טינון

טינון הוא חלק מתהליך הסרת הסובין מגרעיני הדגן על ידי לחלוח הגרעינים ברטיבות עשבים. לצורך כך היו מטמינים את גרעיני הדגן בתוך מצע של עשבים, במשך כמה שעות. הטינון שימש ביהדות תימן כשלב בהכנת המצות מצווה לחג הפסח^[1].

שבר לבן ("חרמל")

הטינון מופיע בתלמוד ירושלמי (מסכת פסחים ג,א), כתחליף לשיטת הלתיתה השנויה במחלוקת מחשש החמצת גרעיני החיטה, וככל הנראה נעשה בו שימוש בתקופות קדומות, בתימן המנהג השתמר עד לעליית מרבד הקסמים, בדרך כלל השתמשו בשבר לבן (בערבית "חרמל")^[2] ולעיתים השתמשו גם באצבעונית ארגמנית (עת'רוב) כשהחרמל לא היה בנמצא^[3]. הקפידו לקטוף את העשב לאחר חצות היום, לאחר שהתייבש באופן מלא מטל הלילה, כמו כן נהגו שלא להשהות את החיטים יותר מ-12 שעות מחשש חימום החיטה.

אטימולוגיה

בלשון חז"ל במובן רחב טינון הוא הרטבה לדוגמה: המטנן בטיט הנגוב (משנה מכשירין פ"ג ) שדה מטוננת (בבלי מועד קטן ו ע"ב). יש קושרים למילה "טין" - "טיט" הארמית-מקראית.

ראו גם

• לתיתה
• סולת

לקריאה נוספת

• זהר עמר, "מנהג הטינון בעשבים להכנת מצות במסורת תימן", תימא, גיליון ז' (תשס"א), עמ' 177-186. וכאן.

הערות שוליים

1. הרב יחיא צאלח, שו"ת פעולת צדיק חלק א סימן קעב. באתר היברו בוקס
2. ראו כאן חוברת דעת כשרות בד"ץ יורה דעה
3. ראו האגודה לטיפוח חברה ותרבות של יהדות תימן