סרפד
סוג של צמח מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוג של צמח מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סִרפָּד (שם מדעי: Urtica), הוא סוג צמחים חד-שנתיים או רב-שנתיים בעלי שערות צורבות ולא צורבות על אותו פרט ממשפחת הסרפדיים. תפוצתו קוסמופוליטית, אך כוללת בעיקר אזורים בעלי אקלים ממוזג. בסוג 70 מינים, מהם ארבעה בישראל וסביבתה[1][2][3]. מרבית המינים בסוג זה הם צמחים עשבוניים רב-שנתיים, אולם חלקם חד-שנתיים ומיעוטם דמוי-שיח. מרבית מיני הסרפד מכוסים בשערות צורבות, היכולות לגרום לגירוי המתבטא באדמומיות ובתחושת גירוד, לאחר חיכוך בהן. שערותיהם של מרבית המינים מכילות רעלנים, ביניהם חומצה פורמית, סרוטונין והיסטמין; עם זאת, מחקרים שבוצעו ב-2006 (Fu et al) מצאו כי שערותיו של המין Urtica thunbergiana מכילות דווקא חומצה טרטרית וחומצה אוקסלית.
הצריבה של הסרפד בעת מגע קל בעלים מתאפשרת מכיוון שחלקן העליון של השערות הצורבות שעל העלים הן נוקשות, שבירות וחלולות, ובעת הדקירה נשבר קצה השערה, ולעור מוזרק החומר הצורב, במעין פעולת מחט של מזרק. לסרפד יש תכונות רפואיות, שהיו ידועות כבר בימי קדם. השתמשו בו לריפוי מחלות דם, מחלות בדרכי השתן, מחלות בכליות, ומחלות ראומטיות.
גובהם של הסרפדים נע בין 10 ל-250 סנטימטרים.
עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, חד-ביתיים או דו-ביתיים, בעלי שערות צורבות ולא צורבות על אותו פרט.
הגבעולים מחורצים (מתולמים) או רְבוּעִים (בעלי ארבע צלעות)[4]. הפטוטרות והלוואים קיימים.
העלים נגדיים ומצליבים זה לזה (זוגות העלים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה), פשוטים ומשוננים עד שסועים (האונות דמוי חרוט). הלוואים חופשיים זה מזה או מאוחים זה לזה. במקרה האחרון, משני צידי המפרק יושב לוואי אחד הנוצר מאיחוי שני לוואים סמוכים השייכים לשני עלים שונים (למשל, סרפד קרומי וסרפד החולה).
התפרחות הן חד-מיניות (זכריות או נקביות) או דו-מיניות (זכריות וגם נקביות) והן על אותה תפרחת של אותו פרט או של פרט אחר. התפרחות חיקיות, דמויות שיבולת (עגילים, Catkins) או קבוצה קטנה וצפופה דמוית כדור של תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת. הפרחים החד-מיניים, ללא חפים, עם עטיף ירוק בן 4 עלי עטיף.
הפרחים הזכריים בעלי ארבעה אבקנים, שערוכים מול עלי עטיף שווים ועם שריד של שחלה מנוונת שהתפתחותה ראשונית.
הפרחים הנקביים עם ארבעה עלי עטיף מהם שניים חיצוניים קטנים בהרבה מהפנימיים; השחלה אחת ובעלת צלקת יושבת (ללא עמוד שחלה)[5].
הפרי הוא אגוזית פחוסה במקצת, מוארכת, כלואה בתוך עטיף שעיר, משתייר ומתפרה (גדל עם הפרי). האגוזית הוא פרי יבש, לא נפתח, שנוצר מעלה שחלה אחד של שחלה עילית ומכיל זרע אחד. הזרע חופשי או מחובר בצורה רופפת או הדוקה לעטיף הפרח המשתייר[6].
בישראל גדלים ארבעה מינים מהסוג סרפד, מהם שלושה מינים חד-שנתיים בעלי שורש שיפודי ומין אחד רב-שנתי ונדיר (סרפד החולה) בעל קנה שורש.
הסרפד נזכר במקרא פעם אחת בנבואת הנחמה של ישעיהו כצמח חסר ערך המנוגד לעצים רב-שנתיים וירוקי עד: ”תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס, וְהָיָה לַה' לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת.”[8] בשל התקבולת ל"נעצוץ" ולפי הקשר הפסוק, רבים הם הפרשנים המסכימים שמדובר בצמח קוצני, אך אין לסרפד מסורת זיהוי אחידה ולכן הוא אינו ניתן לזיהוי וסבירות זיהויו נמוך. חלק מהחוקרים המודרניים צידדו בזיהוי של תרגום הוולגטה עם הצמח Urtica, ומכאן התקבל שמו העברי המודרני[9].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
