נחל מכוך

נחל מכוך
מידע כללי
שפך	נהר הירדן (31°52′10″N 35°32′41″E)
מדינות באגן הניקוז	השטחים הפלסטיניים, יהודה ושומרון, ישראל
	(למפת דרום השומרון רגילה) נחל מכוך

נַחַל מַכּוּךְ (בערבית: ואדי אל מכוך וואדי א-נועיימה) הוא הצפוני בנחלי מדבר יהודה. הנחל יורד מהר בעל חצור, הגבוה שבהרי בנימין, ונשפך לנהר הירדן בבקעת הירדן מצפון ליריחו.

עובדות מהירות מידע כללי, שפך ...

סגירה

אורך הנחל הוא 25 ק"מ ושטח אגן ההיקוות הוא כ-80 קמ"ר^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}, כמעט כולו בתחומי מדבר יהודה. רוב אורכו של הנחל הוא רדוד, ויורד בשיפוע מתון. במקום בו חוצה הנחל את המתלול העיקרי של מדרגת הכפיפה העליונה במדבר יהודה, ממזרח לכביש אלון, חתור הנחל בקניון עמוק, כ-3 ק"מ אורכו, שבו מפלים קטנים וגבים המתמלאים מים בשיטפונות. חלקו העליון הנקרא בערבית ואדי אל מכוך הוא שמורת טבע. צומחים בו צמחים נדירים כמו אירוס שחום וצבעוני ההרים, ומקננים בו דורסי יום רבים. בחלקו התחתון של הנחל, בבקעת הירדן, נמצא בגדתו המזרחית בית הכנסת נערן. בקרבת הכפר נועימה, נובעים בנחל שני מעיינות גדולים, עין א-נועיימה ועין א-דויוכ, ושם גם משנה הנחל את שמו בערבית לוואדי א-נועיימה.^[1] הוא נשפך אל נהר הירדן בקרבת מעבר אלנבי.

בשנת 1993 ערכה משלחת ארכאולוגים של רשות העתיקות סקר ארכאולוגי בוואדי, בעיקר במטרה למצוא קטעים נוספים של המגילות הגנוזות. בסריקה של מערה קטנה במצוק הדרומי של הוואדי הם מצאו מטבע בודד מתקופת החשמונאים ופיסות בד זעירות. בעקבות הגילוי באה לאתר משלחת גדולה של ארכאולוגים לחפירה מסודרת. הארכאולוגים חשפו ערימת בדים מונחת על גבי מחצלת, ובה שלד אדם שהונח בתנוחת עובר. בזכות האקלים היבש במדבר יהודה, הקבר נשמר במצב טוב. השלד התגלה כשהוא לבוש בחצאית מעטפת, ולמותניו חגורה ארוכה ומהודרת. על רגליו היו סנדלי עור ולצדו מקל הליכה. בנוסף, נמצאה בקבר קשת מפוארת. לצד הגופה הונחה סכין עשויה צור באורך 30 סנטימטרים, סמל סטטוס באותה תקופה. הגופה נעטפה בתכריך יוצא דופן - אריג פשתן, שאורכו שבעה מטרים ורוחבו שניים, שנותר כמעט בשלמותו. בדיקת החפצים העלתה שהשלד הוא כבן 6,000 שנה, מסופה של התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל. להערכת החוקרים, זה היה גבר אציל, גבוה מאוד לתקופתו, כ-170 סנטימטרים. הוא מת בסוף העשור הרביעי לחייו, גיל מופלג באותם ימים. בדיקת הגולגולת הראתה שאפו של האיש נטה שמאלה, כנראה בגלל שבר, וכי איבד רבות משיניו. עצמות ידיו ורגליו אופייניות לבעלי שרירים מפותחים. בסוף ימיו, הוא שבר את עצם השוקית שמעל קרסולו, ולכן נעזר במקל ההליכה. סיבת מותו אינה ברורה. מקום הקבורה ועושר החפצים שנמצאו לצד השלד מוכיחים שמדובר בשליט האזור, אולי אף בכוהן. האציל חי כנראה ביריחו או ביישוב סמוך^[2]^[3]. כיום המערה נקראת מערת הלוחם, על שם הציוד שנשא עימו האיש^[4]^[5]. המחקר על גופתו של הלוחם מהווה דוגמה למחקר במיקרו היסטוריה.

ב-2017 הקימה הרשות הפלסטינית בית ספר בלב שמורת הטבע. בית הספר נבנה במימון האיחוד האירופי וקרנות זרות נוספות, תוך פגיעה בחי ובצומח בשמורה.^[6] עמותת רגבים הגישה עתירה נגד הרשות הפלסטינית בגין הפרת חוקי הגנת הסביבה, פלישה לאדמות מדינה, והפרת חוקי התכנון והבניה.^[7]^{[דרושה הבהרה]}