Loading AI tools
רב שכיהן כרב העיר תל אביב-יפו וכשר הדתות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יעקב משה טוֹלֶידַאנוֹ (י"א באלול ה'תר"ם, 18 באוגוסט 1880 – כ"ד בתשרי ה'תשכ"א, 15 באוקטובר 1960) היה רב, פוסק ואיש ציבור ישראלי, שכיהן כרב העיר תל אביב-יפו וכשר הדתות בממשלות ישראל ה-8 וה-9.
 | |||||||||
| לידה |
18 באוגוסט 1880 י"א באלול ה'תר"ם טבריה, האימפריה העות'מאנית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 באוקטובר 1960 (בגיל 80) כ"ד בתשרי ה'תשכ"א ירושלים | ||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
טולידאנו נולד וגדל בטבריה, ובה למד והוסמך לרבנות בישיבתו של אביו, הרב יהודה טולידאנו[1]. רבו בתלמוד היה המשמ"ח אליקים.[2] כשגדל היה עסקן ציבורי בעירו ובין השאר הוביל להקמת "הועד המימוני" בשנת 1913, כמו כן שימש חבר ועד העיר וראש מפלגת המזרחי שם. קיימת חלופת מכתבים מתקופה זו בינו ובין תאודור הרצל ונחום סוקולוב. למשך 4 שנים עבר הרב טולידאנו לגור עם המיעוט היהודי בפקיעין אשר בגליל, בו נמנה עם מקימי בית הספר העברי, ופעל לתיקון בית-הכנסת העתיק, וחזר לטבריה.
במלחמת העולם הראשונה הביאה נתינותם הצרפתית של משפחתו לגירושם בידי הטורקים, יחד עם 800 מתושבי הגליל, אל האי קורסיקה. לאחר הגיעם לאי שימש טולידאנו כרב הקהילה היהודית והיה שותף להקמתם של מוסדות יהודיים במקום. בתום המלחמה בשנת 1920, סייעה ממשלת צרפת לגולים לשוב ארצה וטולידאנו שב לטבריה. עם שוב הגולים ארצה הוא יזם רכישה של הקרקעות סביב קבר הרמב"ם וקבר רבי עקיבא, בניית חומה סביב קבר הרמב"ם ולאחר מכן, ייסוד השכונות הסמוכות, ביניהן שכונת מימוניה שהייתה לשכונה הראשונה מחוץ לחומות.
בין השנים 1926–1928 שימש חבר הרבנות הראשית בטנג'יר, ייסד בה בית דין שעמד בראשותו וניהל בה את בית המדרש לרבנים "תורה וחיים". לאחר מכן - עד שנת 1941, מונה טולידאנו לאב בית הדין וסגן הרב הראשי בקהיר, אב בית דין ורב ראשי באלכסנדריה וחבר בית הדין לערעורים במצרים, תפקידים בהם שימש עד חזרתו לארץ ישראל בעקבות בחירתו לכהונת רב העיר תל אביב בשנת 1942[3].
בתל אביב-יפו כיהן כרבה הראשי הספרדי של העיר ואב בית דינה. בה הוא הקים את ישיבת "קול יעקב" ויחד עם רבה האשכנזי של העיר, איסר יהודה אונטרמן, ייסד גם את בית הדין המיוחד לענייני עגונות[4]. כהונתו נמשכה משנת 1942 ועד 1958. בבחירות לכנסת השנייה היה שותף לרשימה אמוני ישראל עם אליהו כי טוב, אך מועמדותו בוטלה בגלל היותו רב מכהן[5][6].
הוא עזב את תפקידו כרב של תל אביב כדי להתמנות לשר הדתות, בעקבות יציאת המפד"ל מהקואליציה למרות התנגדותו[דרושה הבהרה]. כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת 1960 - חודש אחר יום הולדתו ה-80[7].
ב-1895 נשא לאשה את מסעודה בת משה אהרן שלוש. צאצאיו: אבנר, ג'מילה, אליהו, עליזה, יצחק, יהודית. בתו, ג'מילה, הייתה אשתו של שמעון דהאן, ראש העירייה השני של טבריה בשנים 1938-1950[8]. לאחר פטירתו נישאה ליהודה סודרי.
בחודש יולי 1960, נשא הרב טולידאנו לאישה את מרים סבאג ממושב תירוש, כבת 18[9]. בתקשורת נמתחה ביקורת ציבורית על מעשה זה אך הוא התגונן וטען כי מבחינתו העניין לגיטימי שכן הוא ציית להלכה ולמנהג הקובע כי יש להמתין שלשה חגים מפטירת האישה הראשונה[10] וכי "אני איש המזרח ואיני מכוון את צעדי לפי הטעם האירופי אלא לפי ההלכה". שלושה חודשים לאחר נישואיו השניים, נפטר הרב טולידאנו בדירתו במלון המלכים בירושלים כתוצאה מדום לב[11]. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים[12].
על שמו רחוב בשכונת בבלי בתל אביב. המועצה הדתית בתל אביב ייסדה לזכרו את "פרס הרב טולידאנו לספרות תורנית".
מנעוריו חשף, אסף וחקר הרב טולידאנו, כתבי יד עתיקים, בעיקר מתקופת הגאונים בספרד וצפון אפריקה. רשומים על שמו כמה גילויים בתחום אך גילויו החשוב ביותר הוא כתב היד של פירוש המשניות לרמב"ם בשפה הערבית - כפי שנכתב במקורו. את כתב היד גילה עם אחיו, ברוך טולידאנו, בדמשק. כשכבר גר בישראל היה הרב טולידאנו שותף לחפירות ארכאולוגיות שביצע פרופסור נחום סלושץ בחמי טבריה וכחוקר ותיק בתחום הוא נשלח בשנת 1950, על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים - למרוקו, שם גילה כתבי יד חשובים נוספים.
בשנת תשפ"ב, יצא לאור הספר 'חזון טברימון' בידי הרב משה הלל. במחקרו, טען הרב הלל כי רבות מתגליותיו של הרב טולידאנו היו זיופים, וכי הוא היה זייפן שיטתי[13]. הרב הלל תלה את מסכת הזיופים ב"נטייה פסיכולוגית מובחנת לכתיבה ויצירה פסידו־אפיגרפית סדרתית" [עמ' 666] ממנה סבל הרב טולידאנו. גם חזונו הרחב לזקיפת הקומה הספרדית ביישוב החדש הובילה, לדברי הרב הלל, את הרב טולידאנו לצעדים הנזכרים.
נוט היה פעיל בירחון "הד המערב".
הרב טולידאנו היה ציוני נלהב ועסק רבות בשאלות הלכתיות הנוגעות לנושא זה. גישתו, האישית וההלכתית, הייתה פטריוטית למדי ואוהדת לרעיון הציוני - דבר הניכר גם בתשובותיו ההלכתיות בהן טרח, בין השאר, להסביר מדוע הציונות אינה עומדת בסתירה לשלוש השבועות. לדוגמה: בספרו שו"ת "ים הגדול" הוא תומך נחרצות בעבודה עברית והעדפה של יהודים, כולל יהודים חילוניים, בעת רכישת מוצרים או כוח אדם, אפילו כשמחירם יקר יותר. כמו כן, בתשובה אחרת הוא אוסר לספק כלי נשק ללא-יהודים ובמיוחד בארץ ישראל[דרושה הבהרה]. הוא מבקר בחריפות את ההנהגה הרבנית באירופה בזמן השואה, שלא עודדה התנגדות אקטיבית ובכך ייתכן שהיו ניצלות כמה קהילות בישראל[14].
הרב טולידאנו תמך בהקמת "בית משפט הלכתי גבוה" בירושלים שיוכל, בהיווצר התנאים המתאימים, לבצע את חידוש הסמיכה.
טולידאנו הוא מחברם של ספרים תורניים, מחקרים ותשובות בהלכה. בנוסף, עסק בהוצאה לאור של מקורות וכתיבת היסטוריה (בעיקר על יהדות מרוקו, הרמב"ם וארץ ישראל). זכה בפרס הרב קוק לשנים ה'תשט"ו-ה'תשי"ז.
יעקב משה טולידאנו, באתר הכנסת
הלוויית שר הדתות לשעבר יעקב משה טולידאנו, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1960
יעקב משה בן יהודה טולידאנו (1879-1960), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
