Loading AI tools
טייס אמריקאי שהטיל את פצצת האטום על הירושימה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פול וורפילד טיבטס הבן (באנגלית: .Paul Warfield Tibbets Jr; 23 בפברואר 1915 – 1 בנובמבר 2007) היה קצין בדרגת בריגדיר גנרל בחיל האוויר של ארצות הברית. שמו נודע כטייס שהטיס את המטוס בואינג B-29 סופרפורטרס שנודע בשם אנולה גיי (נקרא על שם אמו של טיבטס), שממנו הוטלה פצצת האטום על הירושימה.
 | |
| לידה |
23 בפברואר 1915 קווינסי, אילינוי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 2007 (בגיל 92) קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית חיל האוויר של ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1937–1966 (כ־29 שנים) |
| דרגה |
 בריגדיר גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 צלב השירות המצוין  אות לגיון ההצטיינות  צלב התעופה המצוינת (פעמיים)  לב הארגמן  מדליית האוויר (4 פעמים) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| טייס ונשיא חברת אקסקיוטיב ג'ט אוויאיישנס | |
  | |
טיבטס התגייס ב-1937 לצבא ארצות הברית, וב-1938 הוכשר כטייס. לאחר המתקפה על פרל הארבור הטיס מטוסים בסיורים נגד צוללות במערכה באוקיינוס האטלנטי. בפברואר 1942 מונה למפקד טייסת המפציצים ה-340 של להק ההפצצה ה-97, שצוידה במפציצי בואינג B-17 מבצר מעופף. ביולי אותה שנה היה להק 97 ליחידת ההפצצה הראשונה שהוצבה כחלק מחיל האוויר השמיני של ארצות הברית, וטיבסט היה לסגן המפקד שלו. הוא הטיס את המטוס המוביל במשימת המפציצים הכבדים האמריקאית הראשונה שהתנהלה לאור יום בשמי אירופה הכבושה ב-17 באוגוסט 1942, ובפשיטה האמריקאית האווירית הראשונה של יותר מ-100 מפציצים באירופה ב-9 באוקטובר אותה שנה. טיבטס נבחר להטיס את מייג'ור גנרל מארק קלארק ואת לוטננט גנרל דווייט אייזנהאואר לגיברלטר. לאחר 43 משימות קרביות, הוא היה לעוזר למבצעי הפצצה במטה של חיל האוויר ה-12 של ארצות הברית.
בפברואר 1943 שב טיבטס לארצות הברית כדי לסייע בפיתוח של המפציצים הכבדים בואינג B-29 סופרפורטרס. בספטמבר 1944 מונה למפקד הלהק המורכב ה-509, שביצע את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי. לאחר המלחמה השתתף במבצע פרשת דרכים, שבו בוצעו ניסויים בנשק גרעיני באטול ביקיני באמצע 1946, והיה מעורב בפיתוח המפציץ B-47 סטרטוג'ט בראשית שנות ה-50. בסוף אותו עשור פיקד על כנף ההפצצה ה-308 ועל דיוויזיית האוויר השישית, ושירת כנספח צבאי בהודו בשנים 1964–1966. לאחר מכן פרש מהשירות, ועבד בחברת Executive Jet Aviation, שם היה חבר במועצת המנהלים המייסדת של החברה ושימש כנשיאה מ-1976 ועד פרישתו ב-1987.
פול טיבטס נולד בקווינסי, אילינוי, כבנם של פול וורפילד טיבטס האב ושל רעייתו, אנולה גיי טיבטס. כשהיה בן חמש עברה המשפחה לדבנפורט שבאיווה, ולאחר מכן לבירת המדינה דה מוין, שם גדל. אביו עסק בסיטונאות ממתקים.[1] כשהיה בן שמונה עברה המשפחה להייליה שבפלורידה, במטרה להימלט מהחורפים הקשים של המערב התיכון. כנער החל טיבטס להתעניין בטיסה. באחד הימים הסכימה אימו לשלם דולר אחד כדי שיוכל לעלות על מטוס בקרנבל מקומי. ב-1927, כשהיה בן 12, טס במטוס שהטיס דאג דייוויס שהטיל ממתקים קשורים למצנחים זעירים לקהל שנכח במסלול מרוצי הסוסים של הייליה פארק.[2]
בסוף שנות ה-20 נאלצה משפחת טיבטס לשוב לאלטון שבאילינוי, שם סיים ב-1933 את הכשרתו באקדמיה הצבאית המערבית. לאחר מכן למד באוניברסיטת פלורידה שבגיינסוויל,[3] וב-1934 היה חבר בסניף אפסילון זטא של אחוות סיגמה נו. באותה תקופה לקח טיבטס שיעורי טיסה פרטיים בשדה התעופה אוקה לופה שבמיאמי בהדרכתו של רסטי הרד, שלימים היה קברניט בחברת התעופה איסטרן איירליינס. לאחר סיום עבודת הגמר שלו לתואר בוגר אוניברסיטה, תכנן טיבטס להיות כירורג. לאחר שנת הלימודים השנייה שלו עבר לאוניברסיטת סינסינטי כדי להשלים שם את לימודי הטרום-רפואה, שכן באותה תקופה לא היה באוניברסיטת פלורידה בית ספר לרפואה. לאחר שנה וחצי שינה את דעתו בנוגע לשאיפתו לעסוק ברפואה, ותחת זאת החליט להתגייס לצבא ארצות הברית ולהיות טייס בגיס האווירי של צבא ארצות הברית.[4]
בשל העובדה שסיים הכשרה בבית ספר צבאי, למד בקולג', והיה בעל ניסיון כלשהו בטיסה, היה טיבטס כשיר להתקבל לתוכנית ההכשרה לצוערי טיס. ב-25 בפברואר 1937 התגייס לצבא ארצות הברית בבסיס פורט תומאס שבקנטקי, ונשלח לבסיס חיל האוויר רנדולף בסן אנטוניו שבטקסס להכשרה בסיסית. במהלך הכשרתו הפגין כישורים גבוהים מהממוצע. הוא קיבלת דרגת לוטננט משנה, והוסמך כטייס ב-1938 בבסיס קלי שבסן אנטוניו.[5]
לאחר סיום הכשרתו הוצב בטייסת התצפית ה-16, שבסיסה היה בשדה לאוסון שבג'ורג'יה, ושנתנה סיוע בהטסה עבור בסיס ההכשרה של חיל הרגלים הסמוך בפורט בנינג.[6] בפורט בנינג הכיר את לוסי פרנסס וינגייט, אז פקידה בחנות כלבו בקולומבוס. השניים נישאו ב-19 ביוני 1938 בטקס צנוע בסמינר לכמרים הקתולי בהולי טריניטי שבאלבמה, על אף שטיבטס היה פרוטסטנטי. טיבטס לא יידע את משפחתו או את מפקדו על נישואיו, ובני הזוג דאגו שהידיעה על נישואיהם לא תגיע לעיתון המקומי. לשניים נולדו שני בנים. פול טיבטס השלישי נולד בקולומבוס ב-1940 ולימים סיים את לימודיו באוניברסיטת אובורן, היה קולונל בכוחות המילואים של צבא ארצות הברית, עבד כרוקח בבית חולים, ונפטר ב-2016.[7] הבן הצעיר, ג'ין וינגייט טיבטס, נולד ב-1944 ונפטר ב-2012.[8]
בעת שטיבטס הוצב בפורט בנינג, הוא קודם לדרגת לוטננט ראשון ושירת בשנים 1940–1941 כטייסו האישי של בריגדיר גנרל ג'ורג' פטון.[9] ביוני 1941 הועבר טיבטס לטייסת ההפצצה התשיעית של כנף ההפצצה השלישית בבסיס האנטר בסוואנה שבג'ורג'יה, שם הוצב לתפקיד קצין הנדסה והטיס מטוסי דאגלס A-20 האבוק. בעת שירותו שם קודם לדרגת קפטן. בדצמבר 1941 הצטווה להצטרף לכנף ההפצצה ה-29 בבסיס מקדיל שבפלורידה, לצורך הכשרה על המפציץ בואינג B-17 מבצר מעופף. ב-7 בדצמבר שמע טיבטס על המתקפה על פרל הארבור בעת שהאזין לרדיו במהלך טיסה שגרתית.[10] מתוך חשש שצוללות גרמניות עלולות לחדור למפרץ טמפה ולהפציץ את בסיס מקדיל, הועברה הכנף ה-29 לסוואנה. טיבטס נשאר בתפקיד זמני בכנף השלישית, שם הקים את הסיור נגד צוללות בבסיס פופ שבקרוליינה הצפונית שהפעיל 21 מפציצים בינוניים B-18 בולו. מפציצים אלו הוטסו בידי טייסים לאחר הכשרה בסיסית במטוסי צסנה UC-78 ולפני הכשרתם כטייסי B-17.[11]
בפברואר 1942 הוצב טיבטס בכנף ההפצצה ה-29, ומונה לקצין הנדסה. שלושה שבועות לאחר מכן מונה כמפקד טייסת ההפצצה ה-340 של כנף ההפצצה ה-97, שצוידה במפציצי B-17D.[12] בתחילה הוצבה הטייסת בבסיס מקדיל, לאחר מכן בבסיס סרסוטה שבפלורידה, ובהמשך בבסיס גודפרי בבנגור שבמיין.[11]
ביולי 1942 הייתה הכנף ה-97 לכנף המפציצים הכבדים הראשונה של חיל האוויר השמיני של ארצות הברית שנשלחה לאנגליה, שם היא הוצבה בבסיס חיל האוויר המלכותי פלוברוק. הכנף הוקמה בחיפזון כדי לענות על הדרישות של משימותיה המוקדמות, והגיעה לאנגליה מבלי שהצוותים שלה זכו להכשרה ביסודות הבסיסיים של משימות הפצצה בגובה רב לאור יום. בשבועות הראשונים של אוגוסט 1942, בהדרכתם של ותיקי חיל האוויר המלכותי, קיבלו צוותי הכנף אימונים אינטנסיביים לקראת משימתם הראשונה. מפקד הכנף, לוטננט קולונל קורנליוס ו. קוסלנד, הוחלף בקולונל פרנק ארמסטרונג, שמינה את טיבטס לסגנו.[13]
ב-17 באוגוסט 1942 הטיס טיבטס את המפציץ המוביל, שכונה "האטליז" (Butcher Shop), במשימת ההפצצה הראשונה של האמריקאים לאור יום, שהייתה חדירה בגובה נמוך נגד חצר מסילות ברזל ברואן שבצרפת הכבושה, כשארמסטרונג שימש כטייס משנה. מטוס זה לא היה המטוס הקבוע של טיבטס, "הגרמלין האדום" (Red Gremlin), ולא הצוות הקבוע שלו, שכלל את המטילן תומאס פרבי ואת הנווט תיאודור ון־קירק, שבהמשך טסו עמו באנולה גיי.[14] ב-9 באוקטובר הוביל טיבטס את הפשיטה האמריקאית הראשונה של יותר מ-100 מפציצים בשמי אירופה, שבה הם תקפו מטרות בעיר ליל. דיוק גרוע של ההפצצות גרם למספר מועט של נפגעים אזרחים, והנזק למתקני הרכבת היה קטן מהמצופה, אך המשימה בכללותה זכתה לשבחים בשל הצלחת הצוותים להגיע למטרה אל מול התקפה כבדה ומתמדת של מטוסי קרב. מתוך 108 מפציצים שהשתתפו בהתקפה, הופלו או חזרו לבסיסם עקב תקלות טכניות ללא ביצוע המשימה 33 מפציצים.[15]
במשימה זו ראה טיבטס את הפצצות שהוטלו על ידי צוותו פוגעות באזרחים, ובאותה עת חשב לעצמו ש"אנשים נהרגים שם למטה והם לא אמורים להיהרג. אלו לא חיילים". אך אז נזכר בדברים שסיפר לו שותפו לחדר, שהיה רופא מהתקופה בה למד רפואה, על חבריו הקודמים לכיתה שכשלו בלימודיהם. הסיבה לכישלונם הייתה בגלל "שחשו יותר מדי סימפתיה למטופלים שלהם, שחיבלה ביכולתם לספק את הצרכים הרפואיים". בעקבות זאת התחוור לטיבטס:
אני פשוט כזה אם אני מתחיל לחשוב על אדם חף מפשע שנפגע על הקרקע. אני אמור להיות טייס מפציץ ולהשמיד את המטרה. אני לא אהיה שווה כלום אם אעשה זאת ... הגעתי למסקנה שהשיקולים המוסריים של הטלת הפצצה הזאת הם לא ענייני. הונחיתי לבצע משימה צבאית להטיל פצצה. זהו הדבר שאני עשיתי במיטב יכולתי. מוסר, אין דבר כזה בלחימה. לא איכפת לי אם אתה מטיל פצצות אטום, או פצצה במשקל 100 פאונד, או יורה ברובה. עליך להשאיר את השיקול המוסרי מחוץ לזה.[16]
במסגרת ההכנות למבצע לפיד, פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה, קיבל מפקד חיל האוויר השמיני, מייג'ור גנרל קרל ספאץ, פקודה להציב את שני הטייסים הטובים ביותר שלו למשימה סודית. הוא בחר בטיבטס ובמייג'ור ויין קונורס. טיבטס הטיס את מייג'ור גנרל מארק קלארק מפולברוק לגיברלטר, וקונורס הטיס את ראש המטה של קלארק, בריגדיר גנרל ליימן למניצר.[17] שבועות ספורים לאחר מכן הטיס לשם טיבטס את המפקד העליון של בעלות הברית, לוטננט גנרל דווייט אייזנהאואר.[18] ההיסטוריון סטיבן אמברוז כתב: "לטיבטס יצא מוניטין של הטייס הטוב ביותר בחילות האוויר של צבא ארצות הברית.[19]
טיבטס הטיס 25 משימות הפצצה על מטרות בצרפת כאשר כנף 97 הועברה לצפון אפריקה כחלק מחיל האוויר ה-12 של ארצות הברית בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'יימס דוליטל. מבחינתו של טיבטס, המערכה בצפון אפריקה הפגישה אותו עם המציאות של הלוחמה האווירית. הוא אמר שהוא ראה את התוצאות הממשיות של הפצצת אזרחים ואת ההלם שנגרם מאובדן חבריו לנשק. בינואר 1943 הוצב טיבטס, שכבר היו מאחוריו 43 משימות הפצצה, בתפקיד עוזר למבצעי הפצצה של קולונל לאוריס נורסטד, עוזר ראש המטה למבצעים של חיל האוויר ה-12. זמן קצר קודם לכן קודם טיבטס במינוי שדה לדרגת קולונל, אך לא קיבל את הדרגה, שכן קידומים כאלו היו אמורים לקבל אישור מצוות של קצינים. נאמר לו שנורסטד התנגד לקידומו, באומרו, "יהיה רק קולונל אחד במבצעים, וזה יהיה אני".[20]
טיבטס לא הסתדר טוב עם נורסטד ולא עם ראש המטה של דוליטל, בריגדיר גנרל הויט ונדנברג. באחת מישיבות התכנון ביקש נורסטד שפשיטה מקיפה על ביזרטה תנוהל בגובה של 6,000 רגל (1,800 מטר). טיבטס מחה ואמר שאש נ"מ תהיה הכי יעילה בגובה זה. כאשר התנגד נורסטד לדבריו, אמר טיבטס שהוא יוביל משימה בגובה זה בעצמו אם נורסטד ישמש כטייס המשנה שלו. נורסטד נסוג מעמדתו, והמשימה בוצעה בהצלחה בגובה של 20,000 רגל (6,100 מטר).[21]
כאשר גנרל הנרי ארנולד, מפקד חילות האוויר של צבא ארצות הברית, ביקש טייסי הפצצה מנוסים לסייע בפיתוחו של המפציץ בואינג B-29 סופרפורטרס, המליץ דוליטל על טיבטס.[22] בפברואר 1943 שב טיבסט לארצות הברית. באותה עת סבלה תוכנית ה-B-29 משורה של בעיות טכניות, וטייס הניסוי הראשי, אדמונד ט. אלן נהרג בהתרסקות האב טיפוס של המטוס.[23]
בשיתוף פעולה עם מפעל בואינג בוויצ'יטה שבקנזס, הטיס טיבטס כטייס ניסוי את ה-B-29, ועד מהרה צבר יותר שעות טיסה במטוס זה בהשוואה לכל טייס אחר שטס עליו. הוא הגיע למסקנה שללא חימוש הגנתי וציפוי גוף המטוס בלוחות שריון, היה משקל המטוס קל יותר ב-3,200 ק"ג, וכתוצאה מכך ביצועיו השתפרו. בדימוי קרב אוויר מול מטוס הקרב P-47 ת'נדרבולט, בגובה השיוט של 30,000 רגל (9,100 מטר) של ה-B-29, התברר לו שלמפציץ החדש היה רדיוס פנייה קטן יותר בהשוואה לזה של ה-P-47, והוא היה מסוגל לחמוק ממנו על ידי פנייה.[24]
לאחר שנה של טיסות ניסוי על ה-B-29, הוצב טיבטס במרץ 1944 כראש המבצעים של כנף אימוני ההפצצה המבצעיים ה-17, יחידת אימונים של מפציצי B-29 שבסיסה היה בבסיס גרנד איילנד שבנברסקה, ומפקדה היה ארמסטרונג. תפקיד היחידה היה לנהל את אימוני ההסבה של מטוסי B-29, וכדי להפיג את חששותיהם של הצוותים, הכשיר טיבטס שתיים מנשות טייסות שירות חיל האוויר, דורה דוהרטי ודורותיאה (דידי) מורמן, כדי שיטיסו את המפציצים כטייסות הדגמה, מהלך שהוביל לשינוי גישתם של הצוותים.[25]
ב-1 בספטמבר 1944 התייצב טיבטס בבסיס בקולורדו ספרינגס, המפקדה של חיל האוויר השני של ארצות הברית, שם פגש את מפקד החיל, מייג'ור גנרל אוזל אנט, ושלושה נציגים של פרויקט מנהטן, לוטננט קולונל ג'ון לנסדייל הבן, קפטן ויליאם ס. פרסונס, ונורמן רמזי, שנתן לו תדריך על הפרויקט.[26] לטיבטס נאמר שהוא יהיה אחראי על הלהק המורכב ה-509, יחידה עצמאית שתמנה 1,800 איש ושתצויד ב-15 מפציצי B-29s ותקבל קדימות עליונה בכל סוגי האספקה הצבאית. אנט העמיד בפני טיבטס את הזכות לבחור בסיס עבור היחידה מבין שלושה בסיסים אפשריים: שדה התעופה גרייט בנד שבקנזס, שדה התעופה מאונטיין הום שבאיידהו, או שדה התעופה ונדובר שביוטה. טיבטס בחר בוונדובר בשל ריחוקו מכל מקום יישוב.[27]
כאשר מבצע הטלת פצצות האטום היה עדיין בשלבי פיתוח, ארמסטרונג וקולונל רוסקו וילסון היו המועמדים המובלים לפקד על הכנף שנועדה להטיל את הפצצות. וילסון היה קצין המיזם של חילות האוויר של הצבא שסיפק לפרויקט מנהטן את הקישור לצבא. ארמסטרונג היה קצין קרבי מנוסה שלחם נגד מטרות גרמניות, אך הוא היה כבר בשנות ה-40 שלו ונפצע קשה בשרפה בקיץ 1943. לווילסון לא היה ניסיון קרבי וכישוריו בלטו בעיקר בשל הרקע ההנדסי שלו ובשל הקשר שלו לפרויקט. טיבטס היה צעיר משניהם באופן משמעותי, והיה לו ניסיון הן בתפקידי מטה והן בתפקידי פיקוד במבצעי הפצצה כבדה. הוא כבר היה אז טייס B-29 מנוסה, ושיקולים אלו הפכו אותו למועמד אידיאלי לפרויקט הסודי הזה. טיבטס ציין שהזכות להחליט על סוג המטוס שישמש להטלת הפצצה ניתנה לו.
בינואר 1945 קודם טיבטס לדרגת קולונל, והוא הביא את משפחתו לוונדובר. תחושתו הייתה שהתרת הבאתן של משפחות של אנשי הכנף לבסיס תשפר את מורל האנשים, אף על פי שצעד זה הכניס מתחים לחיי הנישואים שלו. כדי להסוות את כל המהנדסים האזרחיים שעבדו בפרויקט מנהטן, הוא נאלץ לשקר לאשתו, ואמר לה שהמהנדסים הם "עובדי תברואה". בנקודת זמן מסוימת הוא גילה שאשתו ביקשה מאחד מהמדענים לבצע עבודת שרברבות בביתם שבבסיס.[28] במהלך פגישה עם "מהנדסי תברואה" אלו, אמר רוברט אופנהיימר לטיבטס שמטוסו עלול לא לעמוד בגלי ההלם של פצצת האטום.[29]
ב-6 במרץ 1945, במקביל לפרויקט אלברטה (אנ'), הוקמה טייסת החימוש הראשונה בוונדובר, שוב תוך שימוש בכוח האדם של חילות האוויר של הצבא. משימתה של טייסת זו הייתה לספק מכונאים מיומנים, רתכים ועובדי תחמושת וציוד מיוחד לכנף כדי לאפשר לה להרכיב את פצצות האטום לגרסה המבצעית שלהן, ובכך לאפשר לפצצות להיות מועברות בצורה בטוחה יותר בצורה מפורקת. תהליך קפדני של בחירת מועמדים יושם בגיוס כוח האדם, ושיעור הנדחים עמד על 80%. להק 509 הגיע למצבת כוח האדם המלאה שלו במאי 1945.[30]
עם צירופה של טייסת החימוש הראשונה במרץ 1945, הגיעה מצבת כוח האדם של הלהק ה-509 ל-225 קצינים ו-1,542 חיילים, כמעט כולם הוצבו במאי וביוני באי טיניאן שבאיי מריאנה הצפוניים, שהיה בטווח הפצצה מיפן. טייסת תובלת הכוחות ה-320 המשיכה להיות מוצבת בוונדובר. בנוסף לכוח האדם שלו, סופחו ללהק ה-509 בטיניאן כל 51 האזרחים ואנשי הצבא של פרויקט אלברטה. יתרה מכך, שני נציגים מוושינגטון די. סי. נכחו באי: סגן מנהל פרויקט מנהטן, בריגדיר גנרל תומאס פארל, ואדמירל משנה ויליאם פרנל מוועדת המדיניות הצבאית של הפרויקט.[31]
דרג התמיכה הקרקעית של להק 509 קיבל הוראות לנוע והגיע ב-26 באפריל לנמל היציאה שלו בסיאטל באמצעות רכבות. ב-6 במאי הפליגו מרכיבי הסיוע על סיפון הספינה "קייפ ויקטורי" אל איי מריאנה, בעוד שהציוד של הלהק נשלח על סיפון הספינה "אמיל ברלינר".[32] כוח חלוץ של הדרג האווירי הוטס באמצעות מטוסי C-54 לשדה התעופה הצפוני בטיניאן בין 15 ל-22 במאי,[33] שם הצטרפו לדרג הקרקע ב-29 במאי.[34] "צוות היעד" של פרויקט אלברטה שלח גם הוא את רוב אנשיו לטיניאן כדי לפקח על ההרכבה, ההעמסה וההטלה של הפצצות בניהולה האדמיניסטרטיבי של פלגת השירותים הטכניים הראשונה.[35]
ב-5 באוגוסט 1945 קרא טיבטס למטוס B-29 שיועד למשימה בשם אנולה גיי, על שם אימו.[36] המטוס, שמספרו הסידורי היה 4486292, נבחר על ידי טיבטס באופן אישי, בהמלצתו של מפקח ייצור, כשעוד היה על פס הייצור במפעל של חברת גלן ל. מרטין שבנברסקה. הקברניט שצוות באופן קבוע למטוס זה, רוברט א. לואיס, לא היה מאושר מכך שהוחלף על ידי טיבטס לצורך משימה חשובה זו, והיה מתוסכל כאשר הגיע לשדה ב-6 באוגוסט וראה שהמטוס, שהחשיב אותו כמטוסו האישי, מעוטר בציור החרטום המפורסם. במשימת הטיסה להטלת הפצצה שימש לואיס כטייס המשנה של טיבטס.[37]
למחרת בשעה 02:45, על פי הוראות "פקודה מבצעית מספר 35" (אנ'), המריא ה"אנולה גיי" מהשדה הצפוני של טיניאן בדרכו להירושימה, כשטיבסט אוחז בהגה המטוס. האי טיניאן היה במרחק של 2,000 מיילים (3,200 ק"מ) מיפן. הטיסה להירושימה ארכה שש שעות. הפצצה האטומית שנשא, ששם הקוד שלה היה ילד קטן, הוטלה על הירושימה בשעה 8:15 בבוקר, שעון מקומי. טיבטס תיאר לימים שלאחר הטלת הפצצה כוסתה העיר בענן פטרייה גבוה.[38]
מייד לאחר הנחיתה בטיניאן עוטר טיבטס בצלב השירות המצוין על ידי קרל ספאץ. הוא הפך לידוען, ותמונותיו וראיונות עם אשתו וילדיו פורסמו בעיתונים אמריקאים ראשיים. הוא נתפש כגיבור לאומי שהוביל לסיום המלחמה עם יפן. מאוחר יותר הוזמן טיבטס על ידי הנשיא הארי טרומן לבקר בבית הלבן.[39] ב-1999 הוענק ללהק 509 פרס היחידה המצטיינת של חיל האוויר.[40]
טיבטס רואיין בהרחבה על ידי מייק הרדן מהעיתון The Columbus Dispatch, ופרופילים אישיים שלו הופיעו במשך השנים ביום השנה להטלת פצצת האטום הראשונה. בראיון עימו מ-1975 אמר: "אני גאה שהצלחתי להתחיל עם שום דבר, לתכנן זאת ולגרום לזה לעבוד בצורה מושלמת כפי שקרה ... אני ישן טוב כל לילה".[41] ב-2005 אמר לעיתונאי, "כאשר הוטלה עליי המשימה ידעתי שיהיה בה מרכיב רגשי. היו לנו תחושות, אך היה עלינו לשים אותם בצד. ידענו שייהרגו אנשים מימין ומשמאל. אך המניע היחידי שלי היה לבצע את העבודה הטובה ביותר שהייתי יכול כדי שנוכל לשים קץ להרג במהירות האפשרית".[42]
להק 509 שב לארצות הברית ב-6 בנובמבר 1945 והוצב בבסיס רוזוול שבניו מקסיקו. קולונל ויליאם ה. בלנצ'ארד החליף את טיבטס בפיקוד על היחידה ב-22 בינואר 1946, והיה למפקדה הראשון של כנף ההפצצה ה-509, יחידה שירשה את להק 509. טיבטס היה יועץ טכני למבצע פרשת דרכים, הניסויים הגרעיניים שנערכו באטול ביקיני ב-1946, אך הוא וצוות האנולה גיי לא נבחרו להטיל פצצה גרעינית נוספת.[43]
לאחר מכן החל טיבטס לימודים בקולג' לפיקוד ומטה של חיל האוויר בבסיס מקסוול שבאלבמה. בסיימו את לימודיו ב-1947 הוצב ב'מנהלת הדרישות' (Directorate of Requirements) במטה חיל האוויר בפנטגון.[12] כשראש המנהלת, בריגדיר גנרל תומאס ס. פאוור, הוצב בלונדון כנספח אווירי, החליף אותו בריגדיר גנרל קארל ברנדט. ברנדט מינה את טיבטס למנהל החטיבה האווירית האסטרטגית של המנהלת, תפקיד שבו היה אחראי על ניסוח הדרישות למפציצים העתידיים. טיבטס היה משוכנע שמפציצי העתיד יהיו מטוסי סילון, וכך היה מעורב בתוכנית ה-B-47 סטרטוג'ט.[44] כתוצאה מכך הוא שירת כקצין מיזם ה-B-47 במפעל בואינג בוויצ'יטה מיולי 1950 ועד פברואר 1952. לאחר מכן מונה למפקד חטיבת הניסויים בבסיס חיל האוויר אגלין שבולפראיסו שבפלורידה, שם התנהלו טיסות הניסוי של ה-B-47.[12]
טיבטס שב לבסיס חיל האוויר מקסוול, שם למד בקולג' המלחמה האווירי. לאחר סיום לימודיו ביוני 1955, מונה לראש תוכניות המלחמה במטה חילות האוויר של נאט"ו במרכז אירופה בפונטנבלו שבצרפת.[12] בנסיעתו לשם הוא השאיר את רעייתו לוסי ואת בניו באלבמה, ושנה לאחר מכן התגרשו השניים.[45] במהלך הצבתו זו בצרפת, הכיר טיבטס אישה צרפתייה בשם אנדראה קטרהום, שהייתה לאשתו השנייה. בפברואר 1956 שב לארצות הברית ופיקד על כנף ההפצצה ה-308 בבסיס חיל האוויר הנטר שבג'ורג'יה, ושם גם התקיים טקס הנישואים שלו לקטרהום ב-4 במאי אותה שנה.[46] לשניים נולד בן בשם ג'יימס.[47]
בינואר 1958 קיבל טיבטס את הפיקוד על דיוויזיית האוויר השישית בבסיס חיל האוויר מקדיל שבפלורידה.[12] ב-1959 קודם לדרגת בריגדיר גנרל.[48] התפקיד הבא שלו היה מנהל האנליזות בפנטגון. ביולי 1962 מונה לסגן הממונה על המבצעים במטות המשולבים, ולאחר מכן, ביוני 1963, סגן הממונה על מערכת הפיקוד הצבאית הלאומית.[12] ב-1964 נשלח טיבטס לשרת כנספח צבאי בהודו. הוא שירת בתפקיד 22 חודשים, עד יוני 1966.[49] ב-31 באוגוסט 1966 פרש טיבטס משירותו בחיל האוויר של ארצות הברית.[50]
לאחר פרישתו משירות צבאי, עבד טיבטס בחברת Executive Jet Aviation, חברת מוניות אוויריות (אנ'), שבסיסה היה בקולומבוס שבאוהיו וכיום נקראת NetJets. הוא היה אחד מחברי מועצת המנהלים המייסדים של החברה, וניסה להרחיב את פעילותה לאירופה, אך ללא הצלחה. ב-1968 פרש מהחברה ושב למיאמי, שם הוא בילה חלק משנות ילדותו. ב-1970 עוקלה החברה על ידי הבנקים, וברוס סנדלן היה לנשיאה. סנדלן שכנע את טיבטס לשוב לחברה. ב-1976 החליף טיבטס את סנדלן כנשיא החברה, תפקיד בו שימש עד 1986. במשך שנה שימש כיועץ לחברה לפני פרישתו השנייה והסופית ממנה ב-1987.[51][52][53]
ב-1976 התנצלה ממשלת ארצות הברית בפני יפן לאחר שטיבטס שחזר את ההפצצה על הירושימה בטיסה במטוס B-29 משוחזר בתצוגה אווירית בטקסס. טיבטס אמר שלא הייתה לו כוונה לפגוע בעם היפני.[52][54] ב-1989 הוא פרסם את ספר זיכרונותיו "טיסת האנולה גיי" (Flight of the Enola Gay), שבו הוא פרס את קורות חייו עד אותה עת.[55] ב-1995 גינה את אופן ההצגה של האנולה גיי בסמית'סוניאן, שבה נעשה ניסיון להציג את פעולת ההפצצה בהקשר של החורבן שהיא גרמה, והגדיר אותה כ"עלבון עצום", זאת בשל ההתמקדות באבדות היפנים ולא בברוטליות של ממשלת יפן במלחמה.[54] ב-1996 נכנס טיבטס להיכל התהילה הלאומי לתעופה.[56]
פול טיבטס נפטר בביתו בקולומבוס שבאוהיו ב-1 בנובמבר 2007 בגיל 92. בשנותיו האחרונות סבל מכמה מקרים של שבץ מוחי ואי-ספיקת לב ואושפז בהוספיס. לבקשתו של טיבטס לא נערכה לו הלוויה ולא הוקם לו קבר, בשל חששו שמתנגדי השימוש בנשק גרעיני ייהפכו את קברו למקום מחאה או שיחללו אותו.[57] בהתאם לכך נשרפה גופתו ואפרו פוזר במימי תעלת למאנש, שאותה חצה בטיסה פעמים רבות במהלך המלחמה.[58]
טיבטס הניח אחריו את אשתו השנייה, אנדראה, את שני בניו מנישואיו הראשונים, פול השלישי וג'ין, ואת ג'יימס, בנו מנישואיו השניים.
נכדו של טיבסט, פול וורפילד טיבטס הרביעי, סיים ב-1989 את הכשרתו באקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית. באפריל 2006 הוא היה למפקד טייסת ההפצצה ה-393, שמטיסה מפציצי B-2 ספיריט ומוצבת בבסיס חיל האוויר וייטמן שבמיזורי. הטייסת הייתה אחת משתי הטייסות המבצעיות שהיו חלק מלהק 509 כאשר סבו פיקד עליו. ב-2014 קודם טיבסט הנכד לדרגת בריגדיר גנרל, והיה לסגן ראש המבצעים הגרעיניים במנהלת המבצעים הגלובלית של הפיקוד האסטרטגי של ארצות הברית בבסיס חיל האוויר אופט שבנברסקה. בתוקף תפקידו היה אחראי על כוחות הגרעין האסטרטגיים של ארצות הברית.[59] ביוני 2015 קיבל טיבטס הנכד את הפיקוד על כנף ההפצצה ה-509.[60]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
