מיקולה ליסנקו
מלחין אוקראיני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחין אוקראיני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקולה ויטליוביץ' ליסנקו (באוקראינית: Мико́ла Віта́лійович Ли́сенко; 22 במרץ 1842 – 6 בנובמבר 1912) היה מלחין אוקראיני, פסנתרן, מנצח ואתנומוזיקולוג.[1] ליסנקו נחשב כמייסד אסכולת המלחינים הלאומיים של אוקראינה,[1] והמלחין הלאומי של אוקראינה.
 | |
| מיקולה ליסנקו | |
| לידה |
22 במרץ 1842 הרינקי, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1912 (בגיל 70) קייב, האימפריה הרוסית |
| שם במה |
Боян  |
| מקום קבורה |
בית הקברות בייקובה |
| מוקד פעילות |
האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות |
מ-1869 |
| מקום לימודים |
בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג, אוניברסיטת קייב, אוניברסיטת חרקוב |
| זרם | רומנטית |
| סוגה |
אופרה, שירה אמנותית, מוזיקת פולק, מוזיקה סימפונית |
| שפה מועדפת |
אוקראינית |
| כלי נגינה |
פסנתר, עוגב |
| בן או בת זוג |
Olha Antonivna Lypska |
| צאצאים |
Ostap Lysenko, Mariana Lîsenko, Katerîna Masleannîkova, Halyna Lysenko-Shylo |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ליסנקו נולד בהרינקי שבאוזד (אנ') קרמנצ'וגסקי, מחוז פולטבה (כיום ראיון קרמנצ'וק, אובלסט פולטבה).[2] אביו, ויטלי רומאנוביץ' ליסנקו (באוקראינית: Віталій Романович Лисенко) היה בעל אדמות עשיר. ליסנקו למד מוזיקה החל מגיל צעיר, והמשיך בלימודיו בפנימייה בקייב ובגימנסיון של חרקוב. כבר מילדותו, ליסנקו התעניין במיוחד בשירי העם של האיכרים האוקראיניים ובשירתו של טאראס שבצ'נקו. הוא אף היה מנושאי ארונו של שבצ'נקו לאחר שהוא מת ב-1861 וגופתו הוחזרה לאוקראינה מסנקט פטרבורג. במהלך לימודיו של ליסנקו באוניברסיטת קייב, ליסנקו אסף וארגן שירי עם אוקראיניים, ופרסם אותם ב-7 כרכים. אחד ממקורותיו הראשיים היה הקובזר (משורר נודד אוקראיני) העיוור אוסטאפ ורסאיי (בהמשך, ליסנקו קרא לבנו על שמו של ורסאיי).
תחילה, ליסנקו היה סטודנט לביולוגיה באוניברסיטת חרקוב, ולמד מוזיקה באופן פרטי. ואמנם, לאחר שזכה במלגה מהאגודה למוזיקה רוסית החל בלימודי מוזיקה מקצועיים בקונסרבטוריון של לייפציג. שם, הוא הבין את החשיבות שבאיסוף, פיתוח ויצירת מוזיקה אוקראינית, במקום לשכפל את המוזיקה הקלאסית המערבית. בכוונת ליסנקו היה לייסד אסכולה מוזיקלית לאומית אוקראינית, והתמיד בכך באוסף שירי העם האוקראיניים שלו, תוצר של כמעט שני עשורים של איסוף.[3]
עם חזרתו לקייב, הוא המשיך ליצור יצירות עם תמות אוקראיניות. הגישה האוקראינופילית שלו להלחנה לא נתמכה בידי האגודה למוזיקה רוסית, שהייתה אימפריאלית באופייה ורצתה לשמר דומיננטיות רוסית באוקראינה, מתוך תפיסת "רוסיה הגדולה". כתוצאה מכך, מערכת היחסים של ליסנקו איתם הדרדרה. הוא סירב להלחין כל מוזיקה ברוסית, ואף לא הותיר לבצע תרגומים של יצירתו לרוסית. האמס אוקז (אנ'), צו שאסר על הדפסה של השפה האוקראינית, היווה מכשול בפני ליסנקו; הוא פרסם כמה מהפרטיטורות שלו מחוץ לאוקראינה. בנוסף, הביצוע של יצירותיו דרש אישור של הצנזור האימפריאלי.[4]
בכדי לשפר את כישורי התזמור וההלחנה שלו, ליסנקו הצעיר נסע לסנקט פטרבורג, שם לקח שיעורי תזמור מניקולאי רימסקי-קורסקוב בשנים 1874 – 1876. ב-1904 הקים בית ספר למוזיקה ודרמה משלו בקייב.[1] ואמנם, העמדה הלאומית האוקראינית הנלהבת שלו והבוז שרחש כלפי האוטוקרטיה של האימפריה הרוסית פגעו בקריירה שלו. הוא תמך במהפכת 1905 ואף נכלא לזמן קצר ב-1907.[5] ב-1908, הוא כיהן כראש "המועדון האוקראיני", אגודה של אנשי ציבור לאומיים אוקראיניים שהתקיימה בקייב.
ליסנקו התעקש על שימוש בשפה האוקראינית בלבד בליברטי לאופרות שכתב. בכוונתו היה לקדם ולהעלות קרנה של התרבות האוקראינית, והוא סירב לבקשות תרגום של האופרה שלו "טאראס בולבה" (לפי הרומן באותו השם של ניקולאי גוגול), אף שהתעקש כי היא הייתה שאפתנית מידי לבימוי בבתי האופרה האוקראיניים של זמנו. כך, למרות שפיוטר צ'ייקובסקי התרשם מהאופרה ורצה לביים אותה במוסקבה, היא לא בוצעה שם לבסוף בשל התעקשותו של ליסנקו שתבוצע בשפה האוקראינית ולא הרוסית.[5]
בשנותיו האחרונות, ליסנקו אסף תרומות לפתיחת בית ספר אוקראיני למוזיקה. ביתו מריאנה הלכה בדרכו והייתה לפסנתרנית, וגם בנו אוסטאפ לימד מוזיקה בקייב.
ליסנקו הלחין יותר מ-120 שירים אמנותיים,[1] רבים למילותיו של טאראס שבצ'נקו, וכן למילותיהם של לסיה אוקראינקה, איוואן פרנקו, היינריך היינה, אולקסנדר אולס, אדם מיצקביץ' ואחרים. הוא עיבד בערך 500 שירי עם לגרסה לזמר/ת ופסנתר, מקהלה ופסנתר, או מקהלה וקפלה.[2]
היצירה המקהלתית שלו מ-1885 לשיר פטריוטי של אולקסנדר קוניסקי, שבמקור נכתבה למקהלת ילדים, הפכה לידועה בעולם כ"תפילה לאוקראינה", המנון רוחני של אוקראינה.
בנוסף, ליסנקו כתב שלוש קנטטות למקהלה ותזמורת, כולן לטקסטים של טאראס שבצ'נקו.
בין העבודות הגדולות של ליסנקו לפסנתר נכללות "סוויטה אוקראינית במבנה של ריקודים עתיקים", שתי רפסודיות (השנייה מביניהן, "דומקה-שומקה", היא בין יצירותיו הידועות ביותר), "סקרצו הרואי" וסונטה ב-A מינור. הוא גם כתב עשרות יצירות קטנות יותר, כמו נוקטורונים, פולונזים, שירים ללא מילים, וקטעי מוזיקה תוכניתית. בכמה מיצירותיו ניכרת השפעתו של פרדריק שופן. המוזיקה הקאמרית כוללת רביעיית מיתרים, שלישייה לשני כינורות וויולה, ומספר יצירות לכינור ופסנתר.
ליסנקו כתב מספר יצירות אופראיות, בהן האופרה האוקראינית הקלאסית "נטלקה פולטבקה", "אוטופלנה" (בעקבות סיפור של גוגול, "יום מאי, או העלמה המוטבעת"), וכן "טאראס בולבה", "נוקטורן", ושתי אופרות לילדים: "קוזה-דרזה" ו"פאן קוצ'קי".
ליסנקו פרסם את המחקרים האתנומוזיקולוגיים שלו, של מוזיקה שאסף בעיקר מהקובזר אוסטאפ ורסאיי, ב-1873 ו-1874; הם נחשבים למופתיים עד היום. הוא המשיך במחקרו ואסף מוזיקה מהעבודות של קובזארים אחרים מאזורים נוספים. הוא גם ערך מחקר מעמיק של כלי נגינה אוקראיניים מסורתיים נוספים חוץ מהבנדורה, כמו הטורבן. בשל אוסף מחקריו זה, ליסנקו נחשב למייסד ענף אורגנולוגיה באוקראינה, ומהחוקרים הראשונים של ענף זה באימפריה הרוסית.
מיקולה ליסנקו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).svg){kind=logo}
מיקולה ליסנקו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מיקולה ליסנקו, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
