כיסוי הדם

כיסוי הדם היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות. לפי המצווה על השוחט לכסות בעפר את הדם של עוף או חיה טהורה, לאחר שחיטתם.

ערך זה עוסק במצווה. אם התכוונתם לסיפור מאת ש"י עגנון, ראו כיסוי הדם (סיפור).

כיסוי הדם
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק י"ג
משנה	מסכת חולין, פרק ו'
תלמוד בבלי	מסכת חולין פרק ו'
משנה תורה	ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק י"ד
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן כ"ח
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קמ"ז ספר החינוך, מצווה קפ"ז

מקור המצווה

מצוות כיסוי הדם בתורה נמצאת בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:

ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ...

— ספר ויקרא, פרק י"ז

פרטי המצווה

דם החייב בכיסוי

חובת כיסוי הדם חלה רק על דם השחיטה של עופות וחיות, בעוד שדם שחיטת בהמות אינו מחייב כיסוי. בפסוק נאמרה חובת כיסוי על "אשר יצוד ציד חיה או עוף", אך חז"ל למדו במדרש הלכה כי המצווה חלה על כל חיה ועוף, בין אם הם ניצודו ובין אם הם גודלו בשבי.^[1]

כאשר ישנו בעל חיים שיש ספק אם הוא חיה או בהמה, יש לכסות את דמו מספק, אך אין לברך על הכיסוי, מדין ספק ברכות להקל. בתלמוד מובא כדוגמה לדין זה בעל חיים ששמו כוי.

צריך שיהיה עפר גם למטה מן הדם בנוסף על העפר שנותנים על הדם^[2]

המחויב בכיסוי

מבחינת האדם, המצווה הזו מוטלת לכתחילה על השוחט; אולם אם הוא לא קיים את המצווה מוטלת היא על כל אדם. כך פוסק הרמב"ם^[3]: ”ומי ששחט הוא יכסה שנאמר וכסהו בעפר, ואם לא כסהו וראהו אחר חייב לכסות שזו מצווה בפני עצמה ואינה תלויה בשוחט לבד”. מפרשים אחרונים נחלקו בשאלה מה רמת החיוב המוטלת על השוחט עצמו: האם יכול הוא למנות שליח שיעשה זאת במקומו,^[4] או שזו חובה אישית בלתי ניתנת להעברה.^[5] מנגד יש שכתבו שניתן לבצע את הכיסוי גם באמצעות שליח שאינו כשיר לשליחות כגון קטן.^{[דרוש מקור]} עם זאת, מי שראה דם חיה שלא כוסה על ידי השוחט, חייב לכסותו.

ברכת כיסוי הדם

לפני ביצוע המצווה תקנו חז"ל ברכה מיוחדת: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו על כיסוי דם בעפר".

מברכים גם אם שחטו עופות או חיות רבים לפני הכיסוי, ומכסים את דם כולם יחד.

דרך הכיסוי

המצווה היא לכסות בעפר, אך הגדרת המילה 'עפר' בהלכה כוללת חומרים נוספים כגון: אדמה, חול, זבל, חרס טחון, אפר שרפה, נעורת של פשתן, נסורת וכדומה.

אדם ששחט בעל חיים וכיסה את דמו כנדרש, והרוח גילתה שוב את הדם, אין לומר שמכיוון שבאותו זמן בו היה הדם מכוסה, נפטר האדם מהמצווה, ושוב לא יהיה מחויב בה, אלא אם כיסהו ונתגלה חייב לכסות את הדם אפילו מאה פעמים, וזאת על פי הכלל שאין דיחוי למצוות.

אין חובה לכסות את כל הדם ואפשר לכסות רק חלק קטן מהדם, אבל חייבים לכסות לפחות חלק מ"דם הנפש" – הדם שיוצא ראשון מהצוואר (שבו "יוצאת נפש החיה"). כיום במשחטות, דם העופות זורם לתוך כלי גדול ומניחים בתחתיתו עפר או נסורת כדי שהדם יזרום עליו, ובדרך כלל לאחר סיום משמרת שחיטה מכסים השוחטים את הדם שבכלי.

שחט ונבלע הדם באדמה, כל זמן שעדיין רישומו ניכר, מצווה לכסותו^[6]. כיסה את הדם ובאה הרוח וגילתה אותו, אינו חייב לכסותו שוב, הואיל וכבר קיים בו את מצוותו. ואם לפני שהספיק השוחט לכסות את הדם באה הרוח וכיסתה אותו בעפר, השוחט פטור מלכסותו, ואם חזר הדם והתגלה, חייב לכסותו^[7], אולם לדעת הרבה אחרונים יכסה בלא ברכה^[8].

דין כיסוי הדם ביום טוב

ההלכה קובעת, שאם אין לשוחט עפר לכסות את הדם - אסור לו לשחוט עד שימצא עפר. ביום טוב, מותר אמנם לשחוט כדי לאכול מהבשר בחג, אך מכיוון שאסור לחפור על מנת לקחת עפר לכיסוי הדם, אין לשחוט חיה או עוף אלא אם יש עפר מוכן מראש.

טעמי המצווה

ניתנו כמה טעמים למצוות כיסוי הדם, לדעת ספר החינוך, מכיוון ש"הדם הוא הנפש", יש לכסות את הדם ולהסתירו לפני אכילת בשר, כי יש אכזריות באכילת הבשר בעוד הנפש שפוכה לפני האוכל. (בדומה לאיסור אבר מן החי).

לדעת הרב קוק^[9] כיסוי הדם נועד לבטא בושה על הרג החיה אותה אנו אוכלים ובכך לחנך את האנושות אט אט להפחית באכילת בשר. אך לעניין בהמות הוסיף שם, שמאחר שהאדם מרגיש בעלות על בהמות, אם נחייב אותו בכיסוי הדם גם עליהן למעשה נחייבו להתבייש מאוד, ובכך הוא רק יזלזל בבושה כיוון שהוא לא מרגיש אכזריות בשימוש בבהמה שהוא רואה כחפץ, מאחר שהיא 'סועדת על שולחנו'.

כיסוי הדם (הסיפור)

הסופר ש"י עגנון כתב סיפור בשם "כיסוי הדם" הנמצא בקובץ לפנים מהחומה שיצא בשנת 1975 אחרי מותו של עגנון. אחד המספרים בסיפור, ר' הלל שמו, הוא שוחט שעבד באמריקה במרתף לח ומלא צחנה אצל מוכרת שימורים בשם גיטלי פרומטשיס. קודם לכל שחיטה הוא נהג לברך ב' ברכות, אחת לשחיטה ואחת לכיסוי הדם. לסיפור רב רבדים זה הקדישה החוקרת ניצה בן-דב את הפרק השלישי בספרה והיא תהילתֶךָ, בהוצאת שוקן, 2006, שכותרתו: "בשבעה עשר בתמוז במרתפה של גיטלי פרומטשיס", עמ' 110-93.

קישורים חיצוניים

• עניין כיסוי הדם(הקישור אינו פעיל), הייד פארק (חברה) - פורומים
• כיסוי הדם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הרב אליעזר מלמד‏, כיסוי הדם, באתר פניני הלכה
• מאמרים בנושא כיסוי הדם, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

1. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ד, עמוד א'.
2. מסכת חולין פג ע"ב
3. משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק י"ד, הלכה ט"ז
4. ראו למשל, בינת אדם, חלק איסור והיתר, סימן י' (בדפוסים אחרים: סימן ז')
5. למשל, בספר אבודרהם (על ברכת המצוות, עמ' כ"ג במהדורת ירושלים תשכ"ג), ובקצות החושן (סימן שפ"ב, סעיף קטן ב)
6. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן כ"ח, סעיף י'
7. משנה, מסכת חולין, פרק ו', משנה ד'; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן כ"ח, סעיף י"א
8. ראו למשל פתחי תשובה על שולחן ערוך שם, ס"ק ד'
9. בחזון הצמחונות והשלום