מערת מיסליה

מערת מיסְלִיָּה (Misliya; נקראת גם מיסיליה; שם ערבי מהעת החדשה) היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל, אשר נחקר בשיטתיות החל משנת 2001. האתר כולל מערה גדולה שתקרתה קרסה בכמה שלבים, וכיום נראית כמחסה-סלע (אנ'). באתר נחשפו שכבות ארכאולוגיות מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה (התרבות האָשֵלוֹ-יַבְּרוּדית) ומתחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה (השלב הקדום של התרבות המוּסטֶרית)^[1]. הממצאים הארכאולוגייים במערה כוללים שפע כלי אבן מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים, ושרידי מדורות. ממצאים אלו שופכים אור על הטכנולוגיה, המחיה וההתנהגות האנושית בפרק הזמן שבין כ-300 אלף עד 150 אלף שנים לפני זמננו, שבו, לפי אחת ההשערות, התפתחו לראשונה בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית והתקיימו לצד מיני אדם ארכאיים^[2]. במערה התגלתה לסת עליונה בת 150 אלף שנה לפחות, שזוהתה כשייכת לאדם מודרני – מהקדומים בעולם מחוץ לאפריקה^[3].

מערת מיסליה

מערת מיסליה
מערת מיסליה
היסטוריה
תקופות	התקופה הפלאוליתית התחתונה (התרבות האָשֵלוֹ-יַבְּרוּדית) ומתחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה
סוג	מערת מגורים
אתר ארכאולוגי
התגלה	1925
ארכאולוגים	מינה עברון
גישה לציבור	לא
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	סמוך למגדים על הכרמל
קואורדינטות	32°44′29″N 34°58′21″E
(למפת הגליל המערבי מוגדלת)   מערת מיסליה (למפת הגליל המערבי רגילה)   מערת מיסליה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת מיסליה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת מיסליה

מקום האתר וסביבתו

מצוק מגדים, מבט לכיוון מזרח מהמדרון. במרכז: מערת מיסליה.

המערה נמצאת במצוק מגדים, המצוק המערבי של הכרמל, כ-500 מטר דרומית למוצא נחל ספונים אל מישור החוף, ברום של כ-90 מטרים מעל פני הים, בנקודה שבה המדרון הופך למצוק אנכי. מערת מיסליה נמצאת כ-12 ק"מ דרומית לחיפה וכ-7 ק"מ צפונית לאתרים הפרהיסטוריים בנחל מערות – מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי. בשני האתרים הראשונים קיימות שכבות המקבילות תרבותית וכרונולוגית למערת מיסליה.

המערה נמצאת כיום באזור בעל אקלים ים תיכוני. שרידי בעלי חיים וצמחים שהורבדו באתר^[4] מעידים שבתקופות שבהן היה האתר מיושב, הייתה סביבת הכרמל ומישור החוף מורכבת מפסיפס ים-תיכוני אופייני של חורש ושטחים פתוחים. עצמות מכרסמים רבות שנמצאו בשכבות הארכאולוגיות הגיעו לשם כשרידי צנפות של דורסי לילה ומהווים סמן של הסביבה הקדומה. בין הסוגים שזוהו מרובה במיוחד נברן השדות ולאחריו יערון, מריון ועכבר. כמו כן מופיעים סוגים שאינם קיימים כיום באזור, בהם בולט נברן חפרפרתי (Ellobius lutescens) שנכחד מישראל באמצע התקופה הפלאוליתית התיכונה. מין זה חי כיום באזורים גבוהים וקרירים יותר במערב אסיה^[5]. תושבי מערת מיסליה נהנו מגישה נוחה לבמת ההר המיוערת, ובנוסף יכלו לנצל את מישור החוף, שרוחבו השתנה מספר פעמים במשך זמן היישוב במערה, בהתאם למחזור תקופות הקרח והתקופות הבין-קרחוניות שהשפיע על גובה פני הים. מפלס הים היה דומה למפלסו כיום או נמוך בכמה עשרות מטרים, ובהתאם לכך רוחבו של מישור חוף הכרמל מהמצוק ועד קו הים נע בין כקילומטר וחצי, כרוחבו היום, להתרחבות של מספר קילומטרים נוספים מערבה^[6][7].

תולדות המחקר

פרופ' מינה עברון במהלך חפירות במערת מיסליה ב-2002

פרופ' ישראל הרשקוביץ

האתר התגלה בשנת 1925 על ידי פריץ בְּרוֹצֶן (גר'), ונסקר מאז מספר פעמים על ידי אברהם רונן, יעקב עולמי, מינה עברון ודניאל קאופמן^[8]. בסקרים נלקטו כלי צור מוסטריים ואשלו-יברודיים וכן עצמות בעלי-פרסות. חלק מהממצאים היו מלוכדים בתוך גושי ברקציה (אדמת מערות שהתקשתה). בדיקה גאופיזית הצביעה על קיום שכבה ארכאולוגית בעובי ניכר באתר^[9]. בעקבות תוצאות הסקר הגאופיזי, ולאור כמות הממצאים הגדולה שנלקטה בסקרים, בכלל זה ממצאים משתי תרבויות ועצמות במצב שימור טוב, החל צוות רב-תחומי בראשות מינה עברון וישראל הרשקוביץ לחפור באתר בשיטתיות. החפירה התבצעה בשנים 2001–2010 מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, ובמימון קרן דן דוד וקרנות מחקר נוספות.

תקופות ותרבויות

מבט על שלוש המדרגות של מערת מיסליה. במדרגה העליונה נראים כלי צור מוסטריים, ובמדרגה התחתונה - כלי צור אשלו-יברודיים.

המערה ההרוסה מורכבת משלוש "מדרגות" (טרסות טבעיות) – עליונה, תיכונה ותחתונה. כיום רק חציה המזרחי של המדרגה העליונה מקורה. תקרת המערה קרסה בזמנים קדומים בשורה של התמוטטויות; ככל הנראה האזור המערבי יותר (מעל המדרגה התחתונה) קרס ונחשף ראשון, וההתמוטטות המאסיבית המאוחרת ביותר קדמה לרוב היישוב במדרגה העליונה. שלוש המדרגות מכוסות בשכבת ברקציה עבה (2–4 מטרים) הנושאת ממצאים פרהיסטוריים. במרכז המדרגה העליונה קיים אזור של אדמה "רכה". השטח ה"רך" הוא מוקד החפירה, ונחפר בו שטח של כ-20 מ"ר לעומק מרבי של כשני מטרים. חתכי בדיקה נוספים נחפרו בברקציה בכל רחבי האתר^[1].

במדרגה התחתונה (המערבית ביותר) התגלו בחתך בדיקה כלי צור האופייניים לתרבות האשלו-יברודית, בעיקר מקרצפים נטויים רחבים ואבני יד. הממצאים התגלו בתוך ברקציה קשה ולצדם לא השתמרו עצמות בעלי חיים או מתקנים. פריטי צור מסותתים תוארכו בשיטת זהירה תרמית (תרמולומינסנציה: בדיקת גיל השריפה של כלי צור שרופים) לכ-300–250 אלפי שנים לפני זמננו^[10]. כלי הצור הוקבלו לשכבה E במערת תנור (המרוחקת כשבעה ק"מ לדרום), שם תוארכו ממצאים אלה לכ-400–260 אלפי שנים לפני זמננו^[11].

המדרגה התיכונה נבדקה אף היא, אך כמות הממצאים שהתגלו בה לא הספיקה לקביעת שיוכה התרבותי.

המדרגה העליונה (המזרחית ביותר, הסמוכה למצוק) מכוסה כולה בשכבה עבה (עד 4 מטרים) של התרבות המוסטרית, ומתחתיה נחשפה מפולת אבנים גדולה ובה פריטים מהתרבות האשלו-יברודית. במדרגה העליונה השתמרו מאספים עשירים של פריטי צור מסותתים, עצמות בעלי חיים ושרידי מדורות. תעשיית הצור בשכבה המוסטרית במדרגה העליונה הוקבלה לשכבה D במערת תנור, לפי השכיחות הגבוהה של פריטי צור מוארכים (בעיקר חודים ולהבים, כמו גם חודי אבו זיף) ושל טכנולוגיית הסיתות לבלואה. השכבה המקבילה מבחינה תרבותית במערת תנור הסמוכה, שכבה D, תוארכה באמצעות תרמולומינסנציה לכ-260–190 אלפי שנים לפני זמננו^[12]. תוצאות של בדיקות תיארוך באותה השיטה במערת מיסליה מצאו שגיל השכבות במדרגה העליונה הוא כ-250–150 אלפי שנים לפני זמננו^[10].

התרבות האשלו-יברודית במערת מיסליה

מעט ידוע על התרבות האשלו-יברודית במערת מיסליה, בגלל שימור גרוע של השרידים. עצמות אדם ובעלי חיים, שרידי צמחים ומדורות לא השתמרו בשכבה זאת. הממצא הארכאולוגי כולל כמה אלפי פריטי צור מסותתים. חומר הגלם לסיתות רוב הכלים הובא מנחל גלים הסמוך (2–3 ק"מ צפונה), אך מקצת הכלים עשויים מצור ממקורות המרוחקים עשרות ק"מ מהאתר, מה שמצביע על נדידה למרחקים גדולים. הכלים הדו-פניים הם הראויים ביותר לציון, וכוללים אבני יד רבות שחלקן קטנות יחסית, פחות סימטריות ומחודדות יותר מאבני-יד מן התרבות האשלית^[13]. שיטות הסיתות היו מגוונות, בהתאם לתוצר המבוקש (אבן יד, מקרצף, נתז דק לחיתוך וכדומה). לדעתם של חוקרי האתר, ההבדל הניכר בטיפוסי הכלים ובעיקר בשיטת הסיתות שלהם בין השכבה האשלו-יברודית לשכבת התרבות המוסטרית במערת מיסליה מצביע על היעדר קשר בין שתי התרבויות^[14].

התרבות המוסטרית במערת מיסליה

חשיפת "מפלס חיים" עשיר בפריטי צור מסותתים במהלך החפירה במערת מיסליה

השלב הקדום של התרבות המוסטרית מיוצג באתר על ידי שכבות עבות ועשירות בממצאים במדרגה העליונה. בשכבות אלה השתמרו מספר מוקדים – שרידי מדורות קדומות, המורכבים מאפר ומחומרים שרופים אחרים, וניתנים להבחנה בנקל בתוך אדמת המערות הבהירה יותר. המוקד השמור ביותר הוא בקוטר של כמטר ובעובי של כ-20 ס"מ, ונראה שהיה בשימוש פעמים רבות באותה נקודה. בתוך כתם האפר ומסביבו פזורים פריטי צור ועצמות שרופים^[15]. בדיקה מיקרוסקופית של הקרקע אפשרה לזהות את החומר הצמחי השרוף שלוקט על ידי תושבי האתר ושימש לבעירה^[16]. כל העדויות באתר מצביעות על שליטה ושימוש יומיומי באש.

התרבות החומרית באה לידי ביטוי בשפע עצום של פריטי צור מסותתים – כ-50,000 פריטים נמצאו במדרגה העליונה בלבד. טיפוסי הכלים הבולטים הם חודים מטיפוסים מגוונים ולהבים משובררים, אשר סותתו בכמה שיטות, כטכניקת לבלואה וטכניקה להבית. הצור להפקת הכלים נאסף בדרך כלל ממקורות קרובים בכרמל כנחל גלים, הר אורן ונחל מערות, במרחקים של 2–8 ק"מ מהאתר. צפיפות ומגוון פריטי הצור באתר הם מהגבוהות שנמצאו באתרי התקופה^[17]. מחקר סימני הבליה המיקרוסקופיים שעל חודי הצור המוארכים מטיפוס "אבו זיף" העלה כי הם שימשו לעיבוד מגוון של חומרים צמחיים ואחרים^[18]

לסת עליונה של צבי ממערת מיסליה (פלאולית תיכון, כ-200 אלף שנה לפני זמננו).

הכלכלה של שוכני האתר התבססה על ציד של בעלי-פרסות ולקט צמחי בר. ניתן לחקור את כלכלת הבשר לפי שיירי הארוחות (אלפי עצמות מאובנות של בעלי חיים) שהושארו כדרך קבע על רצפות המגורים או סמוך להן. אנשי מיסליה צדו בשיטתיות בעלי-פרסות, כיחמור פרסי, צבי ארץ ישראלי, בקר-בר, עז הבר, חזיר בר, אייל אדמוני ואייל הכרמל ואספו ביצי יענים. ניתוח שכיחות חלקי השלד (המייצגים את חלקי הגוף שהובאו למערה) ובדיקת סימני החיתוך שנוצרו על-גבי העצמות בתהליך השחיטה, מראים שהצבאים הובאו לאתר בשלמותם ונשחטו בו. לעומת זאת, היחמורים, הגדולים יותר, עברו עיבוד ראשוני במקום הציד ורק חלקים מסוימים, עשירים בבשר ושומן וקלים לנשיאה, הובאו למערה^[4].

על יכולות הציד המפותחות של תושבי האתר מעידות שתי תופעות: במערה קיים ייצוג לחלקי שלד עשירים בבשר של בעלי פרסות בגדלים שונים, עליהם נתגלו סימני חיתוך המעידים על הורדת הבשר. ממצא זה מראה כי תושבי מיסליה נהנו מגישה ראשונית לפגר, ככל הנראה על ידי ציד, ולא הסתפקו באיסוף שיירי סעודות של טורפים. בנוסף, היחמורים שניצודו היו בעיקר פרטים בוגרים בשיא חייהם. ציד שיטתי של פרטים בוגרים (להבדיל מהתמקדות בפרטים החלשים – הצעירים והזקנים) מזוהה כדפוס ציד "אנושי" ומוכר מחברות ציידים-לקטים פרהיסטוריות ובנות ימינו^[4]. בני האדם שישבו במיסליה צדו בשיטתיות בעלי-פרסות גדולים, שלטו במספר טכניקות מתוחכמות לסיתות כלי צור, השתמשו באופן שיטתי באש וככל הנראה ישבו באתר פרקי זמן ארוכים. לפיכך מפרשים חוקרי האתר את דגם היישוב, מנהגי הצייד והטכנולוגיה שנהגו במיסליה לפני כ-200 אלף שנה כמבטאים התנהגות 'מודרנית', הדומה להתנהגותם של ציידים-לקטים בפרהיסטוריה המאוחרת ובעת החדשה^[4].

הצעת שחזור לפעילויות שנעשו באזור המוקד, המבוססת על מאפייני שברי עצמות בעלי החיים, העלתה כי תושבי המחנה ביצעו את העיבוד הראשוני של בעלי החיים במרחק-מה מהמוקד, אולי ליד קיר המערה, ואז הביאו חלקים מהפגרים לאזור המדורה ושם צרכו את המזון. האנשים השתמשו בסכיני הצור בשביל להוריד את הבשר מעצמות הגפיים ופיצחו את העצמות במקבת אבן בשביל לאכול את מח העצם. לאחר הצריכה הותירו האנשים את השיירים מסביב למדורה^[19].

עדות אפשרית לפעילות סמלית, שכנראה אינה קשורה למחיה היומיומיות, היא מאסף של 11 קונכיות של רכיכות מחוף הים התיכון שהתגלו בשכבה המוסטרית, ביניהן פריטי נעמית מצויה ולִבִּיָּה מְצוּיָה (Cerastoderma glaucum). במחקר מיקרוסקופי לא נמצאו על הקונכיות סימנים לשימוש או עיבוד מכוון. עם זאת, לאור מרחקה של המערה מהחוף, ברור שהן הובאו על ידי שוכני המערה לתכלית כלשהי^[20]. מערת מיסליה היא בין האתרים הקדומים בעולם עם ממצא קונכיות ימיות.

שרידי שלד אנושיים

חוקרי האתר פרסמו ב-2018 את "מיסליה 1", לסת עליונה שהתגלתה במדרגה העליונה של המערה, בשכבות התקופה הפלאוליתית התיכונה^[3]. הלסת זוהתה כשייכת לאדם מודרני לפי מדידות תלת-ממדיות של השיניים והשוואתן לאוכלוסיות של בני אדם בעלי אנטומיה מודרנית ולטיפוסי אדם אחרים שידועים מהתקופה, כמו האדם הניאנדרטלי והומו היידלברגנסיס. החומר הגירני שהצטבר על העצם תוארך בשיטת אורניום-תוריום לטווח של 194 עד 177 אלפי שנים לפני זמננו. טווח זה מצמצמם את הגיל האפשרי של המאובן כפי שהתקבל מתיארוך השכבה המתאימה במערה בשיטת תרמולומינסנציה לכ-250 עד 170 אלפי שנים לפני זמננו ומתיארוך אמייל השן בשיטת תהודה מגנטית אלקטרונית לטווח של כ-194 עד 157 לפני זמננו. הערכה מחודשת של התיארוך קבעה את הערכת הגיל ל-152 אלפי שנים לפני זמננו, עם מרווח טעות של כ-24,000 שנים (בפועל, מעט יותר בהתחשב בתאריכי השכבות במערה, שאינם מאוחרים לכ-150,000)^[21]. לפיכך, הלסת "מיסליה 1" היא שריד השלד האנושי המודרני הקדום בעולם מחוץ לאפריקה, קדום בכ- 20,000–50,000 שנים משלדי האדם המודרני במערת הגדי. ממצא זה מקדים בהרבה את התאריך המשוער לנדידת האדם המודרני מאפריקה.

לקריאה נוספת

• ראובן ישורון (בהנחיית גיא בר-עוז ומינה עברון, החוג לארכאולוגיה), "שרידי בעלי החיים בשכבה המוסטרית במערת מיסליה, הר הכרמל: היבטים טפונומיים, כלכליים ואקולוגיים", באתר של אוניברסיטת חיפה, עבודת גמר לתואר מוסמך, 2006 (דף הקטלוג של המאמר)

• Bar-Oz G., Weinstein-Evron M., Livne P., Zaidner Y. (2004). “Fragments of information: preliminary taphonomic results from the Middle Palaeolithic breccia layers of Misliya Cave, Mount Carmel, Israel.” In: O’Connor T. (Ed.). Biosphere to Lithosphere: New Studies in Vertebrate Taphonomy. Oxbow Press, Oxford, pp. 128–136.
• Weinstein-Evron M. et al. (2003). “Introducing Misliya Cave: a new continuous Lower/Middle Palaeolithic sequence in the Levant.” Eurasian Prehistory 1, 31–55.
• Weinstein-Evron M., Beck A., Ezersky M. (2003). “Geophysical investigations in the service of Mount Carmel (Israel) prehistoric research.” Journal of Archaeological Science 30, pp. 1331–1341.
• Weinstein-Evron, M. et al. (2012). “A Window into Early Middle Paleolithic Human Occupational Layers: Misliya Cave, Mount Carmel, Israel.” PaleoAnthropology pp. 202–228.
• Yeshurun R., Bar-Oz G., Weinstein-Evron M. (2007). “Modern hunting behavior in the early Middle Paleolithic: Faunal remains from Misliya Cave, Mount Carmel, Israel.” Journal of Human Evolution 53: pp. 656-677.
• Zaidner Y, Druck D., Weinstein-Evron M., 2006. “Acheulo-Yarudian handaxes from Misliya Cave, Mount Carmel, Israel.” In: Goren-Inbar N., Sharon G. (Eds.). Axe Age: Acheulian Tool-making from Quarry to Discard. Equinox Publishing, London, pp. 243–266.

קישורים חיצוניים

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

מדיה וקבצים בנושא מערת מיסליה בוויקישיתוף

• פרויקט מערת מיסליה - האתר הרשמי של החפירות הארכאולוגיות מטעם אוניברסיטת חיפה (באנגלית)
• רן שפירא, מנגל בן 200 אלף שנה, באתר הארץ, 2 בינואר 2008 - מנהגי הציד במיסליה
• פאדי עיאדאת, מאיפה בא האדם הקדמון? אולי מחיפה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2007
• עידו אפרתי, חוקרים מצאו בכרמל את המאובן האנושי העתיק ביותר מחוץ לאפריקה, באתר הארץ, 25 בינואר 2018
• שי שמש, הלסת שמשנה הכל, באתר מדע גדול, בקטנה, 29 בינואר 2018
• זיו ריינשטיין‏, נברן קטן מהכרמל שינה את ההבנה על האבולוציה של האנושות, באתר וואלה, 22 ביוני 2020

הערות שוליים

1. Weinstein-Evron M. et al, 2003. Introducing Misliya Cave: a new continuous Lower/Middle Palaeolithic sequence in the Levant.
2. Klein R.G. 2009. The Human Career. University of Chicago Press, Chicago.
3. Hershkovitz I. et al. (2018). The earliest modern humans outside Africa. Science 359(6374): pp. 456–459.
4. Yeshurun R., Bar-Oz G., Weinstein-Evron M. 2007. Modern hunting behavior in the early Middle Paleolithic: Faunal remains from Misliya Cave, Mount Carmel, Israel.
5. Weissbrod, L., & Weinstein-Evron, M. (2020). Climate variability in early expansions of Homo sapiens in light of the new record of micromammals in Misliya Cave, Israel. Journal of Human Evolution, 139, 102741.
6. ר' סיכום אצל: ראובן ישורון (בהנחיית גיא בר-עוז ומינה עברון, החוג לארכאולוגיה), "שרידי בעלי החיים בשכבה המוסטרית במערת מיסליה, הר הכרמל: היבטים טפונומיים, כלכליים ואקולוגיים", באתר של אוניברסיטת חיפה, עבודת גמר לתואר מוסמך, 2006 (דף הקטלוג של המאמר)
7. השינויים בגובה פני הים ב-500,000 השנים האחרונות
8. Olami Y. 1984. Prehistoric Carmel. Israel Exploration Society, Jerusalem.
9. Weinstein-Evron M., Beck A., Ezersky M. 2003. Geophysical investigations in the service of Mount Carmel (Israel) prehistoric research. Journal of Archaeological Science 30, 1331-1341.
10. Valladas, H., et al., Dating the Lower to Middle Paleolithic transition in the Levant: A view from Misliya Cave, Mount Carmel, Israel. Journal of Human Evolution (2013)
11. Mercier N., Valladas H. 2003. Reassessment of TL age estimates of burnt flints from the Palaeolithic site of Tabun Cave, Israel. Journal of human Evolution 45, 401-409.
12. ibid.
13. Zaidner Y, Druck D., Weinstein-Evron M., 2006. Acheulo-Yarudian handaxes from Misliya Cave, Mount Carmel, Israel. In: Goren-Inbar N., Sharon G. (Eds.). Axe Age: Acheulian Tool-making from Quarry to Discard. Equinox Publishing, London, pp. 243-266.
14. Zaidner, Y., Weinstein-Evron, M. 2016. The end of the Lower Paleolithic in the Levant: The Acheulo-Yabrudian lithic technology at Misliya Cave, Israel. Quaternary International (in press).
15. Human Use of Fire באתר Misliya Cave Project של אוניברסיטת חיפה
16. Geoarchaeology באתר Misliya Cave Project של אוניברסיטת חיפה
17. Weinstein-Evron M. et al 2012. The Early Middle Paleolithic of Misliya Cave, Mount Carmel, Israel.
18. , Groman-Yaroslavsli, I., Zaidner, Y., Weinstein-Evron M. (2016). Mousterian Abu Sif points: Foraging tools of the Early Middle Paleolithic site of Misliya Cave, Mount Carmel, Israel. Journal of Archaeological Science: Reports 7: 312-323.
19. Yeshurun, R., Malkinson, D., Gershtein, K.M.C., Zaidner, Y. and Weinstein-Evron, M., 2020. Site occupation dynamics of early modern humans at Misliya Cave (Mount Carmel, Israel): Evidence from the spatial taphonomy of faunal remains. Journal of Human Evolution, 143, 102797.
20. Bar-Yosef Mayer DE, et al. (2020) On holes and strings: Earliest displays of human adornment in the Middle Palaeolithic. PLoS ONE 15(7): e0234924.
21. Grün, R. and Stringer, C., 2023. Direct dating of human fossils and the ever-changing story of human evolution. Quaternary Science Reviews, 322, 108379.

ערך מומלץ