התודע

הִתְוַדֵּעַ (גם: הִתְוַדַּע)

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	התוודע
שורש וגזרה	י־ד־ע, גזרת נפ"יו, ל"ג
בניין	הִתְפַּעֵל

1. הביא מישהו להכיר בו, עשה עצמו מוכר.

   • ”אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם אדני בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ“ (במדבר יב, פסוק ו)
   • ”וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו“ (בראשית מה, פסוק א)

2. בא לידי היכרות עם משהו או עם מישהו שלא הכיר קודם לכן.

   • בשנים 1782-1783 התוודע מוצרט לעבודותיהם של מלחיני הבארוק הגדולים באך, הנדל והיידן.

תרגום

• אנגלית: acquaint‏‏‏‏‏

השורש ידע

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו. נטיות הפעלים י־ד־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל יָדַע יוֹדֵעַ (ב׳ פעוּל: יָדוּעַ) יֵדַע דַּע לָדַעַת או לֵידַע נִפְעַל נוֹדַע נוֹדָע יִוָּדַע הִוָּדַע לְהִוָּדַע הִפְעִיל הוֹדִיעַ מוֹדִיעַ (או מְיֵדָע) יוֹדִיעַ (או יְיֵדָע) הוֹדַע לְהוֹדִיעַ הֻפְעַל -אין- מוּדָע -אין- -אין- -אין- פִּעֵל יִדַּע מְיַדֵּעַ יְיַדֵּעַ יַדֵּעַ לְיַדֵּעַ פֻּעַל יֻדַּע מְיֻדָּע יְיֻדַּע -אין- -אין- הִתְפַּעֵל הִתְוַדֵּעַ מִתְוַדֵּעַ יִתְוַדֵּעַ הִתְוַדֵּעַ לְהִתְוַדֵּעַ הערות בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58) ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60) בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)

ראו גם

• ידע
• נודע
• הודיע