פופיאנוס

מַרְקוּס קְלָאוּדִיוּס פּוּפֶּיָאנוּס מַקְסִימוּס (Marcus Clodius Pupienus Maximus Augustus) נבחר כקיסר משותף של רומא ביחד עם בלבינוס על ידי הסנאט בשנת 238. בשנה זו התגלע סכסוך בין הסנאט לבין הקיסר המכהן, מקסימינוס תראקוס, על רקע תמיכת הסנאט בגורדיאנוס הראשון ובנו גורדיאנוס השני שהכתירו עצמם לקיסרים בצפון אפריקה. הגורדיאנים נהרגו לאחר כחודש, אך תמיכת הסנאט בהם יצרה משבר בלתי ניתן לפתרון בינו לבין הקיסר, ולכן נבחרו פופיאנוס ובלבינוס על מנת להתעמת עם מקסימינוס תראקוס ולהדיחו מכסאו. הקיסרים החדשים, אף שהצליחו להתמודד בהצלחה עם מקסימינוס, לא זכו לנאמנותם של חיילי המשמר הפרטוריאני, שהיו מכתיריהם של קיסרים רבים, ונרצחו על ידיהם לאחר שלטון של כשלושה חודשים^[1].

פופיאנוס
Marcus Clodius Pupienus Maximus

לידה	168 רומא, האימפריה הרומית
נרצח	29 ביולי 238 (בגיל 70 בערך) רומא, האימפריה הרומית
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	Sextia Cethegilla
קיסר רומא 22 באפריל 238 – 29 ביולי 238 (99 ימים) גורדיאנוס השלישי ←

קורות חייו

המידע על קורות חייו של פופיאנוס מוגבל ביותר, ונסמך על ההיסטוריה אוגוסטה - אוסף של ביוגרפיות של קיסרי רומא, שמהימנותה מוטלת בספק בידי חוקרי תולדות ימי רומא. על פי מקור זה, פופיאנוס היה ממוצא פשוט ועממי - בנו של נפח; הוא נולד בין השנים 160 עד 165, ואומץ על ידי אשה הידועה רק בשמה, פסניה מרסלינה (Pescennia Marcellina). הוא מתואר כאיש צבא מוכשר, שהתקדם במעלה הדרגות והסולם החברתי הידוע בשם מסלול המשרות (בלטינית: cursus honorum), זכה לשרת כקנטוריון ולאחר מכן כטריבון צבאי, תפקיד שהיה אחד משלוש המשרות הצבאיות שהיו חייבים בני מעמד הפרשים לשרת בהם, על מנת שיוכלו לאחר שירותם הצבאי לשרת בממשל הקיסר; ואכן, לאחר מכן קודם למשרה השיפוטית של פראיטור.

הקריירה הפוליטית-צבאית של פופיאנוס הייתה מרשימה; הוא מילא שורת תפקידים רמי מעלה תחת שלטון הקיסרים הסוורים, כפרומגיסטראט וקונסול של הפרובינקיות החשובות גאליה נארבוננסיס, ביתיניה ואכאיה. לאחר מכן שימש כמושל שליח הקיסר (legatus Augusti pro praetore) לפרובינקיות בגרמניה, וככל הנראה קיבל לגיון תחת פיקודו, ואף הביא את לוחמיו לניצחונות כנגד השבטים הסרמטים הפולשים. בשנת 234 הוא מונה על ידי הקיסר אלכסנדר סוורוס לתפקיד קונסול והפך להיות המושל האזרחי של רומא. ככל הנראה, דרכיו הנוקשות וקפדנותו הביאו לסלידת אזרחי העיר ממנו.

לפופיאנוס נולדו שני בנים ובת מנישואים לאשה ששמה לא ידוע. הבכור, טיטוס קלודיוס פופיאנוס (אנ'), כיהן כקונסול בשנת 235, תחת אלכסנדר סוורוס או מקסימינוס; בנו הצעיר, מרקוס פופיאנוס אפריקנוס מקסימוס (אנ'), היה קונסול בשנת 236, תחת קיסרות מקסימינוס. עוד ידוע כי שם בתו היה פופיאנה סקסטיה פאולינה.

שלטונם של פופיאנוס ובלבינוס

במהלך חילופי הגברי התכופים של שנת 238 (הידועה כשנת ששת הקיסרים (אנ')) תפס מקסימינוס התראקי את כס הקיסר כנגד רצון הסנאט. ניגוד עניינים זה הביא את הסנאט לתמוך בגורדיאנוס הראשון ובנו גורדיאנוס השני כקיסרים כנגד מקסימינוס התראקי. שלטונם של הגורדיאנוסים ארך כחודש, ותבוסה צבאית סמוך לעיר קרתגו קטעה את שלטונם וחייהם. על מנת לקדם את פני מקסימינוס התראקי שעתה עלה על רומא עם הלגיונות הנאמנים לו, מינה הסנאט את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים ביום 22 באפריל 238. ההחלטה לא עברה ללא התנגדות, ונאמני הקיסרים הקודמים דרשו כי יורשם החוקי - גורדיאנוס השלישי - יוכתר לקיסר; אך לבסוף, לאחר מהומות ברחובות רומא, הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס השלישי לתפקיד "קיסר", שבתקופה זו היה תואר כבוד חסר סמכויות.

בלבינוס, שהיה כבן שבעים וחסר ניסיון צבאי, נשאר ברומא, ופופיאנוס צעד בראש הצבא הנאמן לסנאט לכוון רוונה, שם זכה לראות את תבוסתו ומותו של מקסימינוס התראקי במהלך המצור על אקוויליה.

המצור על אקוויליה

צבאו של מקסימינוס התראקי נכנס לאיטליה מהצפון, ובהגיעו אל מול חומות העיר אקוויליה ציפה כי שערי העיר יפתחו לפניו ללא התנגדות. להפתעתו גילה כי תחת הנהגת סנטורים המתנגדים לו, התכוננה העיר למצור וסירבה לאפשר לצבאו להצטייד להמשך דרכם. צבאו של מקסימינוס נאלץ להיכנס למלחמת מצור, אך נכשל בניסיונות לעלות על החומות או לשכנע את התושבים להיכנע. הצבא, שלא היה מצויד למלחמת מצור והתשה, החל לסבול ממחסור באספקה, והכישלון לכיבוש העיר פגע במורל הגייסות. את הכף הכריעו השמועות כי צבא הנאמן לסנאט נאסף וצועד צפונה על מנת להתעמת עם חיילות הקיסר ולהכריעם, מה שגרם למקסימינוס להבין כי סיכוייו מועטים; בסופו של דבר, במהלך חודש מאי בעת הפוגה בקרבות נרצח מקסימינוס התראקי באוהלו בידי חייליו, ועימו נרצחו בניו והקצינים הנאמנים לו. לצבא הסנאט שהגיע לעיר בפיקודו של פופיאנוס לא נותר אלא לברך על המוגמר ולחזור לרומא, מלווה בגדוד שומרי ראש גרמנים. בינתיים, בלבינוס שנותר ברומא לא הצליח להביא להרגעת הסדר הציבורי, ונאלץ להסתגר בארמון הקיסרי מחשש ההמון הזועם.

סוף שלטונם

בואו של פופיאנוס מלווה בשומרי ראש לא תרם לשלוות רוחו של בלבינוס, שחשש כי שותפו מתכנן להפטר ממנו ולשלוט לבדו. השניים תפסו חלקים שונים של האחוזה הקיסרית, מנסים לרכוש את אמונו ורצונו הטוב של המשמר הפרטוריאני, שמצידו היה בעמדת עימות מול הסנאט ועם קיסרים שמונו מצד הסנאט. פופיאנוס הבין את מצבו הנואש, מנותק משומרי ראשו ומבודד בארמון באופן שהותיר אותו נתון לחסדי אויביו; ולכן פנה לבן בריתו היחיד, בלבינוס, וביקש ממנו להכניס את שומרי הראש הגרמניים לאחוזה. בלבינוס שחשד כי צעד זה עלול להביא למותו סירב, ופרץ וויכוח בין שני הקיסרים; הוויכוח הופסק על ידי חיילי המשמר הפרטוריאני, שפרצו לחדר וגררו את זוג הקיסרים אל מחנה המשמר, שם הם עונו למוות.

לקריאה נוספת

• היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. מקסימוס־פופינוס, עמ' 140; חיי מקסימוס וחיי בלבינוס, עמ' 142–159.
• משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פופיאנוס בוויקישיתוף

• פופיאנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: מאגנס, 2003) ^{[דרושה הבהרה]}