תיכון א' לאמנויות תל אביב

תיכון א' לאמנויות תל אביב
	אין תמונה חופשית
בית ספר תיכון
תקופת הפעילות	1931–הווה (כ־93 שנים)
מייסדים	ד"ר אלכסנדר קולר
מגמות	אמנויות: אמנות פלסטית, תיאטרון, קולנוע, מחול, מוזיקה, בינתחומי (בעבר).; עיוני: ביולוגיה, חמד"ע: פיזיקה וכימיה, מדעי החברה, מחשבת ישראל, פילוסופיה, ערבית, צרפתית, גרמנית, תנ"ך, היסטוריה, ספרות, תכנון וחדשנות עירונית
שכבות לימוד	ז'-יב'
מספר כיתות	42
בעלי תפקידים
מנהל	יואב פרידן
מנהלת	יוליה אובטרכט מנהלת החטיבה העליונה, ג׳ורג׳ט גנדור אמסיס מנהלת חטיבת הביניים, יפעת בירנבוים סגנית מנהל שש שנתי פדגוגיה וכח אדם, ורד גוטל מנהלת אמנויות, יונית פרידלנד רכזת היועצות
באחריות	עיריית תל אביב-יפו
תלמידים
	כ-1,500
מיקום
מיקום	שפרינצק 4, מרכז תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°4′17.14″N 34°47′2.45″E
	אתר בית הספר
	תבנית:לשוניות2

תיכון עירוני א' לאמנויות תל אביב הוא בית ספר תיכון בתל אביב-יפו. בית הספר נוסד בשנת 1931 כגימנסיה פרטית וב-1947 הפך לתיכון עירוני. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 פועלות בבית הספר מגמות רבות בתחום האמנות.

עובדות מהירות בית ספר תיכון, תקופת הפעילות ...

סגירה

בבית הספר קיימות כיום מגמות הקולנוע, התיאטרון, המוזיקה, האומנות הפלסטית והמחול. המגמות מתחילות מכיתה ז'.

כגימנסיה הריאלית בלפור

בית הספר נוסד בשנת 1931 על ידי ד"ר אלכסנדר קולר, כגימנסיה פרטית בשם "הגימנסיה הריאלית בלפור". הגימנסיה שכנה ברחוב מזא"ה בתל אביב, ליד מגדל המים. רוב מורי בית הספר היו יוצאי מזרח אירופה, שאותם הכיר קולר עוד מימיו בפולין. בנוסף למסגרת הלימודים הכללית, ניתנה לתלמידים מסוימים אפשרות להיות במגמה המסחרית. תלמידים שהשתתפו במגמה זו לא המשיכו את הלימודים המורחבים באנגלית, עברית ומתמטיקה.

בשנת 1934 הקים קולר גימנסיה נוספת ברמת גן, שנקראה "גימנסיה אוהל שם", ומשום עבודתו הרבה הפקיד בשנת 1935 את תפקיד הניהול הפדגוגי בידיו של שאול ריגר. ריגר ניהל את בית הספר עד שנת 1943. לאחר מספר רב של שנים, עזב ריגר את בית הספר והחל לנהל את בית הספר למסחר וסמינר לוינסקי. את מקומו תפס דוד רכבי (רקוביצקי).

בבעלות העירייה

ביולי 1947 הפסיקה הגימנסיה לפעול כמוסד פרטי, ונמכרה לעיריית תל אביב. החברה המנהלת נכנסה לפירוק מרצון וחוסלה לקראת סוף 1948^[1]. מאז נקראת הגימנסיה "תיכון עירוני א". בתקופה הראשונה לאחר רכישתו על ידי עיריית תל אביב ובשנותיה הראשונות של המדינה, המשיך בית הספר לשכון ברחוב מזא"ה ופעל בניהולו של דוד רכבי. לאחר מכן עבר למשכנו הנוכחי ברחוב שפרינצק 4 בתל אביב. לאחר רכבי, ניהלו את בית הספר ד"ר יוסף פריד (בשנים 1963–1975) ואחריו המורה הוותיק דוד בן-צבי (1976–1980)^[2].

התיכון מסוף שנות ה-80

השינויים הדמוגרפיים בתל אביב, שכללו הזדקנות והצטמצמות של האוכלוסייה באזור בית הספר, הובילו לירידה במספר התלמידים בבית הספר, דבר שהוביל בשנת 1988 ליוזמה של אילנה מינקין (מנהלת בית הספר בשנים 1981-2000) להקמת מגמות אמנות כחלק מתוכנית הלימודים. יוזמה זו התאימה למיקום בית הספר, לצד מוסדות כמו תיאטרון הבימה ומוזיאון תל אביב, והעלתה את מספר התלמידים, תוך הפחתה ניכרת בנשירת תלמידים.

משנת 2001 עד 2011 נוהל בית הספר על ידי רם כהן. בתקופתו מנה בית הספר כ-1,300 תלמידים במגמות אמנות פלסטית^[3], תיאטרון^[4], קולנוע^[5], מחול^[6], מוזיקה^[7] (ג'אז, מוזיקה קלאסית ומוזיקה אלטרנטיבית). בשנת הלימודים תש"ע (2009–2010) היה שיעור הזכאות לתעודת בגרות בבית הספר 98.45 אחוז, הגבוה ביותר בישראל. בתקופה זו שופץ בית הספר. המבנה הישן של אולם הספורט נהרס, ובמקומו נבנה אולם ספורט שתוכנן על ידי האדריכל רוני זייברט.^[8]

בשנות ניהולו של כהן ידע בית הספר מספר מחלוקות מתוקשרות; יצירתה של אסיה איזנשטיין, בה הוצג דגל ישראל בצורה פרובוקטיבית; כמה תלמידים שקשרו את עצמם לשער בית הספר^[9] כאקט מחאה נגד הרצאת קצין צבא (יצחק כנר, בוגר בית הספר) במסגרת הלימודים; יצירתו של גיא ניסנהויז, בעלת הסממנים האנטי-ציוניים, וזעזוע הורה נוכח שימוש ביצירות מוזיקליות של ניצולי השואה. בתקופת כהונתו כמנהל בית ספר, התבטא כהן לא אחת^[10] נגד השלטון הישראלי ביהודה ושומרון וביקר לא אחת את ממשלת ישראל על התנהלותה בנושא זכויות האדם^[11]. כהן עורר סערה כשאמר לתלמידי כיתה י"א: "תחשבו על עצמכם: הייתם מוכנים לחיות תחת כיבוש ולא ללמוד, ושלא יהיו לכם תנאים בסיסיים? אני לא מצדיק פיגועים ומעשים אלימים, אבל אני יכול להבין מה גורם להם... כשתתגייסו לכו למחסומים, הביאו את רוח ההתמתנות, ותגיעו למסקנה שאין מקום לכיבוש."^[12] בעקבות דברים אלה ואחרים בגנות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית המערכת הפוליטית קראה לפיטוריו, דבר שחזר על עצמו מספר פעמים. לאחר עשר שנות ניהול תיכון עירוני א', עבר כהן לנהל את תיכונט.

מספטמבר 2011 ועד נובמבר 2015 ניהלה את בית הספר גלית והבה-שאשו. בתקופת כהונתה של והבה-שאשו הוקמה בבית הספר המגמה הבין-תחומית, שבגינה זכה בית הספר בפרס החדשנות מטעם האגף לחינוך בעיריית ת"א-יפו. והבה-שאשו פרשה מניהול בית הספר באמצע שנת לימודים, לאחר זכייתה במכרז לניהול מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט, ובמקומה מונתה לתפקיד בתיה כץ, שניהלה בעברה בית ספר בכרמיאל. במהלך השנה, נדרשו תלמידי בית הספר לראשונה לכללי התנהגות והתנהלות ע"פ חוזרי מנכ"ל, שלא היו מקובלים עד אז במוסד. למרות שלאורך השנה נתמכה כץ על ידי מרבית גורמי החינוך בעירייה וכן צוות ההנהלה וההורים החליטה כץ לעזוב את עבודתה בבית הספר אחרי שנה אחת בלבד בתפקיד זה^[^{דרוש מקור]}.

במקומה נבחר לנהל את בית הספר יואב פרידן, שנכנס לתפקידו בשנת הלימודים תשע"ז (2016–2017).

Remove ads

בבית הספר נבנתה אנדרטה לזכר בוגרי הגימנסיה ״בלפור״ וביה״ס התיכון עירוני א' לאמנויות שנפלו במערכות ישראל. הפסל הוקם על ידי דן רייזנר ורם כהן, מנהל התיכון לשעבר. העבודה בנויה מ־150 יחידות מודולריות יצוקות בבטון, שצורתן אינסוף. היחידות מאוגדות ב־11 מוטות מתכת ויוצרות קיר מתעקל שמתפתח בצורת האינסוף, אך אינו מסיים אותה. לכל נופל הוקדשה חוליה נפרדת, עליה חקוק שמו ותאריך מותו.