Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צומח ימי אכיל, אצות אכילות, או ירקות ים, הם כינויים לצומח אכיל הגדל בים והמשמש להכנת מנות מאכל. ירקות ים מכילים באופן טיפוסי כמויות גבוהות של סיבים תזונתיים.[1][2] הם עשויים להשתייך לאחת או יותר מקבוצות האצות הרב תאיות: אדומיות, ירוקיות וחומיות.
.jpg)
ירק ימי נקצר או מתורבת למיצוי של רב-סוכרים[3] כגון אלגינט, אגר וקרגינן, חומרים ג'לטיניים המכונים באופן קולקטיבי הידרו-קולואידים או פייקו-קולואידים.
הידרו-קולואידים הפכו לגידול מסחרי, בעיקר בשוק תוספי-המזון.[4] תעשיית המזון מנצלת התכונות הפיזיות כגון ג'ליות, שימור-מים, תחליביות המאפיינים הידרו-קולואידים.[5]
מרבית האצות האכילות גדלות בים (מים מלוחים), בעוד רוב אצות המים המתוקים הן רעילות. כמה אצות ימיות מכילות חומצות אשר מגרות את מערכת העיכול, בעוד אחרות עלולות לגרום לתגובה משלשלת, או להשפיע לרעה על האיזון-האלקטרוליטי.[6] מרבית ירקות הים אינם רעילים בצריכת כמות סבירה, אבל ירק ימי מסוג לינגביה (Lyngbya) עלול להיות רעיל ואף קטלני.[7] הרעלות אדם נפוצות יחסית בעת אכילת דג שאכל לינגביה או שאכל דג אחר שניזון ממנה. הרעלה כזו נקראת הרעלת סיגואטרה (או CFP, ראשי תיבות של: Ciguatera fish poisoning). אף טיפול ידני ב-Lyngbya majuscula יכול גם לגרום לדרמטיטיס אצות.[8] כמה מינים של דסמרסטיה הם חומציים ביותר, עם חלוליות של חומצה גופרתית העלולות לגרום בעיות חמורות במערכת העיכול.
המנה הפופולרית המוגשת לרוב במסעדות סיניות במערב כ"אצות ים פריכות (Crispy Seaweed)" למעשה אינה מכילה אצות כלל, אלא עשויה מכרוב שעבר ייבוש וטיגון.[9]
אצות ים נמצאות בשימוש נרחב במטבחי אזורי חוף ברחבי העולם. אצות היה חלק מהתפריט בסין, יפן וקוריאה כבר בתקופות פרהיסטוריות.[10] במטבח האוסטרלי והניו זילנדי יש מסורת של צריכת ירק ימי אך כנראה רק מאז הגעת אסייתיים לאוסטרליה בשנת 1800 לערך. ירק ימי נצרך מסורתית גם בחברות אירופאיות, באיסלנד במערב נורווגיה, בחוף האטלנטי של צרפת, צפון ומערב אירלנד, ויילס וחלקים של דרום מערב אנגליה,[11] כמו גם ניו ברונסוויק, נובה סקוטיה, וניופאונדלנד, לברדור. המאורים בניו זילנד צרכו באופן מסורתי כמה מינים של אדומיות, וירוקיות.[12]
ירק ימי מכיל רמות גבוהות של יוד ביחס למזונות אחרים.[13] בטיווי, אלבאי, הפיליפינים, תושבים מקומיים יצרו סוג חדש של פנקיט או אטריות העשויים מאצות, אשר יכולים להיות מבושלים לתוך פנקיט קנטון, פנקיט לוגלוג, ספגטי או קרבונרה, ונטען שיש לו יתרונות בריאותיים[14] כגון להיות עשירות בסידן, מגנזיום ויוד.[15]
מחקר ב-2014 הצביע על מינים מסוימים של אצות כמקור אפשרי טבעוני לוויטמין B12 ביו-פעיל. המחקר ציין, כי B-12 נמצא גם בירק ימי חי או קלוי, כאשר קלוי מכיל כמחצית מהכמות של ירק חי, אך עדיין כמות מספקת. רק 4 גרמים מיובשים של "purle laver" בלבד נחשבים כמספיקים כדי לענות על התצרוכת היומית המומלצת (RDA) של B-12.[16]
אנזימים של חיידקי מעיים אצל בני אדם עשויים לעשות מטבוליזם לרב-סוכרים שבירק ימי. אנזימים כאלו לעיתים קרובות מיוצרים באוכלוסייה היפנית עקב צריכת אצות מוגברת.[17]
בחלקים של אסיה, נורי 海苔 (ביפן), זצאי 紫菜 (סין), וגים (או קים) 김 (בקוריאה), יריעות של אצה אדומה יבשה משמשת במרקים או כעטיפה לסושי או אוניגירי.
במטבח היפני, יש שבעה סוגים של ירק ימי מזוהים בשם, ולכן המונח ירק ימי או אצות ביפנית משמש בעיקר ליישומים מדעיים, ולא בהתייחסות למזון.
שמן ירק-ימי נקרא גם שמן אצות, משמש גם הוא להכנת מזון.[18] שמן זה משמש גם כמקור תוסף תזונה של חומצות שומן משום שהוא מכיל חד ורב-שומנים לא רוויים, במיוחד EPA ו-DHA, שתיהן חומצות שומן אומגה-3.[19] תוכן DHA שווה בערך לשמן דגים מבוסס סלמון.[20][21]
Kelp (Laminariales)
Fucales
Ectocarpales
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
