ק-ט, קשור לרעיון של לחתוך: קצר, קצץ, קצב, קצע, קצה, קֵץ, קטע, קטף, קטם^[6], גם קטל (=חתך במשמעו הבסיסי, כמו ארמית קטל 'חתך'^[7]), וסביר להניח קטן (=שקטעו אותו).
• גדליה בן אחיקם מורה לשארית העם שלא גלה לבבל: ”וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן“ (ירמיהו מ, פסוק י) הביטוי "אספו יין וקיץ" מרמז על פרי התאנה שערכה בימי קדם לא סולא בפז, זמן הבשלתן הפך לאות וסימן לבא עונת הקיץ. כך החל השם "קיץ" לעונת שנה, ואם אמר איש לחברו "אראך בקיץ", יכול היה החבר להבין: "אראה אותך בעת הבשלת התאנים" או "בימות החמה", ושני אלה היו שווי ערך בעיניהם.^[8] עפ"י אתר האקדמיה לעברית "כלוב קיץ" הוא סל של פירות קיץ ויש אומרים תאנים. חוקרים משערים כי הנביא הגה את המילה בצירי – קֵץ, וזאת על פי הגייתן של מילים במשקל זה בפי תושבי צפון ארץ ישראל בתקופתו: יֵן (=יין), זֵת (=זית) וכדומה. הגייה זו נלמדת מן הכתיב "נבל ין" (=נבל יין) בחרסי שומרון (מן המאה התשיעית־השמינית לפנה"ס). לפי הסבר זה המילה קיץ שבצירוף "כלוב קיץ" אינה רק קרובה בהגייתה למילה קֵץ שבהמשך הנבואה, אלא זהה לה.

צירופים

• בית קיץ
• כבכורה בטרם קיץ
• מחנה קיץ
• בירת קיץ
• שעון קיץ

נגזרות

• קיצי

מילים נרדפות

• ימות החמה
• תקופת תמוז
• גריד

תרגום

• אנגלית: summer‏‏‏‏
• גאורגית: ზაფხული‏‏‏‏ (הגייה: זָפּחוּלי)
• הונגרית: nyár‏‏‏‏
• ספרדית: verano‏, estío‏‏‏‏
• ערבית: صيف‏‏‏‏ (תעתיק: ציף)
• צרפתית: été‏‏‏‏ (הגייה: אֶטֶה)
• רוסית: лето‏‏‏‏

ראו גם

• קַיִט
• קיטנה
• החופש הגדול
• קץ

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: קיץ

קַיָּץ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קייץ
הגייה*	kayats
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ו־ץ
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	נ׳ קַיֶּצֶת, ר׳ קַיָּצִים, נ"ר קַיָּצוֹת

1. לשון חז"ל אדם העוסק ביבוש פירות בחום השמש. בעיקר תאנים לעשותן דבלות.

   • ”הָרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אֲרִי סַבָּל, צבי קַיָּץ, שׁוּעָל חֶנְוָנִי, זְאֵב מוֹכֵר קְדֵרוֹת?“ (תוספתא, מסכת קידושין – פרק ה, הלכה טו)
   • הרועין והקייצין והבורגנין

גזרון

• מן קַיִץ לעיל.

ראו גם