פיזר

יש להוסיף לדף זה את הערך: פַּזָּר.

פִּזֵר (גם פִּזַר)

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	פיזר
שורש וגזרה	פ־ז־ר
בניין	פִּעֵל

1. לשון המקרא הפיץ על פני שטח נרחב, חילק בנדיבות .

   • ”פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד“ (תהלים קיב, פסוק ט)
   • ”וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ“ (יואל ד, פסוק ב)
   • "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר" (קנז)
   • ”הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים, אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת“ (משנה, מסכת פאה – פרק ה, משנה א)
   • עדשת הפנס פיזרה את האור בצורה שווה.

גיזרון

• מן המקרא. השורש פ־ז־ר מקביל לשורש הארמי ב־ד־ר בארמית (ומשם בעברית התבדר, בידור). ערבית: فَجَرَ (פַגַ'רַ) - לפצל, לשבור לכמה חלקים.
• יתכן שקשור לאכדית בהוראה מעין הפוכה: pazāru - להחביא, להבריח.

מילים נרדפות

• זרה
• הפיץ

ניגודים

• אסף
• קיבץ
• כינס
• צבר
• מיקד

נגזרות

• פזרן
• פיזור הדעת
• פַּזָּר

פֻּזַּר

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	פוזר
שורש וגזרה	פ־ז־ר
בניין	פֻּעַל

1. לשון המקרא שפיזרו אותו.

   • ”יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ“ (אסתר ג, פסוק ח)
   • ”עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה - מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף - אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר“ (משנה, מסכת ביצה – פרק ד, משנה ב)

נגזרות

• מפוזר

פָּזֵר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פזר
הגייה*	pazer
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	פ־ז־ר
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות

טעמי המקרא

טעמי המקרא

קיסריים: סוף פסוק (סלוק), אתנחתא (אתנח) מלכים: זקף קטן, זקף גדול, סגולתא (סגול), שלשלת, טרחא (טפחא) משנים (שרים): רביע (רביעי), זרקא, פשטא, יתיב (משפל), תביר שלישים (פקידים): פזר, קרני פרה, תלשא (תלישא גדולה), אזלא גרש (אזלא, גרש), שני גרשין (גרשיים) משרתים: שופר הולך (מונח), שופר מהופך (מהפך), מאריך (מרכא), תרי טעמי (מרכא כפולה), דרגא, אזלא (קדמא), תילשא (תלישא קטנה), ירח (ירח בן יומו טעמים לא מנוגנים: געיא (מתג), מקף, פסק (פסיק)

1. פָּזֵ֡ר - אחד מטעמי המקרא המשמש כשליש בתוך תחומו של משנה.

   • הוא ביצע יפה את נגינת הפזר, אבל זייף בזרקא.