מידע נוסף ניתוח דקדוקי ...
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | גיל |
הגייה* | gil |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ג־י־ל |
דרך תצורה | משקל קִיל |
נטיות | |
סגירה
- שמחה, ששון.
- ”וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן-הַכַּרְמֶל, וּבַכְּרָמִים לֹא-יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע; יַיִן, בַּיְקָבִים לֹא-יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ--הֵידָד הִשְׁבַּתִּי“ (ישעיהו טז, פסוק י)
- ”גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ“ (משלי כג, פסוק כד)
- ”הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר“ (איוב ג, פסוק כב)
- "לך הכנרת שבעתיים צליל / על כל מיתר של עצב ושל גיל." (יש לי כנרת, מאת צבי בן יוסף)
- היא נתמלאה גיל למשמע ההודעה המשמחת.
- שם פרטי לזכר.
גיזרון
- "גיל-כרמים", הוא צירוף הבא לתאר את שמחת החקלאים בבוא זמן הבציר פרופ' טור סיני העיר כי אין הגיון לשוני בצירוף המקראי "גיל-כעמים" לקמן: ”אַל-תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל-גִּיל כָּעַמִּים, כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ; אָהַבְתָּ אֶתְנָן, עַל כָּל-גָּרְנוֹת דָּגָן“ (הושע ט, פסוק א), וכי הכוונה בכתיב ”אַל-תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל-גִּיל כְרַמִים, כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ...“ (הושע ט, פסוק א), שלא ישמח ישראל כשמחת החקלאי בשעת בצירתו מיפני שסר חינו בעיני האל.
- השוו ליוונית-עתיקה גֱלאֹ (γελάω) בהוראת: לצחוק.
קישורים חיצוניים
מידע נוסף השורש גיל ...
השורש גיל |
השורש ג־י־ל הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
נטיות הפעלים
ג־י־ל |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
גָּל |
גָּל |
יָגִיל |
גִּיל |
לָגִיל |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הֵגִיל |
מֵגִיל |
יָגִיל |
הָגֵל |
לְהָגִיל |
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
|
|
|
|
|
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|
סגירה
ראו גיזרון המשמעות המקראית אינה זהה לגמרי למובנה בעברית החדשה
רש"י פירש (ואולי רק לפי ההקשר): בן מזלו, שניהן דעת אחת היה להן. גם ב ”בן גילו נוטל אחד משישים בחוליו“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף ל, עמוד ב) נראה המפרשים שהוא בן מזלו ולא באותו גיל וכן מפורש בפירוש הגר"א שיוסף ויעקב-אב ובנו היו בני-גיל אחד בזה, שהיו דומים בתכונות
רש"י: הנולד בשעתו שנולדו במזל אחד (האם שכיח שומא זהה לאדם אחר שזהה לו בגורמים לזה)