מרי אנדרסון (תיאטרון)

מרי אנדרסון
Mary Anderson
	השחקנית בתפקיד פרדיטה ב"אגדת חורף" מאת ויליאם שייקספיר, צילום משנת 1887 מאת הנרי ואן דר ויידה
לידה	28 ביולי 1859; סקרמנטו, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	29 במאי 1940 (בגיל 80); ברודוויי, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Mary Antoinette Anderson
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1875–1889 (כ־14 שנים)
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

מרי אנטואנט אנדרסון (באנגלית: Mary Antoinette Anderson;‏ 28 ביולי 1859 סקרמנטו, קלפורניה – 29 במאי 1940 ברודוויי, ווסטרשייר, אנגליה) הייתה שחקנית תיאטרון אמריקאית, כונתה בזמנו "מלכת התיאטרון האמריקאי." שיחקה גם בקולנוע האילם תחת שם הנשואים שלה, מרי נווארו. הצטיינה ביופייה החיצוני ובקולה העשיר והאקספרסיבי.^[1]

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

ביוגרפיה

מרי אנטואנט אנדרסון נולדה בשנת 1859 בעיר סקרמנטו שבקליפורניה, לשם נמלטו הוריה מפני שהוריה הקתוליים של אמה התנגדו לנישואיה. ובהמשך נישלו אותה מהירושה. האם, אנטוניה לויגרס, הייתה בת למשפחה ממוצא גרמני מפילדלפיה. האב, צ'ארלס הנרי אנדרסון, היה איש ניו יורק בעל שורשים אנגליים שהתחנך באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. זמן קצר אחרי לידתה של מרי עזבה המשפחה ללואיוויל, קנטקי. הוא התגייס שם לצבא הדרום (של קונפדרציית המדינות של אמריקה) ונפל בקרב במוביל, במלחמת האזרחים האמריקנית, כשילדתו הייתה בת שלוש.^[2] כעבור שנה וחצי אמה התחתנה מחדש עם ד"ר המילטון גריפין, כירורג ובעבר בעל מטע בדרום, שהעניק לשני ילדיה, מרי וג'וזף תמיכה ואהבה. מרי אנדרסון למדה ללא עניין רב במנזר הנזירות האורסולינות ובתיכון לבנות Academy Presentation בלואיוויל. תחביבה העיקרי היה לקרוא ולשחק במחזות של שייקספיר. סדרה את חדרה בבית כמו במת תיאטרון, בגיל 12 ביקרה לראשונה בתיאטרון בהצגה בשם "Puck" אחר כך בגיל 14 רותקה על ידי משחקו של השחקן המפורסם אדווין בות'. למדה קודם תפקידים דרמטיים גבריים כמו המלט, וולזי, רישלייה וריצ'רד השלישי וגם את התפקיד ז'אן ד'ארק ב"בתולה מאורליאן" מאת שילר וקיבלה שיעורי ספרות אנגלית ודקלום ממורה מלואיוויל בשם נובל באטלר. אחרי שקיבלה בסינסינטי את ברכתה של השחקנית שרלוט קושמן, ובעידוד אביה החורג בגיל 14 נשלחה לניו יורק לעשרה שיערי משחק אצל השחקן ג'ורג' וננדנהוף שהיה המורה היחיד שלה בתחום.^[3]

פעילותה האמנותית

התחילה את קריירת המשחק שלה בתיאטרון בשנת 1875 בגיל 16 על במת התיאטרון מקולי בלואיוויל בתפקיד יוליה ב"רומיאו ויוליה". והמנהל, בארני מקולי, התרשם מספיק ממשחקה כדי להאריך את החוזה איתה לעוד שבוע בתפקיד יוליה ואחר כך גם בתפקידים ג'וליה ב"הגיבן" מאת ג'יימס שרידן נולס, ביאנקה ב"פאזיו" מאת הנרי הארט מילמן וב"אוואדני" מאת הסופר האירי ריצ'רד ליילור שיל (Sheil). אנדרסון כבשה במהרה את לב הקהל בניו יורק ובלונדון וקראו לה "מרי שלנו". היא שיחקה בהמשך בתיאטראות בסנט לואיס, (שם כבשה את הערצתו של הגנרל ויליאם שרמן^[2]) בניו אורלינס (לואיזיאנה) ובתיאטרון של ג'ון אדווארד קולוף בסן פרנסיסקו ולבסוף חתמה על חוזה עם ג'ון ט. פורד. אחרי שגילמה את ליידי מקבת' בתיאטרון של פורד בוושינגטון, היא ערכה סיורי הופעות בכל רחבי ארצות הברית וחתמה ב-1877 על חוזה חדש עם תיאטרון השדרה החמישית בניו יורק במחזה "The Lady of Lyons" מאת אדוארד בולוור-ליטון. מכאן ואילך פתחה מרי אנדרסון בקריירה בת תריסר שנים של הצלחות בלתי פוסקות, עם הופעות קבועות בניו יורק ובסיורים ברחבי ארצות הברית. בשנת 1879 נסעה לאירופה ופגשה את שרה ברנאר ואת אדליידה ריסטורי. היא גילמה 18 תפקידים ראשיים.^[1] ב-1883 אחרי שכיכבה בהפקה אמריקאית של "פיגמליון וגלאטאה" מאת ויליאם שוונק גילברט, שיחקה על במת תיאטרון ליסאום בלונדון ונשארה שש שנים באנגליה כדי להופיע בתיאטרון הממוריאלי שייקספיר בסטרטפורד-און-אוון. בעונה הראשונה שם שיחקה ב"קומדיה וטרגדיה" שכתב גילברט במיוחד בשבילה^[1] וכן ב"רומיאו ויוליה". ב-1885 גילמה את רוזלינד ב"כטוב בעיניכם". המשורר הנרי לונגפלו שראה אותה ברומאו ויוליה בבוסטון נפל שבי ליופייה ולדקלומה.^[2] ב-1887 הופיעה בלונדון במחזה "אגדת חורף" כשהיא הייתה השחקנית הראשונה שגילמה בו את התפקיד הכפול של פרדיטה ושל הרמיונה. המופע רץ למשך 160 פעמים והמשיך גם בארצות הברית. ב-1889 היא התמוטטה על הבמה על רקע אפיסת כוחות באמצע הצגה בתיאטרון Albaugh בוושינגטון. אז פירקה את להקתה והודיעה על פרישתה בגיל 20. פרשנים אחדים, במיוחד בעיתונות הבריטית, ייחסו את השתלשלות האירועים לבקורות שליליות שפורסמו אחרי שובה לארצות הברית. לפי הסופרת וילה קאתר הגורם היה במיוחד מאמר בקורת אחד שכתב יחיד קרוב שלה.

היא נפטרה באנגליה בשנת 1940 בברודוויי, וורסטרשייר באנגליה, בממלכה המאוחדת.

המשך הקריירה

אחרי ההתמוטטות הנפשית הומלץ לה לנוח. נסעה לאנגליה ובשנת 1890 התחתנה עם אנטוניו פרננדו נווארו דה ויאנה, עורך דין וספורטאי ממוצא בסקי, איש חברה בעל קסם, שכיהן בפרפקטורה של בית האפיפיור. בעקבות נישואיה היא קראה לעצמה "מרי אנדרסון דה נווארו". הזוג התיישב בחווה בקוטסוולדס, ברודוויי במחוז ווסטרשייר באנגליה. שם פתחה אנדרסון סלון למוזיקה ולספרות, שם התארחו אנשי תרבות וכמרים.

כמאמינה קתולית אדוקה בנתה אנדרסון קפלה בעליית הגג שלה עם ויטראז'ים מצוירים על ידי פול וודרוף.

בשנות ה-1910 הופיעה בכמה סרטים אילמים בשם מרי נווארו. הדפה את הניסיונות להחזירה לזירת התיאטרון, אולם בימי מלחמת העולם הראשונה הסכימה להופיע במופעי התרמה בווסטר, סטאטפורד ולונדון. בלונדון שיחקה שוב כגלאטיאה, ג'ולייט ואת התפקיד של קלריס במחזה של גילברט "קומדיה וטרגדיה". ב-5 -6 במאי 1916 הופיעה במופעים מיוחדים בסטראטפורד לרגל מלאת 300 שנה למותו של שייקספיר.^[4]

חייה הפרטיים

מנישואיה המוצלחים עם נווארו נולדו לה שלושה ילדים. בנה הראשון מת בלידה. הבן השני נקרא אלמה חוסה "טוטי" מריה דה נווארו (1979-1896) והבת - מרי אלנה דה נווארו.

מרי אנדרסון נפטרה בביתה בברודוויי, ווסטרשייר באנגליה בשנת 1940 בגיל 80. הותירה אחריה את בנה ואת בתה.

הנצחה

לנזירים הפרנציסקנים הורישה אנדרסון אדמה על מאונט פרנסיס במדינת אינדיאנה שעליה קם מרכז פרנציסקוס הקדוש לרוחניות ובו יושבת הנהגת הארגון "מחוז גברתנו של הנחמה" (Province of Our Lady of Consolation) וכן מושבת אמנים בשם "מרכז מרי אנדרסון".
1989 - קטע מן הכביש US 150 העובר בסמוך לאתר הזה נקרא "הכביש הממוריאלי מרי אנדרסון"
ב"שעון של לואיוויל"' ț, קנטקי, מופיעה בובה המבוססת על דמותה
ביתם וחוותם של מרי ואנטוניו נווארה - Court Farm מוכרים כאחד הגנים האדוארדיים שנשמרו באופן מיטבי.

הם הורשו לטוטי דה נווארו שחי בו עם אשתו, דורותי, בנם מייקל וידידתה של דורותי מקיימברידג', גרטרודה קייטון תומפסון. הבית אירח ערבי תרבות ומוזיקה, שבהם הופיעו בין היתר, מיירה הס וז'קלין דו פרה בצעירותה.

מרי אנדרסון במדיה האמנותית אחרת

דמותה נתנה השראה לדמות של גיבורות ברומנים של אדוארד פרדריק בנסון ("לוסיה")

כמו כן לדמות גיבורת הרומן של ויליאם בלק "The Strange Adventures of a House-Boat'. (ההרפתקאות המוזרות של בית-סירה)

גלריית תמונות

בתפקיד פרתניה במחזה "אינגומר הברברי" מאת פרידריך האלם ,1883, צילום מאת נפוליאון סרוני
בתפקיד פרדיטה ב"אגדת חורף" מאת שייקספיר, 1887, צילום מאת הנרי ון דר ויידה
בתפקיד הרמיונה ב"אגדת חורף" מאת שייקספיר', 1887, צילום מאת הנרי ון דר ויידה
בתפקיד גלטיאה במחזה "פיגמליון וגלטאיה" מאת גילברט, 1883, צילום מאת נפוליאון סרוני

ספרים

מרי אנדרסון כתבה שני ספרי זכרונות:

1896 - A Few Memories (כמה זיכרונות)
1936 - A Few More Memories (עוד כמה זיכרונות)

ב-1911 שיתפה פעולה עם רוברט סמית היצ'נס בעיבוד הרומן שלו לתיאטרון The Garden of Allah ("הגן של אללה" )

פילמוגרפיה (בשם "מרי נווארו")

1912: Babette (באבט)
1912: Bridge (גשר)
1912: The Days of Terror; or, In the Reign of Terror (ימי הטרור)
1912: The Night Before Christmas (הלילה מלפני חג המולד)
1913: Cinderella’s Slipper (נעלה של סינדרלה)
1914: Hearts of Oak (לבבות של אלון)
1914: When Broadway Was a Trail (כשברודוויי היה שביל)
1915: The Battle of Ballots (מלחמת פתקי ההצבעה)
1918: Mrs. Dane’s Defense (הגנתה של גברת דיין)
1918: Eve’s Daughter (בתה של חווה)

לקריאה נוספת

Felicia Hardison Londré and Daniel J.Watermeier - Mary Anderson - in Martin Banham (ed) The Cambridge Guide to Theatre, Cambridge University Press 1992